פ. חובב מציג: מה קרה למטריה של שוורצברגנדרוביץ'? ומי המציא את 'מבחן המטריות השבורות'? • וכמובן, איך אפשר שלא.. החרדי החדש חוזר שוב

דלת נפתחת ור' נח שוורצברגנדרוביץ' נכנס הביתה רטוב ורועד מקור ירושלמי בלתי נסבל. אפילו המטריה המרוסקת שבידו רועדת.

הוא פוסע שניים שלושה צעדים לתוך החממה השוורצברגנדרוביצ׳ית הנעימה, ועוד לפני שהוא מספיק להוציא מפיו את ההכרזה המסורתית השגורה בפיהם של ירושלמים קפואים ״אוח, היום באמת קר מאוד״, הוא שומע את אחד התכשיטים פורץ בצחוק כמעט היסטרי. – מה יש? מה מצחיק פה?

– ר׳ נח לא מבין מה יש ומה מצחיק פה.

– תסתכלו מה אבא הביא הביתה

– מצביע התכשיט על המטריה השבורה שבידו.

– אתם כנראה לא יודעים מה הולך בחוץ

– ר׳ נח מתגונן מפני פרץ הצחוק, שכבר הספיק להדביק את כל הזאטוטים

– כבר שנים לא היתה כזאת רוח סערה. הכל עף. כמעט אין מטריות שלא נשברות לגמרי.

– נו, בוודאי – החבר׳ה לא מפסיקים לצחוק – איך לא יישברו המטריות ברוח כל כך חזקה? הן לא מברזל.

– אבל למה זה מצחיק?

– זה בכלל לא מצחיק – עונה המקהלה הצוהלת.
– אז למה אתם צוחקים?

– תסתכל מה יש לך ביד.

ר׳ נח מסתכל על שלד המטרייה השבורה שבידו: מה יש לי ביד? כלום. רק מטריה שבורה.

– רק מטריה שבורה. – החבר׳ה כמעט נחנקים מצחוק – רק מטריה שבורה. אוי, אמא׳לה, הבטן שלי מתפוצצת.

– מה יש? מה קורה לכם? מה כל כך מצחיק לראות מטריה שבורה? – ר׳ נח מתחיל להתרגז.

– די, מספיק, זה לא יפה. אבא יכול להיעלב – אלישבע נוטלת את הפיקוד על האירוע – אבא, מה קרה? הכל בסדר?

– חוץ מזה שהילדים שלי מתנהגים כמו תינוקים, הכל בסדר גמור ברוך השם.

– הם לא מבינים למה הבאת את המטריה השבורה הביתה.

– מה יש כאן להבין? כדי לשים אותה בפח האשפה שלנו. אלא מה? מה הייתי צריך לעשות איתה, לזרוק אותה באמצע הרחוב?

– בוודאי. מי ממשיך להחזיק מטריה אחרי שהיא נשברת ? ברגע שהיא נשברת מיד משליכים אותה על הארץ. אסור לטלטל מטריות שבורות ברחוב. מה, אתה לא מכיר את המנהג? נשברת לך מטריה, פתח את כף היד ותן לה ליפול על הרצפה, באמצע הרחוב. כאילו היתה מטריה שבורה. ככה זה. זה מנהג ידוע. מי לא מכיר אותו?

– לזרוק את המטריה השבורה באמצע הרחוב? זה לא יפה! – פוסק הנח.

– נו, ולעשות דברים משונים שהילדים יצחקו עליך, זה כן יפה?

כל מי שעבר ברחוב באחד מימי הסופה האחרונים, לא יכול היה שלא להיתקל בתופעה המרתקת. לאורך כל הדרך, המדרכה מלאה במטריות שבורות.

אף אחד לא יודע את פשר המנהג, אבל הוא עתיק יומין ולילין. במוזיאון הארכיאולוגי לתרבות גמל־היסטורית מוצגים שרידיה של מטריה עתיקה שנשברה כתוצאה מרוח מזרחית־דרומית עזה, שנמצאה במרכזו של מעבר הצילוגרידים בין הערבה הגלילית לבין גונדק – מה שאומר שכבר במאה שקדמה למאה שלאחריה, אנשים היו משליכים את המטריות מידם מיד ברגע השבירה.

השמועה אומרת שמקור המנהג בחלם העתיקה. בעקבות החלטת חכמי החלם לפתוח קו תחבורה שיחבר בין השכונות, התגלע וויכוח מר בין התושבים. כל אחד רצה שהקו יעבור ליד ביתו, בטענה שזו הדרך הראשית שכולם עובדים בה כדי להגיע ממקום למקום. מה עשו החכמים ? פרסמו הנחייה, כי מכאן ואילך נאסר על התושבים להזיז את המטריות שנשברות להם באמצע הדרך. לאט־לאט הדרכים התמלאו במטריות שבורות, ולרשויות לא נותר אלא לספור כמה מטריות שבורות יש בכל מקום ומקום, ולקבוע כי המסלול שבו נמצאה הכמות הגבוהה ביותר של המטריות השבורות, הוא המסלול שעוברים בו הכי הרבה תושבים והוא המתאים ביותר למעבר קו התחבורה החדש.

אמנם, בסופו של דבר קמו עוררין על ״מבחן המטריות השבורות״ בטענה שבאותה תקופה עוד לא המציאו בכלל את המטריות ולא שייך לספור מטריות שבורות שלא הומצאו עדיין. אבל המנהג כבר נשאר.

כשצביקי ציפרשטיין החליט השנה להתחפש ל״מטריה שבורה בתוך שלולית מי גשמים״, אף אחד לא הבין מה הוא רוצה. רק כשהגיע אסרו־פורים דפרזים והשובב הראה לכולם איזה תמונות יפות הוא הצליח לצלם בתוך הצומת שהמשטרה מתעמתת עם הפושטקים שבאים כל שנה להשתולל שם, או־אז הבינו את עוצמת הרעיון. איך הצלחת לתפוס תמונות כל כך מקרוב? – שאלו אותו – הרי המשטרה לא מרשה לאף אחד להתקרב לשטח.
– מה הבעייה – השיב הפספוס ההיפר־פורימי – עמדתי בתוך הבלגן בתחפושת של מטריה שבורה. מי יעיז להזיז מטריה שבורה מהמקום?

ולסיום, איך אפשר בלי החרדים החדשים ? – חרדי ישן מאיר פנים לשכן שלו חרדי חדש: אני רואה שאתה נותן הרבה כסף לת״תניקים בפורים. כל הכבוד.

– מה יש? – הוא מתנצל – איפה כתוב שאסור?