החברותא שלך בדף היומי • סוכה דף כה-כו • ליום ו’ ולש"ק פרשת פקודי

דף כ"ה ע"א

שלוחי מצוה – פטורים מן הסוכה אפילו בשעת חנייתם, שנאמר בקריאת שמע 'בשבתך בביתך' ולא 'בשבת', ומשמע בשבת שלך ולא של מצוה.

חולין ומשמשיהם – פטורים מן הסוכה.

אכילת ושתיית ארעי – מותרת חוץ לסוכה.

הטרוד במחשבתו בטירדא של מצוה, אע"פ שאינו טורח ועושה מלאכת מצוה – פטור מקריאת שמע, שנאמר 'ובלכתך' ולא 'ובלכת' ומשמע לכת שלך.

הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע משום שטרוד בטירדא דמצוה, אבל הכונס את האלמנה אינו טרוד וחייב.

אבל חייב בכל המצות (חוץ מן התפילין), שטרוד טירדא של רשות, שאינו חייב להצטער.

'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם' הנאמר לענין פסח שני – לרבי יוסי הגלילי היינו נושאי ארונו של יוסף, לר' עקיבא היינו מישאל ואלצפן שהיו עוסקים בנדב ואביהו, לרבי יצחק טמאי מת מצוה היו.

דף כ"ה ע"ב

עוסק במצוה פטור מן המצוה למדים גם ממה שמותר לטמאות למתו הגם ששביעי שלו יהיה בערב פסח, ודוחה בזה הקרבת הפסח. ומשם למדנו שאפילו מצוה שיש בה כרת נדחית, והלימוד מ'בשבתך בביתך' הוצרך שאפילו כשעוסק במצוה בעת שהגיע זמן החיוב הרי הוא פטור.

אבל פטור מן התפילין ביום ראשון, שבו עיקר המרירות, ותפילין נאמר בהן 'פאר', ואבל לאו בר פאר הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל.

אבל חייב בסוכה ואינו פטור משום מצטער, שדווקא כשהסוכה מצערתו פטור, אך אבל שמצער נפשו חובה עליו ליישב דעתו למצוה.

חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה, משום שצריכים לשמוח במקום חופה, וצריכים גם לאכול שם, שאין שמחה אלא במקום סעודה.

אין עושים חופה בסוכה, לאביי משום חשש יחוד כשהחתן יצא, לרבא משום צער חתן שבוש שם, כיון שהוא מקום פתוח, ונפק"מ כששכיחים שם אנשים היוצאים ונכנסים שאין חשש יחוד אבל החתן מצטער.

רבי זירא אכל ושמח בחופתו בתוך הסוכה, והיתה לו שמחה יתירה שקיים שתי מצוות, מצות סוכה ומצות נשואין.

צפו בשיעור באידיש בדף כ"ה

האזינו לשיעור בעברית בדף כ"ה

"ויהי ביום השישי – לקטו לחם משנה" דף היומי של שב"ק פרשת פקודי – דף כ"ו

דף כ"ו ע"א

חתן ושושבינים וכל בני חופה פטורים מן התפילה – דבעיא כוונה, ומן התפילין – משום דשכיחא שכרות וקלות ראש. בקריאת שמע – לת"ק חייבים, שיכולים ליישב דעתן שעה קלה לקרות פסוק ראשון, לרבי שילא – חתן פטור דטריד, ושאר בני החופה חייבים, ולסוברים עוסק במצוה פטור מן המצוה גם הם פטורים.

כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, ומוכרי תכלת לציצית – פטורים מכל מצוות התורה משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.

הולכי דרכים ביום – פטורים מן הסוכה ביום, הולכי דרכים בלילה – פטורים בלילה, הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורים בין ביום ובין בלילה, דכתיב 'בסוכות תשבו' דהיינו כעין ישיבתו בביתו, שאינו נמנע לצאת מביתו וללכת לסחורה.

הולכים לדבר מצוה פטורים מן הסוכה גם בשעת חנייתם – משום שטרודים ודואגים במחשבת המצוה.

שומרי העיר ביום – פטורים מן הסוכה ביום, בלילה – פטורים בלילה, שומרי גינות ופרדסים שאינם זזים משם – פטורים בין ביום ובין בלילה, שאינם יכולים לעשות שם סוכה, לאביי – דבעינן תשבו כעין תדורו דהיינו עם כלי תשמישו, ואינו יכול להביאם לשם מפני הטורח, לרבא – שהגנב רואה אותו יושב בסוכה וגונב הפירות מצד אחר, ונפק"מ בשומר על כרי של פירות המונח לפניו שיכול לשומרו בישיבתו בסוכה.

חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, אפילו חולה שאין בו סכנה, ואפילו חש בעיניו או בראשו.

מצטער פטור מן הסוכה, כגון שהסוכה מצערתו שיש שם יתושים או סרחון מן הקרקע, ודווקא הוא, אבל משמשיו אם אין להם צער חייבים.

אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה, לרב יוסף – ב' או ג' פעמים יתן לתוך פיו (כך פירש רש"י, אמנם הגירסא שלפנינו היא ב' או ג' ביצים), לאביי – לפעמים אכילה כזו מספיקה לאדם והרי זו אכילת קבע, אלא ארעי היינו טעימה מלא פיו, כדרך בני הישיבה קודם כניסתם לבית המדרש.

שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, לרב אשי – גזירה שמא ירדם וישן שינת קבע, מסר שנתו לשומר שלא ישן שינת קבע – לרב יוסף בריה דרב עילאי, מותר, לרב משרשיא אסור, שמא אף השומר ישכב וישן. מניח ראשו בין ברכיו חוץ לסוכה – מותר, שוודאי לא ירדם. לרבא – בכל אופן אין חוששים שמא ירדם, אלא שינת ארעי אסורה חוץ לסוכה מעיקר הדין, משום שאין קבע לשינה, שלפעמים דיו בנמנום מועט.

תפילין בראשו אסור לישן שינת קבע, שמא יפיח, ושינת עראי – לרב אשי אסור שמא ירדם וישן שינת קבע, ורק בישן בין ברכיו מותר, וי"א אף במוסר שנתו לשומר מותר כנ"ל. לרבא שינת ארעי מותרת, דלא חיישינן שמא ירדם.

תפילין בידיו – אסור לישן גם שינת עראי, שמא יפלו מידו.

תפילין מונחות למראשותיו ופירס עליהם סודרו – מותר לישן בין קבע ובין עראי, שלא נתנה תורה למלאכי השרת.

שיעור שינת עראי – כדי הילוך מאה אמה.

דף כ"ו ע"ב

הישן בתפילין ורואה קרי וצריך לסלקן מראשו כל זמן שהקרי עליו, אוחז ברצועה ולא בקציצה.

אסור לאדם לישן ביום יותר משנת הסוס שהיא ס' נשימות, מפני ביטול תורה, וכן נהג רבה שלמד כן מרב, ורב למדה מרבינו הקדוש, שכך קיבל מאבותיו שזו הייתה שנתו של דוד מלך ישראל.

הנכנס לישן ביום שינת עראי – רצה חולץ תפילין רצה מניח, בלילה – חולץ ואינו מניח אפילו לשינת עראי דלמא מימליך וישן קבע, לרבי יוסי – הילדים שנשותיהם עימהם אסורים גם ביום, שמא יבואו להרגל דבר.

שכח ושימש בתפילין – אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו, מפני שהידיים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת.

הבא להחמיר על עצמו שלא לאכול עראי חוץ לסוכה – מחמיר ואין בזה משום יוהרא, וכן החמיר רבן יוחנן בן זכאי שלא לטעום את התבשיל חוץ לסוכה, ורבן גמליאל לא רצה לאכול שני כותבות ולשתות דלי של מים חוץ לסוכה.

רבי צדוק אכל פת פחות מכביצה חוץ לסוכה, בלא נטילת ידיים (וכרך ידיו במפה משום נקיות) וברכת המזון (שסבר כר' יהודה שרק על שיעור שיעור שביעה חייבים לברך ברכת המזון), אבל כביצה צריך נטילת ידיים וברכת המזון, אבל סוכה א"צ כל זמן שהוא שיעור עראי כדלעיל (סוף כ"ו ע"א).

צפו בשיעור באידיש בדף כ"ו

צפו בשיעור בעברית בדף כ"ו

להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected] והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!