בדרך להקמת ממשלה | טור דעה

ביום שני הגעתי לכנסת, הנוכחות בבנין הייתה דלה, תנועת תלמידים לצד מדריך שסיפר להם על ההיסטוריה של הבניין, הפריע לשקט המתוח בעיניי כשפגשתי את קולט חבר כנסת שלא זכה להיות בר מזל, מפלגתו קרסה והוא אוסף את עצמו, יותר נכון להגדיר זאת שפעילות פרלמנטרית בת ארבע שנים נארזת לתוך ארגזים חומים גדולים.

קרא עוד:

[postim]

"עזוב אני לא מתראיין" הוא מפטיר בקול עצוב. בסתם יום של חול עליז במשכן הוא היה נהנה לשבת ולתדרך כתבים ישב על גג העולם.

זהו החגיגה נגמרת אומרים שלום מהיום חבר הכנסת הנכבד חוזר להיות כאחד העם חוזר אל עצמו "הטלפון לא יצלצל עוד בשש בבוקר. המפיקה של תוכניות האקטואליה לא תבקש שאני יעלה לשידור צריך להתרגל" אומר הח"כ הנכבד. לאדם שהיה רגיל להיות בכותרות קשה היא הפרידה בפרט שהכנסת הזו שולחת כמעט מחצית מחבריה הביתה, חלקם נשלחים בעל כורחם, חלקם איישו את ספסלי הכנסת במשך שנים רבות, רבים מהם שירתו רק קדנציה אחת. והיו ח"כים שהייתה להם תרומה של ממש לפרלמנטריזם הישראלי, והיו כאלה שאיש לא יזכור אותם, משום שלא חוקקו שום חוק חשוב ולא קידמו נושא כלשהו, וכאשר יציגו את שמם בחידוני טריוויה ברדיו, רק יחידי סגולה יידעו שהם היו פעם נבחרי ציבור. וזאת רק בתנאי שלנשאל תהיה זכות להתייעץ עם חבר.

מאז קום המדינה היו בכנסת 836 ח"כים. הציבור הרחב בוודאי זוכר לא יותר מ-50 ומהם רק את אלו שנצרבו בתודעתו עשו זאת בסופו של דבר לא משום ששלפו גימיקים והתנהגו בגסות, לא משום שחשבו כל היום איך לייצר הודעה לתקשורת בלי שיש מאחוריה תוכן של ממש – אלא משום שיזמו הצעות חוק חשובות שציבור רחב נהנה מהם, העלו על סדר היום הציבורי נושאים בעלי חשיבות בתחום דת ומדינה כלכלי וחברתי, בנושאי חינוך וצבא, ביטוח לאומי ובריאות, מינהל מקרקעי ישראל ומס הכנסה, מדע, טכנולוגיה ומחשוב, צמצום הביורוקרטיה ושיפור השירות הציבורי, ושימשו פה לציבור הבוחרים שלהם.

ישנם לא מעט חברי כנסת שהייתה להם תרומה נכבדה לבית המחוקקים, איש איש בדרכו. אולם, מנגד יש גם כאלו שפגעו בתדמיתה של הכנסת אך רק אחת מהם הכנסת לא הצליחה לפלוט מאיתנו ח"כ חנין זועבי, זועבי תמשיך לקחת מגרפה ולשחק בה ברף העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. בכל פעם היא תיבחן את רף הסובלנות של מדינת ישראל ואזרחיה. טיבי הולך עד הקצה זועבי חצתה אותו. אבל הציבור בישראל משחק בדמוקרטיה וזועבי היא חלק מהמשחק הזה עד לבחירות הבאות. הכנסת הבאה מורכבת ממפלגות שמאל מרכז וימין. אולם מפלגת הימין לא קיימת עוד. כך שסביר להניח שהקרב הבא יערך בין צמד הנשים חנין זועבי ואורית סטרוק הסמן הכי ימני של הכנסת.

המפלגות ביום שאחרי

בערך כחודש לפני הבחירות יצא להתארח בתחנת רדיו טרם כניסתי לאולפן שוחחתי עם כתב לעניני מפלגות של אחד העיתונים הגדולים הוא אמר לי: "זה מערכת הבחירות המשעממת ביותר" כבר אז חלקתי עליו והוא אמר: "התוצאות רשומות מראש" גם אז חלקתי עליו חשתי שהוא לא חי את השטח הבחירות לכנסת ה-19 או כפי שמגדירים זאת הכתבים הפוליטים בחירות 2013 היו מרתקות בכל קנה מידה שום דבר לא היה כתוב ובטח שהמתח של סוף יום הבחירות מעיד על כך יותר מכל. דומני כי יש כאן אמירה ברורה וחד משמעית הציבור החילוני הבין שלצעוק בכיכר זה טוב אבל חייבים לעשות מעשה הוא הלך לקלפי. ועשה מעשה הוא אמר את דברו הוא הגדיל את כוחה של מר"צ והעבודה, מעמד הביניים הכניס את מפלגתו של יאיר לפיד יש כאן אמירה ברורה למקבלי ההחלטות, מחאת הקיץ הייתה זעקה ממקום נכון אולם מנהיגיה לקחו אותה למקומות לא נכונים, כניסתם לפוליטיקה מוכיחה יותר מכל כי כוונתם לא הייתה לשם שמים. עכשיו יהיה להם ארבע שנים להוכיח האם הם שייכים 'לעולם העשייה' או שהם עונים להגדרה של 'משמיעי צעקה'.

עקבתי אחרי כל הקמפיינים של המפלגות השונות בגדול הציבור בישראל רוצה לשמוע מסרים חיוביים נמאס לו מהתקפות ומהאשמות. לפיד ובנט זיהו את זה והלכו על זה, בנט חטף מהליכוד וגם מהמפלגות החרדיות הוא שתק או לא בלע צפרדע הוא אכל פחי צפרדעים, חבריו אומרים שהוא כבר היה על סף פיצוץ, אבל דאג להעביר מסרים מפייסים. וזה המפד"ל שרבים כבר דיברו עליה בלשון עבר שרבים הספידו אותה צמחה וקמה לתחייה.

לפיד לא פתח חזית עם החרדים הוא הוביל קו הפוך מאביו, כמו בנט גם הוא הרבה להשתמש במונחים של אחים חברים הוא נגע באדם הוא חדר לליבו של האדם בכל דרך שרק ניתן, זה היה במפגשים של אחד על אחד, זה המשיך לרשתות החברתיות, וגם הוא השקיע בילדים אלו שאין להם זכות בחירה שישפיעו על ההורים שידברו איתם, הוא לא פנה למגזר החרדי ולא לערבי הוא ויתר עליו אבל גם לא תקף אותו. בנקודה זו הוא הצליח, ולבני כשלה.

חשוב לציין שגם הוא וגם לבני התמודדו על אותו קהל מצביעים. נתקלתי בסיור בחירות ברעננה בבני זוג רבים שפיצלו את ההצבעה בין לפיד ללבני אלא שלבני תקפה, סגנון הדיבור שלה אינו נעים והיא נשמעת כמו איזו 'שוויגער', הציבור לא אוהב לשמוע כל היום על החרדים שלא הלכו לצבא, שלא עבדו, על ביבי שלא קידם תהליך מדיני. כי רבים עוד זוכרים שלבני הייתה שם סביב שולחן הממשלה ולא רשמה שם איזה הישגים מרשימים.

ומהשוויגער לקלאפטע יחימוביץ. במפלגת העבודה מדברים כבר היום על היום שאחרי, לחברים שם יש איזה סוג של תרבות לחיסול מנהיגים, דקה אחרי שהמנהיג לא סיפק את הסחורה כבר דנים בהדחתו הרצון העז לחלק את הירושה בטרם קברו את המת הוא אחד הדברים שבעוכריה של המפלגה הזו. סגנון הדיבור שם הוא סוג של דיאלקטיקה המיוחד ומיוחס למפלגת העבודה.

יחימוביץ חצתה קו אדום. השבוע עם פרסום המכתב שנשלח על ידי נתן אשל ומוען ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ביקש אשל לקבל חוות דעת האם מותר לו לעסוק במשא ומתן להרכבת הממשלה. יחימובי'ץ שבטעות הוסף שמה כמכותבת קיבלה את המכתב בטעות, ובחרה להעניק לו תפוצת נטו ההתנהגות הזו מעידה במקצת על האופי של האדם.