במדינה מערבית, דמוקרטית, המבוססת על שוק חופשי וחוק יסוד חופש העיסוק, אין אפשרות לכפות על אדם לעבוד בניגוד לרצונו. גם בית המשפט, עם כל רצונו העז, אינו יכול להכריח אנשים לעבוד אם אינם חפצים בכך ויהיו הנימוקים אשר יהיו. הוא יכול להורות להם להמשיך לעבוד תקופה מסוימת, אם עזיבת עבודתם פוגעת באופן מיידי במקום העבודה, אבל גם התערבות זו מוגבלת בזמן. אפילו שמדובר ברופאים.
מי שסבר שהוא יכול באמצעות מערכת המשפט, לפתור את בעיית המתמחים, חי בפלנטה אחרת. מדובר באנשים שבחרו במקצוע הרפואה באופן חופשי, וכך גם בחרו את מקום עבודתם, ומהרגע בו החליטו שאין הם רוצים להמשיך במקצוע זה, אפשר לבקר את החלטתם בחריפות, ניתן להאשים אותם במה שרוצים, אבל אין אפשרות לאלץ אותם להמשיך ולעבוד במקום בו אין הם חפצים להיות.
בסיבוב הקודם של המאבק, הורה בית המשפט למתמחים לשוב לעבודתם בטענה שהתפטרות קולקטיבית אינה חוקית, אבל לכל היה ברור שזו הוראה זמנית. בסופו של דבר, אם לא יהיה הסדר שיתקבל על דעתם, לא ניתן יהיה לאלץ אותם להמשיך ולעבוד בתנאים הנוכחיים.
לכן כל מי שמופתע מנטישת המתמחים את בתי החולים, צריך להיות מופתע שבעתיים כיצד הם החזיקו בעבודתם כמה וכמה שבועות מבלי שהייתה כל התקדמות במשא ומתן עמם, ומבלי שהיה נראה שמישהו באמת מוטרד ממה שקורה בבתי החולים. זעקתם של המתמחים על תנאי עבודתם המבישים ועל התגמול המגוחך שהם מקבלים על כך, לא הגיעה לאוזני האחראים על המערכת, שסברו כי ניתן יהיה להמשיך ולגרור רגליים עד אין קץ.
בשכר של 25 שקלים לשעה, יחד עם תורניות בלתי נגמרות ועומס בלתי נסבל, רק פלא הוא כיצד המשיכו המתמחים לעבוד במשך שנים מבלי לזעוק על תנאי העסקתם.
עכשיו הגיע תורם של הרופאים המומחים להתפטר, ולא יעזור כאן בית המשפט. משרד האוצר חייב להתעשת ולפתור את הבעיה, לפני שהיא תפגע בחולים, כי בנפשנו הדבר ולא כמליצה.
