חייל צה"ל שנפצע באורח בינוני בעזה זכה ביום שני האחרון לביקור יוצא דופן של האדמו"ר מסאדיגורה שהגיע לבקרו במרכז הרפואי ברזילי שם הוא מאושפז.
חסידי סאדיגורה מספרים כי החייל הגיע לקבל את ברכתו של האדמו"ר לפני יציאתו לקרב בעזה, האדמו"ר בירכו בחום רב והגיש לו את הספר "נועם אלימלך" של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק וביקש שיחזיק אותו אצלו לשמירה.
במהלך הקרבות בעזה נפצע החייל באורח בינוני ופונה לברזילי, החסידים מספרים כי לאחר מעשה התברר כי הספר הקדוש אותו העניק לו האדמו"ר- הגן עליו מפני פגיעה חמורה יותר.
האדמו"ר הגיע לאשקלון וביקר את הפצוע במיטתו במרכז הרפואי ברזילי, שוחח ועודד אותו. את האדמו"ר ליווה בביקורו מנכ"ל המרכז הרפואי ד"ר חזי לוי, כשהאדמו"ר מודה לו על פעילות הצוותים הרפואיים להצלת חיי אדם.
מי אמר ל"חסידים המספרים" שהספר הגן עליו?
ומה תגידו אם מישהו יטען שבגלל הספר הוא נפגע?
לא שאני חושב כך, אבל כשמפרסמים מופתים בלתי מוכחים מהסוג הזה באתר ציבורי, זה לא רק מעורר גיחוך אלא גם יכול להביא לידי חילול ה', כשמישהו יחשוב שכל האמונה שלנו בנויה על הבלים תלושים כאלו.
באתר הדברות יש הרחבה של סיפור האירוע הזה עם שמו של החייל.
הכדור פספס בכמה סנטימטרים את הלב, והספר שהיה עליו.
החייל החליף אפוד מגן רגע לפני תחילת הלחימה כי אמו לא ויתרה לו על לקיחת הספר, והספר היה על האפוד שהחליף עם חברו. רגע לפני הכניסה לעזה התקשר לעדכן שהאפוד שלו והספר שוב עליו. כאמור הספר היה מול ליבו, והכדור פספס במילימטרים.
ובכל אופן התחושה של האב והחייל שהם ניצלו בזכות הספר. ומול אמונה כזו שום דבר לא עומד, ושום דבר לא מנצח. חבל שתנסה להפריע ב'ריאליות' טהורה. איך אמר ר' חיים ורנר שליט"א: הקליפה שלנו זה הריאליות…
אם היו מביאים בכתבה כאן את הפרטים הנוספים לא הייתי מגיב כלל.
אבל דברי הסיום שלך תמוהים. איני יודע מיהו הרב שהזכרת ובאיזה הקשר אמר את הדברים, אבל ריאליות כפשוטה היא יסוד האמונה היהודית, כי על ידה ניתן לבסס את המסורת על יציאת מצרים ומעמד הר סיני. זה מה שמבדיל אותנו מהנוצרים והמוסלמים למשל, שדתם מבוססת על תחושות ורגשות ודמיונות דתיים. אצלם הריאליות היא אסון וקליפה, אבל למה יהודי אמור לחשוש מריאליות?
האמונה מתחילה ממקום שנגמר הידיעה, אבל רק לאחריה.