רגע לפני פורים, גרשון ציפרשטיין פוגש את ר' נח שוורצברגנדרוביץ' ושואל אותו איך מתחפשים לחרדי חדש • ולמה אתם מתחפשים השנה?

– הו, בוקר טוב נחציה. איזה יופי שאני פוגש אותך – גרשון ציפרשטיין מתלהב – ממש נפלת לי מהשמים. יש לי משהו מאוד-מאוד חשוב לשאול אותך, אבל בוא נזוז קצת הצידה שאף אחד לא ישמע. בסדר?

– בשמחה – ר' נח שוורצברגנדרוביץ' זז הצידה שתי פסיעות.

– לא-לא, זה לא מספיק בטוח. בוא נתרחק עוד קצת. בעצם עדיף שנעבור לצד השני. ליתר ביטחון. שם אין אף אחד.

– הכנסת אותי למתח…

– מה לעשות. מדובר במשהו באמת חשוב. הנה, בוא עוד טיפה הצידה. זהו. תגיד לי עכשיו, בבקשה, אבל שיישאר בינינו, כן?: קרויצפלד, הוא חרדי חדש?

– מה?!

– אני שואל אם קרויצפלד הוא חרדי חדש. אתה הרי חברותא שלו. בטח אתה מכיר אותו טוב.

– אהה, הבנתי – שוורצברגנדרוביץ' מתעשת ומחייך בהתלהבות – יענקי שלך כבר בשידוכים. יופי. שיהיה בשעה טובה. הפתעת אותי. חשבתי שהוא צעיר מידי…

– איזה שידוכים. שום שידוכים. מה פתאום. זה לא קשור אליו בכלל. אני מברר בגלל משהו אחר לגמרי. משהו מאוד חשוב. תגיד לי, הוא נקרא חרדי חדש?

– למה אתה צריך לדעת? נהיית חבר בוועדת קבלה? בכל אופן, הוא יהודי יקר מאוד. אין לו שום קשר לחרדים החדשים. תהיה רגוע.

– אתה בטוח?

– מה השאלה בכלל. מאיפה צץ לך החשד שהוא חרדי חדש?

– זה לא חשד. זה הרבה יותר מחשד. אל תיתמם. הרי כולם יודעים שהוא עובד, יש לו כסף, יש לו זקן צרפתי מסודר וגם החולצות שלו לא הכי ישיביש. נו, מה אני צריך לספר לך? אתה הרי מכיר אותו.

שוורצברגנדרוביץ' מזועזע לגמרי: למה אתה סתם מוציא לעז? מה, הבגדים קובעים מה הבן אדם? נכון, הוא עובד. הוא עשה צבא, יש לו זקן צרפתי. הוא לא אברך, הוא לא נראה כמוני וכמוך, אבל הוא בשום אופן לא חרדי חדש. מה פתאום. הוא ממש ירא שמים. אדם יקר מאוד. לומד הרבה, מתפלל כמו שצריך, יש לו אמונת חכמים בצורה חזקה מאוד.

– אז מי כן חרדי חדש? אני מחפש מישהו שהוא חרדי חדש. אבל דחוף. אחד כזה שכולם רואים עליו שהוא חרדי חדש. תגיד, קלוצפיש, הוא כן חרדי חדש?

– אני לא מדבר לשון הרע על אנשים, אם זה לא לצורך גדול שיכול להביא תועלת. תגיד לי למה אתה צריך חרדי חדש, ונראה אם אפשר לעזור לך משהו.

– אל תדאג. מדובר בעניין שיש בו צורך מאוד גדול. זה יכול להביא לי המון תועלת. אתה יודע מה? בעצם, אין לי בעיה לגלות לך. אבל נחצ'ה, שישאר בינינו, כן? אני סומך עליך: החלטתי להתחפש לחרדי חדש.

– הוי, שתהיה לי בריא. אי-אפשר להתחפש לחרדי חדש. לא שייך. אין כזאת תחפושת.

– אי אפשר להתחפש לחרדי חדש? הצחקת אותי. עם כל הכבוד, בתחפושות אני מבין קצת יותר טוב ממך. אני כבר התחפשתי לליקר עגבניות, לעשן בלי אש, אפילו לשרב שבור, אז יש לי בעיה להתחפש לחרדי חדש? אצלי אין כזה דבר אי אפשר. הכול אפשר. מה שאני צריך זה רק לראות איך הם נראים החבר'ה החדשים האלו. זה הכול.

– תשמע טוב, גרשי, עכשיו ברצינות: יש המון אנשים שהם לא אברכים והם לא לבושים כמו אברכים, אבל הם בשום אופן לא חרדים חדשים. הם יהודים טובים, יקרים, ממש משלנו. ההבדל בינינו לבין החרדים החדשים הוא לא בצורה, אלא בראש. בהלך המחשבה. כל הגישה שלהם לחיים שונה לגמרי.

– נו, אז מה הבעיה להתחפש לחרדי חדש? אני אתחפש לחרדי עם ראש של חרדי חדש. סמוך עלי. תגיד לי רק מה הלך המחשבה שלהם, במה בדיוק הגישה שלהם לחיים שונה מהגישה שלנו?

– לא קל להסביר את זה על רגל אחת, אבל אני אגיד לך ככה: יהודי חרדי אמיתי יודע שכל המטרה שלו בחיים זה לעשות רצון השם, נכון? אנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא. אין לנו עצמאות משלנו. כל המהות שלנו זאת עבדות, בלי סייג. אין לנו אפילו רגע אחד בחיים שאנחנו אדונים לעצמנו.

אצל החרדי החדש הלך המחשבה הפוך לגמרי. חרדי חדש זה אחד שחושב לעצמו: כאדם חרדי אני יודע שהתורה מטילה עלי חיובים ומגבלות, אבל בסך הכול אני אדון לעצמי. חוץ מהאיסורים והחובות שמגבילים אותי בכל מיני דברים, יש לי חופש מלא לממש את בעלותי הבלעדית על עצמי. אני מספיק חכם כדי לנהל את עצמי לבד.

אתה מבין, יכול להיות חרדי עם מלא זקן ופיאות, שיש לו אפילו 'שמירת סדרים' כל חודש – אבל בראש שלו הוא חרדי חדש. ויכול להיות חרדי עם זקן ופיאות צרפתים, שהוא גם נאלץ לעבוד לפרנסתו, אבל הוא מבין מה תפקידו בעולמו.

– חבל. כל כך רציתי להתחפש לחרדי חדש. בפורים תמיד אני אוהב לצאת מהשגרה ולהרגיש שאני יכול לעשות מה שמתחשק לי. בלי שום הגבלות. בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. להרגיש שאני בעל הבית על עצמי.

– נו, אם ככה אז מה הבעיה? אתה בכלל לא צריך להתחפש…