לאחרונה נשמעות יותר ויותר התבטאויות מסוכנות מצד אנשי תקשורת כנגד החרדים, ואל לנו לזלזל בתופעה זו. ההיסטוריה זועקת על חומרת הדברים

כל מחקר שפורסם אי פעם בנוגע למה שקרה בשנות הארבעים באירופה, מצביע על האווירה שקדמה לנכונות מיליוני בני אדם לקום על העם היהודי ולהורגו על נשיו וטפו במיתות משונות. כולם מצביעים על ההסתה מצד פוליטיקאים ואישי תקשורת ששללה את הלגיטימיות של היהודים – וציירה את דמותם כתת אדם וכאויבי האנושות.

לאחרונה נשמעות יותר ויותר התבטאויות מסוכנות מצד אנשי תקשורת כנגד החרדים, ואל לנו לזלזל בתופעה זו. ההיסטוריה זועקת על חומרת הדברים.

ההתבטאות האחרונה היתה מצידו של איש התקשורת ירון לונדון שקרא "לכווץ את החרדים".

עוד באתר:

[postim]

"השאלה הנכונה", כותב לונדון, "איננה איך לגייס חרדים ואיך למושכם לשוק העבודה, אלא מה יש לעשות כדי לצמצם את שיעור החרדים בחברה הישראלית".

עוד כותב לונדון: "דומה שרובנו לוקים בתסמונת הארנבת, רובנו קוראים לאחדות במקום לצאת לקרב, רובנו מנומסים ונכפפים לכללי הקורקטיות הפוליטית".

"האם לא הגיעה השעה לומר את אשר על ליבנו? החרדיות מחנכת לטפילות ומטפחת עוני. היא החזקה בהפצת הבורות, הדעות הקדומות… היא אויבת המדעים, אטומה בפני האומנויות, בזה לשלטון העם, היא מתעבת את האחר, בין הוא בן עם זר ובין אם בן עמנו".

והוא מסיים את מאמרו במילים הבאות: "התחזקותה של החרדיות היא ערובה להיחלשותה של החברה הישראלית עד לתבוסתה הגמורה, ולכן את המאמץ המחשבתי המוקדש לסוגיית הגיוס כדאי להקדיש לאתגר הגדול: "כיווץ החרדיות".

שימו לב מה יש בדבריו: אנחנו לא רוצים אפילו שהחרדים יתגייסו – פשוט לא רוצים אותם. אנחנו מנומסים מדי וקוראים לאחדות איתם במקום למלחמה בהם. החרדים הם טפילים, עניים, אטומים, בורים, בזים לנו ומתעבים אותנו. קיומם מסכן אותנו. עלינו לצמצם ולכווץ אותם.

לונדון לא מסביר איך לצמצם. אגב, גם "מכווצים" אחרים בעבר, לא דיברו מילים לא יפות. הם דיברו על "פיתרון הבעיה היהודית".

השדרן גבי גזית היה לא פחות בוטה ממנו: "החרדים האלה? העלוקות? התולעים האלה? ובשם אמונות פרימיטיביות חשוכות ושטופות שנאה הם מבזים את המדינה".

"הם לא מכבדים את הנופלים, כי זה מנהג הגויים הם אומרים, ובמוחם שטוף השנאה… המפעפעת נגד כל מה שהוא ישראלי הם מפיצים את שנאתם… ואנחנו מתבוננים ושותקים כי אנחנו אומרים 'הם כאלה, זאת אמונתם'… הם פרזיטים מהסוג הגרוע ביותר ומצידי – אם זה היה ריאלי – הייתי אורז את כולם בחבילה אחת ומשלח אותם לאחיהם הפרימיטיביים בחצרות ברוקלין החשוכות ובקווינס…"

הנהלת הרדיו שמעסיקה את גזית שחררה את התגובה הבאה: "גבי גזית, ככל השדרנים ב'רדיו ללא הפסקה', חופשי באופן מוחלט להביע את דעותיו".

"חופש ביטוי" מה? עוד נדבר על זה.

אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, אמר בלי להתבלבל את הדברים הבאים: "הסכנה הקיומית על ישראל, יותר מהגרעין האיראני, היא ההקצנה החרדית שהולכת ומחמירה. ההתחרדות וההקצנה המחמירה מהווה סכנה גדולה יותר מאחמדינג'אד. הקיצוניות החרדית החשיכה את חיינו".

ונקנח בשדרן יעקב אילון שסיכם כתבה, על ההפגנות כנגד חילול הקברים באשקלון, במילים: "מחרדים נעבור לאנשים".

כמובן שבכל התבטאות כזו נעשות פניות אל גורמי החוק שימנעו זאת, אך אלה משום מה לא עושים דבר מטעמים של חופש הביטוי. הגדיל לעשות עו"ד שי ניצן שקבע כי התבטאויות נגד חרדים אינן בגדר הסתה.

אז בואו נדבר על חופש הביטוי.

מסתבר שאבירי השמאל ואנשי בג"ץ יודעים היטב היטב את כוחו של הביטוי. ומכיוון שמאחורי מסכת הסובלנות ויפי הנפש, מסתתרת בריונות חסרת גבול ורסן, הם דוגלים בחופש הביטוי כשזה משרת את מטרתם, אך יודעים לסתום פיות בצורה הרמטית כאשר הביטוי נוגד את מטרתם.

מכיוון שחלקו הראשון של המאמר הוקדש ל"חופש הביטוי" כזה שמשתלם להם, יוקדש חלקו השני לדוגמאות חזקות כיצד יודע השמאל לסתום פיות כשזה האינטרס שלו.

נתחיל בתקשורת. שמאל ליברלי מטבעו צריך לתמוך בחופש ביטוי לכל המעוניין, ובדומה לארה"ב כל אדם היה צריך להיות רשאי להרכיב מעל גג ביתו משדר ולשדר את הגיגיו לכל מי שמעוניין בכך.

אבל בישראל שולט השמאל, וזה יודע היטב מה כוחה של תקשורת ולשם כך הוא רוצה אותה רק לעצמו. בעוד כל רשתות השידור ידועות כשורצות אנשי שמאל – הרי שתחנה אחת של ערוץ שבע נסגרה על ידי בג"ץ!!! זאת בנוסף לסגירתן של כל רשתות התקשורת הדתיות הפיראטיות.

תחנה אחרת, פיראטית אף היא, לא נסגרה מעולם. נחשו מי? "קול השלום" של אייבי נתן שנסגרה רק בשל בעיות כלכליות.

דוגמא נוספת: פסילת מפלגת כ"ך הקיצונית. לא שמפלגה זו ורעיונותיה היא כוס התה שלנו, אך זו המפלגה היחידה שנפסלה לבחירות על ידי בית המשפט העליון בעוד תומכת הטרור חנין זועבי ממשיכה לשמש כח"כית מן המניין בלי שום בעיה.

החוק למניעת גזענות: חוק זה מופעל רק כשמדובר בגזענות כנגד ערבים ולעולם לא כנגד חרדים. אישים שחתמו נגד השכרת דירות לערבים נעצרו לחקירה ואילו עיתונאים שכתבו להרחיק חרדים מרמת אביב, מקריית יובל ולאחרונה גם מתל אביב (במאמר גזעני מאין כמותו שכתב רענן שקד בעיתון הנפוץ במדינה) מוגנים על ידי חופש הביטוי.

ויש קשת רחבה של נושאים שבהם אסור להתבטא בצורות שאינן נראות לשמאל, וגם אם תתבטא – או שלא יפרסמו זאת, או שיתקפו אותך. השמאל השתלט לחלוטין על השיח הציבורי. הוא מחזיק את המיקרופונים, את העטים והמצלמות, ומה שהציבור יראה, יקרא וישמע – זה רק מה שהשמאל רוצה שיראה, יקרא וישמע.

האמת שצודק השמאל. לא כל דבר יכול להישמע. אם יתנו ליגאל עמיר לדבר, ישנם רבים העלולים להשתכנע שמעשהו כאילו הציל אלפים ממוות. אם יתנו למפלגה כמו כ"ך לרוץ, היא עלולה לסחוף רבים ולצבור כוח שיגרום לעימות בין ישראל לאומות העולם.

אבל ברגע שסתימת הפיות נעשית רק לצד אחד, זה הופך את הכל לאי צדק אחד גדול, ומביא למסקנה ברורה שלא רוממות חופש הביטוי חשובה להם אלא דווקא ההיפך מזה.

חופש ביטוי סלקטיבי – כמוהו כמאבק נגד מרוץ החימוש בו מדינה דורשת שיריבתה תחסל את מלאי הנשק שלה בעוד היא עצמה תשמור עליו…

השמאל בינתיים שולט כאן ולא חשוב כמה נהיה צודקים. הם הבריונים – והם עושים את מלאכתם היטב. ראוי רק שנפנים את הדברים ונזכור.