זכינו שכיום יש בארץ הקודש ריכוז עצום ומבורך של לומדי תורה ועולם ישיבות מפואר, אבל כל זה איננו ביוזמת שלטונות המדינה, אלא למרות ניסיונותיהם לפגוע • איננו זקוקים ל"יום עצמאות". יהודי שומר מצוות עושה זאת שלוש פעמים ביום • המאמר המלא

71 שנים לאחר שהכריזה על היותה "מדינה עצמאית", מדינת ישראל רחוקה מלהיות כזו. היא תלויה מכל בחינה ברצונן הטוב של אומות העולם, נמצאת בבידוד בינלאומי יחסי (מלבד טראמפ ועוד כמה בודדים בעולם), מוקפת אויבים שרק בחסדי הבורא ובניסיו הגלויים עסוקים בנעיצת חרבות הדדית, ולא מתפנים להתאחד נגד "האוייב הציוני המשותף". זה עתה סיימה עוד סבב מדמם שבו נורו למעלה מ-600 טילי תופת על אזרחיה – ואין לה תשובה הולמת.

71 שנים לאחר שהחליטה "לקחת את גורלה בידה", היא מצפה עדיין מדי שנה ל"שנור" קיומי מ"הדוד סם", ל"ווטו" אמריקני באומות המאוחדות, לגינוי מחרימיה ההולכים ומתרבים ברחבי תבל.

71 שנים לאחר שחשבה להיות "ככל העמים", מתקיים בה ביתר שאת הפסוק "הן עם לבדד ישכון".

71 שנים לאחר שדימתה להיות "ראשית צמיחת גאולתנו", מבין כל מי שעיניו בראשו ומוחו בקודקדו, כי שום בשורת גאולה לא נִשְאָה בכנפיה. הלואי ותהיה "סופה של גלות", אך בינתיים היא שקועה עמוק בגלות המרה מקודמותיה – גלות בין יהודים. גלות מרה ומכאיבה בין אחים טועים, שמרביתם בדור הנוכחי כבר לא יוכלו לשכוח את ה"גרסא דינקותא" – יען כי לא זכו לה מעולם. הזכות והחובה להכיר את דתם ומורשתם, את מנהגי אבותיהם ואת הערכים שעבורם מסרו את נפשם – לא הוכרו להם כלל ועיקר במוסדות ה"חינוך" הממלכתי, כמה נורא!

לפני 71 שנים אירע בארץ הקודש נס מופלא: הערבים שקמו עלינו לכלותנו היו רבים מספור ומולם עמד ישוב יהודי קטן מצומק וחלש. איש לא נתן סיכוי לניצחון הישוב היהודי על אויביו, ואפילו ראשי המדינה נערכו ל"גרוע מכל". בחסד השם יתברך ניצחו המעטים והחלשים את הרבים והחזקים וכנגד כל הסיכויים נמלטו הערבים על נפשם, מותירים אחריהם ישובים וכפרים שלימים על בתיהם ורכושם. על כך ודאי היה ועדיין ראוי להודות לבורא יתברך על חסדו הגדול.

אלא שעל תשתית הצלה ניסית זו, הוקמה לדאבון הלב מדינה שלא זו בלבד שאין שם שמים שגור בפי ראשיה, ושמו של הקב"ה בקושי נכנס ל"מגילת העצמאות" שאותה הכריזו בה' באייר, אלא שכל מהותה של המדינה, מוסדותיה, חוקיה והווייתה מסמלים את ההתנערות, רחמנא ליצלן, מהתורה הקדושה ותרי"ג מצוותיה. אמת: זכינו שכיום יש בארץ הקודש ריכוז עצום ומבורך של לומדי תורה ועולם ישיבות מפואר, אבל כל זה איננו ביוזמת שלטונות המדינה, אלא למרות ניסיונותיהם לפגוע, לצמק ולבטל את החיזיון התורתי המפעים של דורנו, ובזכות העמידה העיקשת של הנציגים החרדיים – שלוחיהם הנאמנים של מרנן גדולי הדור שליט"א.

שלוש פעמים ביום, ערב ובוקר וצהרים, מודים אנו לבורא יתברך על ניסיו שבכל יום עמנו – ככלל וכפרט, כיחיד וכציבור. בראשי חודשים ובשלושת הרגלים נצטווינו בתוספת "הלל" והודאה. ליהדות יש אופנים ברורים כיצד מבטאים הודאה להקב"ה ובאלו מועדים. אין לנו חלק ונחלה ב"מועדים" ובטקסים שהומצאו בידי בני אדם, קל וחומר כשממציאי אותם "מועדים" וטקסים היו רחוקים בדרך כלל מכל זיק של קשר לתורה, למצוותיה ולריבון העולמים.

מה שכן, כפרטים וכציבור, אנו כן מודים לבורא עולם על גודל חסדיו, בכל עת ובכל שעה, על ניסיו שבכל יום עמנו, על שזיכנו לשבת בארץ הקודש, על שהוא – ולא אלו המנופפים בכוחם ועוצם ידם – שומר עלינו ממזימות אויבינו, על שזכינו להמשיך את מורשת הדורות וללכת בדרכי אבות, על הפריחה הנאדרת של עולם התורה והישיבות, הטוב כי לא כלו רחמיו והמרחם כי לא תמו חסדיו!

לשם כך, איננו זקוקים ל"יום עצמאות". יהודי שומר מצוות עושה זאת שלוש פעמים ביום, כשאגב כך הוא מתפלל ומייחל ליום שבו יכירו וידעו כל יושבי תבל במלכותו יתברך, ובפרט ליום שבו ילמדו תועים בינה וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעובדו בלבב שלם ולקדש שם שמים!

המאמר מערכת פורסם הבוקר בעיתון יתד נאמן