דף כ"ד ע"א
לרבי יהודה מתקינים לכהן גדול אשה אחרת לפני יוה"כ שמא תמות אשתו, ואף שבכל מקום אין רבי יהודה חושש למיתה – מעלה עשו בכפרת יוה"כ.
כיסוי ארון מת מדבר שיש בו רוח חיים – לרבי יהודה מטמא במגע ומשא ואהל, ורבי מאיר מטהר (ומחמת זה דחתה הגמרא דברי אביי ורבי זירא בדף כ"ג. שסוברים שר' מאיר סובר שמדאורייתא דופן בהמה הוי מחיצה וגולל).
טעמו של רבי מאיר שדופן בהמה אינה מחיצה ואינה נעשית גולל – ללישנא קמא דרב אחא בר יעקב משום שכל מחיצה שעומדת על ידי רוח אינה מחיצה, שעיקר עמידתה דבר שאין בו ממש הוא, ללישנא בתרא משום שכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה, ונפק"מ כשסמך הדופן על נוד תפוח ברוח שהיא נעשית בידי אדם.
דף כ"ד ע"ב
דבר שיש בו רוח חיים – לרבי יוסי הגלילי אין כותבים עליו גט, אף שנאמר 'וכתב' לרבות שכותבים על כל דבר, מכל מקום נאמר 'בספר' ומלמד שרק הדומה לספר שאין בו רוח חיים כשר לגט, ולחכמים כותבים עליו, ש'ספר' היינו ספירת דברים.
אין מגרשים בכסף, אף שהוקשה הויה ליציאה, משום שנאמר 'וכתב לה ספר כריתות' – לרבי יוסי הגלילי משום סמיכות 'ספר' ל'כריתות' – ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, ולחכמים משום שנאמר 'וכתב' – בכתיבה מתגרשת ולא בכסף.
הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם – אין זה גט, משום שכל ימיה קשורה בו, ונאמר 'כריתות' – דבר הכורת ומפריד ביניהם (וגם רבי יוסי הגלילי דרש זאת, משום שכדי ללמד שאין מתגרשת בכסף היה די לכתוב 'כרת', ו'כריתות' יתור הוא).
מחיצה שהרוח מוליכה ומביאה ברוח מצויה – אינה מחיצה לענין סוכה, ולענין שבת.
העושה סוכתו בארץ והאילנות הן דפנותיה – אם האילנות זקנים ועבים שאין הרוח מוליכה ומביאה אותם – יש עליהם שם מחיצה וכשרה, ואם גם הנוף מדופן הסוכה צריך לאורגו שלא יניענו הרוח, ואין חוששים שישתמש באילן ביו"ט להניח עליו כליו.
אילן שראשי הנוף כפופים תוך ג' לארץ וגבוהה עשרה טפחים מבפנים, וארגם שיהיו יכולים לעמוד ברוח מצויה – מטלטלים תחתיו בבית סאתים, כדין דירה שלא הוקפה לדירה, כיון שעשויה לשמור שדות חוצה לה ואינה חשובה לדירה להתיר טלטול בהיקף יותר גדול.
צפו בשיעור באידיש
האזינו לשיעור בעברית
להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected] והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!
