בירושלים של מעלה, התנוססו לתפארה המוסדות של אחד הכוללים הידועים שיצא שמם לשם ולתהילה. עשרות אברכים וצורבים קבעו את מקומם ללימוד בין כותלי בית מדרשם, לצד בתי חינוך חשובים ושאר האגפים והשלוחות שרחשו פעילות של תורה וחסד סביב השעון.
קרא עוד:
[postim]
כך התנהלו הדברים על מי מנוחות, מלבד עננה אחת שהעיבה על האווירה הנעימה ששררה במקום. היו אלו שניים מבכירי ההנהלה, שמשום מה לא הסתדרו ביניהם ומיום ליום הלכו ונעשו צהובים זה לזה יותר ויותר. ככל שניסו אנשים טובים להשכין שלום בין הניצים, כך הלכה וגברה תחושת הניכור שאיימה להרוס כל חלקה טובה במפעל העצום של הקהילה.
לימים, הוכרח אחד מהשניים לצאת לחו"ל כמשולח לאסוף כספים עבור הוצאות בני ביתו ונישואי ילדיו המרובים. הלה נדד מעיר לעיר וממדינה למשנתה כדי לקבץ על יד על יד ולשוב הביתה בשלל רב לשמחת בני ביתו המצפים לשובו.
באחת מנסיעותיו ברכבת התחתית, מצא לפתע בפינה נידחת מטמון. ארנק תפוח עמוס וגדוש בשטרות כסף, שהסתכמו בשווי של עשרות אלפי דולרים. סכום עתק בימים ההם. באושר רב תחב את הארנק לכיס מעילו במחשבה לברר בהקדם כיצד עליו לנהוג במציאה היקרה השייכת כנראה לגוי.
לרוע מזלו פתחה המשטרה בחיפושים נרחבים אחר האבדה, במסגרתם נתפס על חם כי באמתחתו סכום הזהה בערך למה שהם מחפשים. לא הועילו לו טענותיו כי הכסף שלו שכן הוא מנהל של מוסד גדול בעל מאזן כספי גבוה מאוד, והוא נלקח למעצר על מנת לחקור את העניין.
באותו יום ישב 'ידידו הטוב' של מיודענו במשרד המוסד בירושלים כאשר לפתע מצלצל הטלפון. מהצד השני של האפרכסת נשמע קול של אדם שהזדהה כמישהו מארה"ב המבקש לברר על פלוני המנהל של המוסד האם הוא אכן מנהל ומה מעשיו.
באותו רגע תקפו יצרו והחליט ללמד אותו אחת ולתמיד לקח. "אל תתנו לו 'סנט' אחד לרפואה…!", סינן לתוך השפופרת, "הבן-אדם הזה עשיר כקורח. הוא מנהל בכיר שגורף מיליונים לכיסו הפרטי ומחזיק בנכסים רבים. אל תאמינו לכל הסיפורים שלו שאין לו כסף. הוא גביר אדיר…" מלמול של תודה נשמע במעומעם מעבר לים. השיחה נקטעה.
שנים רבות רעשה וגעשה ירושלים מהמעשה. התברר כי בא לקלקל ונמצא מתקן. דווקא המילים האלו אותם שפך כדרבונות במטרה לסבך את 'חברו' שלא יוכל לגייס כספים לעצמו – הם אלו שעמדו לו בתחנת המשטרה כאשר החוקרים ניסו לברר האם ייתכן שהסכום הגדול שייך לו.
•
נזכרנו בסיפור זה בעקבות מה ששמענו מתלמיד חכם חשוב לא מזמן. נתאר לעצמנו, אמר, אם ה'ברדיטשובער רב' היה חי כיום, אלו 'מטעמים' היה עושה מכל ההגיגים ששונאי החרדים מנפיקים לנו חדשים לבקרים. מי יודע אם לא קיים בשמים קטרוג גדול על עולם התורה, על האברכים שאינם מקדישים מספיק את עתותיהם ללימוד, על בחורים שנפשם לא בדיוק חשקה בתורה, על משפחות שאינן מוכנות לסבול חרפת רעב וקשיי תקציב עבור חיי עמל בתורה וכדומה.
והנה קם לנו סנגור עצום בדמותו וצלמו של זה שנמאס לנו כבר להזכיר את שמו והוא נהפך בעצם לספק הסחורה הטובה ביותר עבור הרבי מברדיטשוב. לא צריך יותר מזה. צריכים רק ששם בשמים יאזינו היטב לנאומיו של זה המדובר והנה לנו הסנגוריה היעילה ביותר עבור עולם התורה.
השבוע הוא ביכה על כך שאינו יכול לעמוד ולחלק סוכריות לעם. תנוח דעתך, יאיר, אכן אתה מחלק לנו סוכריות מתוקות כדבש בשפע. אתה עומד ומליץ טוב בעדינו כל יום. 'האברכים לא עושים כלום חוץ מללמוד תורה'. – טוב מאוד. זה מה שרצינו לשמוע. 'הבחורים מעדיפים להשתמט מכל שירות ורק לשבת וללמוד' – מצוין. זה מה שצריך. בשמים צמאים לדברי הסנגוריה היוצאים מן הלב שלך. גם אתה בא לקלקל אך אתה מתקן.
השבת נחגוג את שמחת ה'אויפרוף' של חג קבלת התורה. כפי שמקובל, רק מעגל המשפחה הקרובה ביותר משתתף באירועי השבת שלפני הנישואין. ברוח הסנגוריה האופפת אותנו מסתמן כי אכן אנחנו הקרובים ביותר לתורה הקדושה ועלינו להיערך בהתרגשות לשמחתה בשבוע הקרוב.
