החרדים וקורונה, כמות הכותרות והבלגן שזה הנפיק יכולים למלאות ספרים שלימים, הצד השווה הוא שחלק מאנשי הציבור החילונים מאשימים את החרדים בחוסר זהירות ואנו אשמים בהפצת הנגיף, והחרדים לעומתם טוענים שזו הסתה אנטישמית, להאשים את כלל החרדים שרובם מקפידים בגלל מיעוט שלא.
ויש גם כמובן טענת הטענות על כך שהפגנות בבלפור מאשרים, כאילו וזה הדבר הכי נשגב וקדוש שבלי זה אין דמוקרטיה, ומאידך חיי הדת הם גלגל חמישי שבהינף יד סוגרים. מקומם!
מה שבתת הכרה או עם הכרה עומד מאחורי כל הכאוס, זה שיש כמעט אפס אמינות בכל ההוראות, הדעה הרווחת זה שאף אחד באמת לא יודע מה הפתרון, אין כאן היסטוריה ומדע מדויק, כל המומחים לסוגיהם לומדים תוך כדי תנועה, ומתגלחים על הזקן שלנו. הם לא יודעים את האמת, וככמות המומחים כמות הדעות.
הם חוששים ומפחדים איש מרעהו, במעגל אין סופי, כולם עובדים על כולם ומפחדים מכולם, ורועדים מוועדת חקירה, מתקשורת קטלנית, שיאשימו אותם בפשלות, ולכן הדבר הקל ביותר זה לסגור, לנעול, לשלוח שוטרים מתפרעים, לעשות שרירים מכל הכיוונים.
הפוליטיקאים בעיקר חושבים על הקריירה שלהם, איך הם ייבנו מהמגפה, פועלים לפי שבשבת, כי כאמור, אף אחד לא יודע באמת מה הפתרון, מסתכלים ימינה ושמאלה, קצת מה עושים במדינות באירופה באמריקה, ולפי זה יוצרים איזה תמהיל חוקים וגזירות, שיראה שעושים משהוא, שיוכלו בבוא היום להוריד מעצמם את רשימת המחדל 'אני רציתי לסגור רק ההוא הפריע', להיות בכותרות, ואחריהם המבול, המשכורת שלהם תמשיך לתקתק ללא קשר.
חוסר הענייניות חוגגת, ובתווך עם שלם מבולבל ומותש, שכבר אין לו כח, הפרנסה שלו באדמה, מעגל החיים שלו באווירת נכאים, כבר אין לא מושג מה רוצים מהחיים שלו, הוא לא מאמין כמעט למילה כבר, ההוראות מתחלפים כגרביים, ומרגיש שפשוט מתלמדים על הגב השפוף שלו, ועושים עליו סיבובי פוליטיקה ויח"צ, ולאיש לא אכפת באמת ממנו.
האם התחושה הזו מוצדקת או לא? זה לא משנה, עצם זה שכך הם פני הדברים, שיש אפס אימון במקבלי ההחלטות שהם יודעים מה צריך לעשות, הוא הוא אבי אבות המחדל, שעל זה לבד יצטרכו להקים וועדות חקירה ולהסיק מסקנות קריטיות, גם אם זה יעלה בראשים של כמה פוליטיקאים.
מבט פנימה
לאחר שאמרנו את כל זה. מותר גם להפנות מבט עלינו פנימה, וליישר מבט נוקב: האם אנחנו באמת מתנהגים כפי שהיה מצופה משומרי תורה ומצוות? לדייק על ונשמרתם ולהקפיד על הוראות הרבנים?
מכל הבוקה ומבולקה יוצא שתי דברים שיש לגביהם די קונצנזוס ששומרים על הבריאות: שמירת מרחק וחבישת מסיכה, האם אנחנו באמת מספיק מקפידים על זה?
בו ננכה את כל הטענות הצודקות נגד הפגנות בלפור, נגד פרעות המשטרה, נגד ההסתה הפרימיטיבית, נגד הסגרים המרושעים, נגד אפס התחשבות כמעט בחיי הדת, נגד כל האלה שמצאו הזדמנות לעשות סיבוב על גבינו השפוף, אבל ביננו לבין עצמנו האם אנו אכן מתנהגים כמו שמצופה מאיתנו?
כאשר אנחנו מציבים את אנשי החסד הצדיקים בפרונט כמייצגי הציבור החרדי, האם גם אז אנו מדגישים שזה רק חלק? או שאלה הם 'חרדים', אז כשיש משהוא שלילי גם מתייחסים עלינו כ'חרדים' זה לטוב ולמוטב.
די לריאקציוניזם
וכי כל ביקורת נגדנו היא מיד הסתה? ואכן יש הסתה, אבל גם יש ביקורת – וביקורת מוצדקת נגד לא מעט אירועים שקרו בציבור החרדי בריש גליה – ואת הכל מקטלגים מעד כהסתה, למה הריאקציוניזם הזה? למה לא חושבים ענייני מה טוב לנו. אלא מה החילונים אומרים. וצריך לעשות ההיפך. וכי מפיהם אנו חיים?
וכי בגלל שהמטורללים הקיצונים הללו מפגינים בבלפור ומדביקים את ההמונים, אז גם אנחנו צריכים לא להיזהר, זה המדד? בגלל שיש מופקרים שהולכים לים וכדומה ולא מקבלים קנס, אז גם אנחנו צריכים להתנהג בהפקרות? (חלק מאיתנו, רק חלק קטן) הם מורי הדרך שלנו?
וכי אנו בריקוד טנגו בלתי נגמר עם המערכת החילונית, וכל קפיצה שהם עושים נגדנו אנו חייבים לקפוץ הלאה? או שיש לנו ערכים עצמאים, ודעה עצמאית, וחושבים על צווי התורה והרבנים, שיש להקפיד על ההרחקה וחבישת מסיכה, כי זה מה שמסתבר מציל חיים.
ומי כמונו חונכנו על קדושת החיים ועל ציות לדעת תורה. ועזבו כבר לכל הרוחות את החילונים ואת בלפור ומכות המשטרה, זה בשבילנו, וביננו לבין עצמנו. זה החיים שלנו, ואם אין אני לי מי לי.
אם אכן המערכת החילונית מעוניינת רק ברעתנו, הרי הם היו צריכים לשמוח שלא מקפידים, כי ככה חלילה יהיו פחות חרדים! וכפי שלצערנו מתברר שיש כפול שלוש קורבנות חרדים!
אז עם כל הטענות הסופר-צודקות נגד כל העוולות שנעשו, ואכן נעשו ונעשים וייעשו, לא ניתן להם את התענוג שזה מה שיקבע את התנהלותנו, ושחלילה וחס נפסיד עוד אנשים, ובעזרת השם, נעשה את ההשתדלות המרבית שלנו, והשם יהיה בעזרנו, ונינצל מהמגפה הזו, שכבר תחלוף מאיתנו כמה שיותר מהר, ונשמח בשמחת חיים מלאי עונג רוחני יהודי.
צודק ברמן, מותר גם להיות ענייניים ולהבין שאנו עושים טובה לעצמנו ולא לחילונים להקפיד על הכללים.
זה לא סותר. יכול להיות שהם שמחים שיש פחות חרדים הבעיה שהם דואגים לעצמם שלא ידבקו
יפה מאד, ענייני וצודק , מזדהה עם כל מילה
הכל טוב ויפה ונכון,בכל דבר וענין אדם צריך להסתכל פנימה,אבל דא עקא שאצלנו בציבור, הרבנים מדברים בשתי קולות או יותר ולכן הבלבול גדול יותר,יש הלכה בשו"ע סימן רל' סעיף ה'- ירגיל אדם עצמו לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד,זה לא בושה להרים עינים לשמיים ולהגיד לבורא עולם בצעקה גדולה- אני מבולבל ואם כל זה מאמין שזה לטובתי,לא ראיתי אף אחד שמפסיד מלומר לה' יתברך את האמת,רק מרויחים מזה,אולי נגלה בעצם שמבקשים מאיתנו למעלה ליצור קשר להתחבר מחדש לה', מה דעתכם?