אנחנו אנו עומדים ממש קרוב לתשעה באב, וע"י התמרמרות מביאים את הגאולה, תשעה באב בעצמו אחר חצות נמצאים כבר בפחות אבילות, ומתנחמים ומתחזקים, כי לידת נשמת המשיח היא בתשעה באב.

כי על ידי ההתמרמרות שעושים בתשעת הימים ובתשעה באב, זה בונה הגאולה, וכיון שכבר עבר רוב היום עומדים כבר אחרי חצות, על כן על ידי העבודה שעשינו גרמנו בזה לידת אורו ונשמתו של משיח בן דוד, ואע"פ שעברו כל כך הרבה שנים, אבל באמת כל שנה הזמן נעשה יותר קרוב להגאולה.

יש שואלים מה נקרא לידת משיח, כל כך הרבה שנים מדברים על לידת משיח ועדיין לא רואים שמופיע לנו הגאולה שלמה, אבל באמת כל שנה נעשה קצת לידת משיח, זה דבר שנעשה לאט לאט, כמו כל התיקונים שנעשים על ידינו לאט לאט, וכל אחד שיש לו חלק בזה מתקן חלק שלו שיש לו בחורבן, עושה חלק שלו עבור הגאולה, וכשבל אחד יגמור התיקון שלו כולו אזי יופיע משיח.

העבודה שנעשית על ידינו כל שנה ושנה זה מה שמקרב את הגאולה, ואם היינו מתאמצים יותר כראוי היתה כבר מזמן מופיעה הגאו"ש מזמן, אמנם מכיון שאין אנחנו מתאמצים מספיק (אע"פ שבודאי הצדיקים שבכל דור עושים עבודתם כראוי) וחסר השלמות של עבודה של כל ההמון, בכל זאת מחכים בשמים, כי אם תבא הגאו"ש רק בזכות הצדיקים, אזי לא יהיה לשאר ההמון זכות קיום להגאו"ש.

רק מי שהשתדל בעצמו גם לקרב את הגאו"ש, הוא יזכה לקבל פני משיח צדקינו, כמ"ש (בנוסח יגדל) ישלח לקץ הימין משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו, ומכיון שאנחנו מתעצלים ועושים מעט מעט כל שנה לכן ה"ז נמשך כ"כ הרבה זמן, כי אין הקב"ה רוצה שאנחנו נפסיד את כל האושר הזה, אמנם כאשר יגיע סוף הזמן של "בעתה" שכבר א"א להגאו"ש להתעכב עוד, אז יסגר השער ומי שלא זכה עד אז יפסיד לראות הגאולה שלמה ח"ו.