בחצר הקודש קוסוב-ויז'ניץ בבית שמש, התקיים אמש מספד מר, ככלות ימי השבעה של כ"ק מרן האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצ"ל, בנשיאות חתנו חביבו כ"ק האדמו"ר שליט"א.
בשעות הערב המוקדמות, החל האדמו"ר שליט"א לקבל את קהל חסידיו לעצה וברכה ולקבלת מרות. את הקוויטל הראשון הגיש אל פני האדמו"ר הרה"ח ר' משה אהרן שכטר, ומיד לאחריו ניגש אל הקודש הרה"צ רבי ישראל בער קליין, רב ומשפיע בבית שמש. קרוב לשעתיים ישב האדמו"ר וקיבל לברכה את הקהל.
לאחר מכן נפנה הקהל לבית המדרש של החסידות ברחוב האדמו"ר מבעלזא בעיר, שם החל עצרת המספד. מנחה העצרת היה הגאון רבי אשר אנשיל שווארץ, בעל 'מעדני אשר', שהזמין בהדרת כבוד ובחרדת קודש את כ"ק האדמו"ר מסאסוב, לשאת מדברות קדשו.
במשאו העלה האדמו"ר על נס את קשריו המיוחדים עם כ"ק מרן האדמו"ר זצ"ל, עד כמה היה מאיר פנים לכל אדם ומעולם לא חדל מלספר לדור אחרון, את מעשי אבותיו ורבותיו משנות דור. שעה ארוכה דיבר האדמו"ר על אודות הצדיק ועל זכותו להשתדך עם חצר הקודש, כאשר הרה"צ ר' ישראל קורנרייך, בן האדמו"ר שליט"א, הינו חתנו.
לאחר המשא המרגש, החל הרה"ח הישיש רבי אהרן גנזלר הי"ו בקול נהי בכי תמרורים להספיד ולבכות על מורו ורבו. "לפני חמישים ואחת שנים", אמר, "כאשר נסתלק מן העולם כ"ק מורי ורבי בעל 'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זי"ע, נשאתי שיח בפני תלמידי הישיבה, בהספד על הצדיק שאבד ועל אובדן הדור. לא האמנתי שאצטרך עוד להספיד את כ"ק הרבי זצ"ל, מורי ורבי, אשר מקושר הייתי אליו בעבותות אהבה".
שעה ארוכה עוד דיבר על כוחו וגדולתו של הרבי זצ"ל, עוצם פרישותו ומאור עיניו.
גם הגה"צ רבי יעקב וואלף שטיינמץ שליט"א, רב בית המדרש 'יחל ישראל' בבית שמש, נשא דברים והפטיר כי אבדתו של הצדיק הינה מכה גדולה לכל הדור, אך "ברוך השם כי השאיר לנו גואל בדמותו של חתנו חביבו כ"ק האדמו"ר שליט"א, אשר הינו ראוי להנהיג את העדה הקדושה לשם ולתפארת".
המשא המרכזי מפי האדמו"ר שליט"א, התקיים בסיום שורת הנאומים. האדמו"ר החל בדבריו ואמר כי לפני שנים רבות, כאשר היה אברך צעיר והתמנה לרב אב"ד בביהמ"ד בבני ברק, שלח אליו חותנו כ"ק מרן האדמו"ר זצ"ל מכתב עוז בערב שבת שובה תשל"ז. מתוך המכתב הקריא האדמו"ר את בקשתו של הרבי זצ"ל אשר יכין עצמו למסירת דרשת שבת שובה לעורר את הקהל לתשובה.
גם הזכיר את מידת האדמו"ר זצ"ל בענוות דרכו ובצנעת מעשיו, אשר היה מאיר פנים לכל יהודי באשר הוא, מתוך מידת ענוותנותו אשר הודגשה ביתר שאת בכבדו את אחיו ראש הישיבה זצ"ל, כעבדא קמיה מריה ממש, ולקח על עצמו את עול ההנהגה לאחר הפצרות רבות, מפני שלא רצה שיכבדוהו כלל וכלל.
המעמד ננעל בתפילת מעריב, כאשר קהל הקודש שהתאסף לכבודו של האי זקן, יצא מן העצרת ברגשות הומים וביראת הכבוד לתורתו ולזכרון מעשיו, בתקוה ובתפילה כי עד מהרה יקיצו וירננו שוכני עפר בביאת גואל צדק במהרה בימינו.
