כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע

הרימותי בחור מעם

רבינו נולד ביום ראשון ו' טבת תרס"ז – יומא דהילולא של הרה"ק בעל ה'דברי יחזקאל' משינאווע, בכפר רויג הסמוכה לרימונוב, לאביו הרה"ח רבי דוד יצחק בהרה"ח רבי לייביש לייזער הי"ד מיאשליסק, בן לאחת המשפחות החשובות בגליציה, ולאמו מרת פעסיל תרצה בת הרה"ח רבי חיים קאלב הי"ד.

אביו רבי דוד יצחק שהיה חסיד שינאווע מובהק נודע ביראתו הצרופה וחרדתו לכל דבר שבקדושה. כל ימיו היה שוקד על תלמודו בהתמדה גדולה.

לימים השתקעו הוריו בעיירה יאשליסק הקרובה לגבול גאליציה-צכיה שם התגוררו אבותיו של רבי דוד יצחק מני דורות, ורוב תושביה היהודים היו ממשפחת לייזער.

בילדותו למד אצל הגאון רבי יצחק זאב פירר הי"ד, בנו של הגאון הנודע רבי שמואל אבד"ק קראס, שכיהן אז כרב העיירה. לאחר מכן נתקבל רבינו בישיבתו של הגאון רבי דוד צבי זעהמאן, רבה המפורסם של דוקלה ומח"ס 'מנחת סולת' על ספר החינוך, שכונה בפי כל רבי טעבי'לה דוקל'ער. יחד עמו למד אז מי שהתפרסם לימים כאדמו"ר מצאנז – קלויזענבורג זצ"ל.

אולם, כרבו המובהק החשיב רבינו את הגה"ק רבי חנה מקאלשיץ זצ"ל, בן בתו החביב של הרה"ק משינאווע זצ"ל. רבינו היה דבוק ברבו זה בכל נימי נפשו עד סוף ימיו ושתה בצמא את דבריו. גם בצוואתו ביקש שיכתבו על המצבה "היה חביב אצל רבו הגה"ק רבי חנה הי"ד אב"ד דק"ק קאלשיץ".

לימים נשא רבינו את בתו של הרה"ק רבי איציק'ל מפשעווארסק זצ"ל, מנכדי הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל. השידוך יצא אל הפועל בתיווכו של רבו המובהק מקאלשיץ.

בשנת תרצ"א נתקבל רבינו כרבה של יאשליסק, ובתפקיד זה כיהן עד שנת תרצ"ו, והיה נערץ על ידי תושביו. על ימים אלו התבטא פעם רבינו בשנותיו המאוחרות כמשיח לפי תומו שעד גיל שלושים לא ידע מחשבות זרות מהן.

בימי עברה וזעם

בראשית שנות המלחמה הוגלה רבינו יחד עם חתנו לערבות סיביר. היה זה ביום כ"ג סיוון. אמר אז רבינו: "לא יתכן שביום זה שבו נשלחו איגרות השניות בימי מרדכי ואסתר יארע כדבר הזה", ובאמת זו היתה הצלה גדולה כיוון שעי"ז ניצלו מהגרמנים הארורים.

בסיביר המשיך בעבודתו הק' ולמד עם תלמידים מסכתות שלימות בש"ס וחלקים נרחבים משו"ע. כל זאת בלי שיהיה לפניו שום ספר.

לאחר המלחמה שבו אבד את כל משפחת בית אביו הי"ד, התיישב תחילה בעיר ברעסלוי, שם נתמנה לדיין בענייני עגונות ושאלות קשות שנתעוררו בעקבות המלחמה.

לאחר תקופה קצרה עבר ליד חותנו הק' שהתחיל להתנהג באדמו"רות ופתח את דלתי ביתו לציבור החסידים בעיר פריז שבצרפת. לימים, כאשר עבר חותנו לעיר אנטוורפן עבר גם רבינו עימו.

במשך כל אותם השנים התגורר בסמוך לחותנו הצדיק ולא זזה ידו מתוך ידו תמיד היה מלא התבטלות לפניו. מרגע כניסתו כחתן לביתו ועד לימי זקנותו, מי שראה את רבינו יושב ב'טיש' של חותנו ומתבונן בדרכיו ועל עבודתו הק' כעבדא קמי מרא, ראה והבין התבטלות אמיתית לצדיק מהי.

על כס האדמו"רות

בחודש האחרון עלי אדמות של הרה"ק רבי איציקל זצ"ל במוצאי שבת סליחות, ניגש אחד ממקורביו להזכיר לפניו אברך הזקוק לישועה, נענה רבי איציקל ואמר "אין לי כח". הוא קרא לחתנו, רבינו, שעמד בצד ואמר לו תתיישב על הכיסא וקרא את הקוויטעל כי אין לי כח.

כעבור שבועות אחדים, בעצם יום הכיפורים תשל"ז, נסתלקה נשמתו של הרה"ק רבי איציקל זצ"ל לגנזי מרומים ורבינו הוכתר למלא את מקומו של חותנו.

במקום גדלותו שם אתה מוצא ענוותנותו, וכפי שסיפר חתנו הרה"צ רבי ברוך כהנא שליט"א, שבימים ההם היה בצער גדול והתבטא פעמים רבות "חשבתי שילכו לחפש א ערליכע יוד ולהכתירו כרבי, מה לי ולכל זה". והיה מצטער ונאנח על שנאלץ מעתה לשבת בראש השולחן. אולם בלית ברירה לקח על עצמו עול הנהגת החסידים, למרות היותו קרוב לגיל שיבה.

באהבתו המיוחדת לכל יהודי, כבש רבינו את לב כולם ומכל רחבי תבל פנו אליו ליהנות ממנו עצה ותושיה. גם כאשר הסתופפו בצלו המוני חסידים ושמו נישא ביראת כבוד למרחקים, נשאר רבינו בפשטותו וענוותנותו המופלגת כמאז, ואכן זה שמו לעולם 'רבי יענק'לה', שם המבטא את הכל. גדול מרבן שמו בהתאם לדרכו בהחשיבו את עצמו כאחד מן השורה.

מנחיל מורשה

למרות פשטותו ונסיונו להסתיר את עצמו, ידעו מביני דבר שרבינו הנו גאון עצום בכל מכמני התורה, בש"ס ופוסקים, ספרי חסידות ויראה.

בקיאותו המדהימה באה לידי ביטוי בשיעוריו המפורסמים ערבים לאוזן שומעת, שמסר בשעות שבין תפילת מנחה ומעריב, בחומש רש"י בליל שישי בימות החורף ובפרקי אבות בימות הקיץ. על רבים מספריו כתב רבינו הערות עלי גיליון, ובחלקם התפרסמו בספרים 'אבות על בנים' ו'חידושי סוגיות-דברי יואל'.

במיוחד התפרסם רבינו בזכות סיפורי צדיקים שהנחיל ברכה לדורות, וכפי שהתבטא פעם בעצמו שלא בא לעולם הזה אלא "להודיע שהיה רבי משינאווע בעולם", ופעם אחרת אמר שאולי בזכות זה הציל אותו ה' מגיא ההרוגה בימי הרת עולם, בכדי שיספר סיפורי צדיקים בהיות שהדבר מחזק את האמונה בלבבות בני ישראל, ואכן רבינו היה מעיין בלתי נדלה של עובדות שיחות ואמרות מרבוה"ק תלמידי הבעש"ט בכלל וצדיקי בית צאנז-שינאווע בפרט, כפי שקיבל ושמע מפי גאוני וצדיקי הדור הקודם, והיה מספר אותם בדקדוק עצום ובדייקנות נפלאה בלי תוספות ויתרון.

חלקם נקבעו בספר שרבינו קבע את שמו י"ג אורות ב' חלקים שנתקבלו באהבה בכל תפוצות ישראל.

אוהב ישראל

בקרב חסידיו ומעריציו ידוע ומפורסם דאגתו האבהית לכל יחיד ויחיד. פעם בחול המועד סוכות הלך לבקר יהודי בנש"ק שנחלה ל"ע וסבל רבות בחייו. הוא הזהיר את חסידיו לא ללכת עמו אפילו לא הגבאים, ונימוקו עימו: "כיוון שאני בא ממשפחה פשוטה ומסתובב עם גבאים וחסידים והיהודי הזה בא ממשפחה רבנות ואין לו חסידים כלל, ע"כ שלא לצערו אין לבוא עמי".

כשחזר הביתה קרא לשמשו וסיפר לו שבהיותו שם כיבד אותו בשתיה ובפירות אולם הבנש"ק ההוא התנצל שמחמת חוליו אינו יכול להיכנס עימו לסוכה. רבינו אמר לו שאכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה ובירך ושתה קצת, והוסיף: "בהיותי בסיביר בקור הנורא ההוא לא קירבתי טיפת מים לפי חוץ לסוכה אולם אצל הרב ההוא חששתי שיהיה לו חלישות הדעת שלא אטעם אצלו, אז שתיתי קצת מים".

ונר אלוקים טרם יכבה

בראשית החורף תשמ"ו חלה רבינו קשות ובכל רחבי תבל החלו להעתיר ולהתפלל לרפואתו.

לאחר חדשים אחדים התאושש רבינו, אולם לדאבון לב כולם לא חזר בכוחותיו המלאים ולאיתנו כבראשונה.

בשבע שנים האחרונות נחלש רבינו ביותר, אולם גם בתקופה קשה זו שהיה מאופף בייסורים ומכאובים ל"ע המשיך בעבודתו הק' וקיבל את הקהל בחדרו המיוחד, ורבים נוושעו מברכותיו.

גם בשבת האחרונה פרשת חיי שרה, התפלל רבינו בחדרו עם ציבור חסידים ומקורבים כמנהגו בתקופה האחרונה. בבוקר של יום ראשון נראה רבינו חיוור ביותר ונאנח מייסורים.

הרופא שהובהל לחדרו קבע שיש להעבירו לבית חולים, שם ניסו לנתחו כדי להציל את חייו, אולם בניתוח עצמו התברר כמה אנוש מצבו.

בהיכלי בתי המדרש ובחצרות האדמו"רים העתירו לרפואתו מתוך בכיות וזעקות להעביר את רוע הגזירה. בשעה שתיים בלילה פקח עיניו ואז הרשו לחסידים שהתקבצו שם לעבור על פניו והגבאים קראו את הקוויטלעך לפניו להיפקד מדבר ישועה ורחמים.

כמה דקות אחר השעה ארבע לפנות בוקר, אור ליום שני לסדר הקול קול יעקב ז"ך מר-חשוון תשנ"ט, השיב רבינו הקדוש את נשמתו הזכה לאדון כל הנשמות, כשציבור גדול מקבל עליו עול מלכות שמיים וזועקים אחריו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".

הבשורה המרה התפשטה חיש מהר, ובכל מקום אשר דבר רבינו מגיע אבל גדול ליהודים, בכי ומספד. גופו הקדוש הובא לבית מדרשו, שם התקבצו ובאו המוני חסידיו ומעריציו לאמירת תהילים.

בשעת הצהריים החל מסע הלוויה שטרם נראה כמוהו בעיר אנטוורפן. ראשון המספידים היה בנו מ"מ האדמו"ר שליט"א, שהזכיר בין השאר מה שהעיד פעם זקנו הרה"ק רבי איציקל "אביך לא חטא אף פעם". כמו"כ הספיד אותו חתנו הרה"צ רבי ברוך כהנא ורבי משה אהרן רייך שליט"א.

גלריה מארכיונו של הצלם אהרן ברוך ליבוביץ.