סיגריה יכולה להיות דבר מאוד מרגיז לפעמים. וזה מאוד מעניין. שכן אותה סיגריה עצמה ובאותם רגעים ספורים בהם מעשנים אותה, היא יכולה לגרום להנאה מרובה ושחרור נפשי עמוק למישהו, ולחילופין להרגיז עד אימה מישהו אחר.
כיצד זה מסתדר? פשוט מאוד.
את המעשן בכבודו ובעצמו זה משחרר ומהנה, הוא פורק מעצמו במידה מסוימת את המתחים שהצטברו אצלו בשעה האחרונה, והעישון עוזר לו מעט לסדר את הדברים בראש, ולסכם במתינות את חלקיקי פיסות המידע ואת הנתונים, שעליו לקבל החלטה כלשהי על פיהם.
קרא עוד:
[postim]
מאידך, את הסובבים זה עלול פעמים רבות להרגיז ולהוות עבורם מטרד מעיק בלתי נסבל. לא אחת ראיתי בעצמי אדם המסתגר במרפסת ביתו, מגיף את התריסים, ורק לאחר מכן שואף מלוא ריאותיו את ניחוחי הטבק, לא לפני שהוא מוודא ששום עננה קטנה סוררת לא תחדור חלילה לתוך הבית ותעלה את חמת שוכניו.
לא באנו כאן לדברר את משרד הבריאות האוסר את העישון במרחב הציבורי מאותה סיבה -שזה מפריע ומטריד, ואף מסוכן מאוד לבריאות הנוכחים במקום בעת העישון. לא באנו גם כמובן להמליץ טוב על המעשנים הכרוניים, בטענה שיש כאן מקום להבין את מצוקתם ואת הצורך העז שהם חשים לסיגריה המרגיעה.
אלא מה? חשבנו על רעיון פשוט לתחרות קמפיין הבחירות שנערך בימים אלו. אולי מי מהקוראים יוכל לעשות שימוש טוב ברעיון המבריק שלנו.
האמת, שהקרדיט שמור לבעלים המקוריים של הרעיון, אינני יודע בדיוק מי הוא זה. אני מכיר רק את הביצועיסט המוצלח שיישם את ההברקה הלכה למעשה.
יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר הוא הקבלן המבצע של הרעיון הגאוני לקחת סיגריה יבשה 'מעלת עשן כל שהוא', ולרתום אותה למסע פרסומי של קידום אינטרסים לקראת הבחירות הנוכחיות.
מי שנחשף לדבריו של דיסקין שפורסמו בעיתונות בסוף השבוע, לא יכול היה שלא להישנק משיעול עז מפאת ענני העשן שעלו מבין השורות הנזעמות שלו. הוא תיאר בצבעים אפורים (של עשן ניקוטין…) את שרשרת הסיגריות הווירטואלית שנתניהו וברק היו מעשנים במהלך ישיבות הפורום הביטחוני, בעת הדיונים הגורליים ביותר על הגרעין האירני או על המבצעים השונים, עד שיכולת להיחנק מרוב עשן…
אך איך אומרים? 'אין עשן בלי אש'… כנראה גם כאן יש הרבה אש. יש כאן אש של קנאה ושנאה, אש של קטנוניות וראייה צרה, אש של נקמנות ילדותית ובלתי אחראית של מי ששימש עד לא מזמן בעמדת מפתח מרכזית וחשובה מאוד לביטחון המדינה.
אם דיסקין מסוגל לרדת לרמה כזאת נמוכה, ולהכניס את אזרחי ישראל לתסכול מנהיגותי, בעקבות עשן סיגריות פורח שאף אחד אינו יודע את פשרו, כי מה בדיוק החטא הגדול של מי שראה לנכון לשלוף סיגריה בעיצומה של אספה טעונת מתחים מוצדקים מאוד מאוד?! – הרי זה מלמד אותנו פרק בפוליטיקה מלוכלכת…
בלי להיכנס לעצם הוויכוח, ובלא להצדיק את מעשיהם ואת כישורי הנהגתם של 'מסומני' דיסקין, דבר אחד בטוח, מדובר כאן בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה, ועל נושא תפקיד חשוב כזה לשעבר להבין שיש גם גבול לכל תעלול פוליטי. ניתן לדבר גם בשפה נורמטיבית יותר, ויותר לעניין…
