על סף פרישתה, יצאה נשיאת בית המשפט העליון הגב' בייניש, במתקפה חריפה, יש אומרים חסרת תקדים, נגד חברי כנסת ופוליטיקאים, אשר לדבריה "מנצלים לרעה את חסינותם ומוסרים לציבור מידע מטעה שהידרדר להסתה המופנית כלפי בית המשפט ושופטיו".
בייניש בדבריה טענה כי הפוליטיקאים עומדים בראש מסע דה-לגיטימציה, התופס תאוצה משנה לשנה "במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון". ולא נחה דעתה עד שאמרה כי הטענות שמשמיעים אותם פוליטיקאים ולפיהן אין לציבור אמון במערכת המשפט הן "מסע הטעיה מחלחל ומרעיל ויש בו הסתה גלויה נגד בית המשפט ושופטיו".
דבריה של בייניש, שהושמעו בכנס בו השתתפו בכירי מערכת המשפט בעבר ובהווה, זכו לתשואות רמות מצד אחד, אבל היו שם משפטנים שחשו אי נוחות, מהנאום שהיה לדבריהם "הנאום הכי פוליטי שנשא שופט עליון אי פעם".
האם מותר היה לבייניש, שעדיין מכהנת בתפקידה, להתבטא כנגד חברי כנסת ושרים? שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, מותח ביקורת חריפה על בייניש. בכללי האתיקה לשופטים שפרסמה בייניש עצמה נאמר כי "שופט יימנע מלהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית", ובייניש לא עמדה בכלל שהיא עצמה קבעה.
פרידמן מזכיר כי כבר לפני 11 שנה, בעת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט, התפרסם ראיון עם נשיא אחר בדימוס, השופט משה לנדוי, שהזהיר את ברק ואת בית המשפט בכללותו, מהנטייה לרכז כוח שלטוני במערכת המשפט, באומרו: "זה בעיני לא נכון. זה מוליך למבוי סתום, כי בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות, והדבר הזה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט… השופטים הוכשרו לשפוט ולא לשלוט… יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון, יש פה הצבה של בית המשפט מעל לפרלמנט". פרידמן גם מוסיף כי משפטן אמריקאי חשוב, הגדיר את עמדותיו של אהרן ברק כ"פירטיות משפטית".
הכתובת הייתה על הקיר, והגב' בייניש קראה אותה באיחור רב. תמיד אנו מזכירים בהזדמנויות מעין אלו, את היותו של "יתד נאמן" כלי התקשורת הראשון שיצא בביקורת נוקבת נגד בית המשפט העליון, ולא רק על עצם קיומו בהיותו "הרמת יד בתורת משה", אלא בשל דרך התנהלותו.
ברגע בו בית המשפט מפסיק לשפוט לפי אמות מידה משפטיות, ומתחיל לעסוק בענייני אמונות וערכים, הוא מאבד את הלגיטימיות שלו. שכרון הכוח של אהרן ברק, העביר אותו על דעתו. הוא התענג על תשואות התקשורת כאשר נטל לעצמו את הסמכות להתערב בנושאים פוליטיים מובהקים – בלתי שיפוטיים בעליל – ולא הבין כי הוא פוגע במערכת שבראשה הוא עומד.
הבעיה בכל המערכת הזו, שהיא אינה מוכנה להתמודד עם הטענות עצמן. בשעתו, כאשר עיתוננו היה היחיד שהעז לבקר בחריפות את בית המשפט, נשמעו זעקות כנגד ה'הסתה הפרועה' שמנהל העיתון, עד שהיו פוליטיקאים שקראו להעמיד לדין את הכותבים, והתקשורת המגויסת דיווחה על שמירה שהוצמדה לאהרן ברק, כאילו ויש מי שמתכוון לפגוע בו.
בייניש, נאמנה לדרך של קודמה, משתמשת במלה 'הסתה' מול ביקורת לגיטימית, ובכך רוצה 'להסיט' את הוויכוח לפסים אחרים. ברגע בו המערכת המשפטית מפסיקה לעסוק במשפט ובוחרת להפוך לשליט-על, היא יורה לעצמה ברגל.
בייניש יודעת, כמו כל משפטן שפוי, שמערכת המשפט חצתה את כל הקווים האדומים. לא רק בהכרעות השיפוטיות שלה בנושאים ערכיים, אלא בכל דרך התנהלותה, בשיטת המינויים הפסולה ובהרכב הבלתי מגוון בעליל של חברי בית המשפט העליון.
כאשר משפטנית בכירה ביותר, שאין איש החולק על כישוריה ועל התאמתה לכהן בבית המשפט העליון, נפסלה עוד בימי אהרן ברק, בטיעון ש"יש לה אג'נדה", צריך להיות ברור לכל בר-דעת כי הביקורת החריפה בוא תבוא.
למותר לציין שכל המינויים בבית המשפט נעשים בשל האג'נדה של המתמנים, התואמת בדרך כלל את זו של ברק ומחליפתו, והבעיה של אותה משפטנית הייתה באג'נדה השונה שלה.
הרבה יותר פשוט לזעוק את זעקת 'הקוזק הנגזל', מאשר לעסוק בגופן של טענות. בייניש כינתה בכינוי זה דווקא את מבקריה וטענה כי הפוליטיקאים טוענים טענות חסרות בסיס על בית המשפט העליון, ולאחר שהטענות הללו נקלטות בקרב הציבור, הם מכריזים בקולי קולות כי לציבור אין אמון במערכת המשפט.
אבל דומה כי דווקא הכינוי הזה, תואם את דבריה של בייניש כנגד מבקרי המערכת המשפטית. ברגע בו בחרה בייניש לעסוק בגופם של מבקרים ולא בגופה של ביקורת, היא הציבה את עצמה בצד ברור של הבמה הפוליטית.
אפשר להתווכח על כמה מיוזמות החקיקה האחרונות, אבל ההתקפה על מציעי ההצעות – שרובם אנשי ימין – מציבה אותה בצד השני של המפה הפוליטית, וזו בדיוק הטענה שטוענים כנגד בית המשפט.
במשך שנים התעקשו בכירי המערכת המשפטית לטמון את ראשם בחול, ולא לראות את הנזק שהם גורמים לעצמם. משפטנים מחוץ למערכת התריעו מפני התוצאה הצפויה. כל עוד התערבו השופטים בנושאי דת ומדינה, כדי לעקר את כוחם של הנציגים החרדיים, אזי הייתה התקשורת כולה בעדם, כמו גם רוב הפוליטיקאים.
אלא ששיכרון הקו סנוור אותם והם לא ראו קווים אדומים בדרך, עד שסברו כי מה שטוב נגד החרדים, טוב גם כנגד מחנה הימין, ולא הבינו שהם כורים לעצמם בור, כי מה לעשות שבהרכב הפוליטי הנוכחי, הרוב נוטה יותר ימינה.
בייניש הזכירה את האשמה המוטחת כנגד השופטים כי הם 'מעוז השמאל', אבל מה לעשות שדווקא בנאומה היא הוכיחה את נכונות הדברים.
