לרגל ה' אב – יום ההילולא התל"ט של רבינו האריז"ל זי"ע, אנו מביאים לכם פרק מכתבה נפלאה על העיר צפת שהתפרסם במגזין "דורות"

כתבות נוספות בנושא:

מאבק הכשרות בבני ברק: שלשה אולמות עזבו את כשרות הרב לנדא
ארגנטינה: הרה"ר נועד עם הנשיא שהבטיח להמשיך לפעול למען הקהילה
בשל האסון הכבד: קהילה החרדית בקרית גת מתכנסת לערב חיזוק והתעוררות
התרומה המפתיעה של האברך ל'שקל הטהור': חסכונות מה'חבורה' של הרבי
  • קורע לב: ששת היתומים שנותרו לבד חושפים את מסכת היסורים של אביהם

    תוכן מקודם

  • על מה זועק המקובל ר' גמליאל רבינוביץ? צפו

    תוכן מקודם

  • עדות מזעזעת: "זה שורף את הגוף מבפנים"

    תוכן מקודם

  • מזעזע: "הילדים רצו לבעלי והוא לא זיהה אותם"

    תוכן מקודם

צפת של מעלה

"צפת מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר צפת" – כותב המקובל האלוקי בעל החסד לאברהם זי"ע * קוי הוד לאדמת קודש אשר עליה דרכו מלאכי מעלה, בה ישבו הרמ"ק זי"ע ותלמידיו הגדולים, שם גילו את העולמות האריז"ל זי"ע וחבורתו הקדושה, בה התנוססה ישיבתו הגדולה של מרא דארעא קדישא מרן הבית יוסף זי"ע, העיר אשר חכמיה זכו לדרשותיו של האלשיך הקדוש זי"ע, בתוכה התהלך רבי שלמה אלקבץ זי"ע בעל ה'לכה דודי', ובאוירה דצפת נתאספו הפמליא של מעלה לקול שירתו של המשורר האלקי רבי ישראל נאג'ארה זי"ע * כאן היתה האש מלהטת סביבותם * לרגל ה' אב – יום ההילולא התל"ט של רבינו האריז"ל זי"ע

 מאת יעקב בן יצחק

 העיר צפת מקום משכן כבודו בחייו ובהסתלקותו של רבינו האריז"ל זי"ע – היווה במשך שנות דור מרכז גדול לתורה ולחכמה האלקית.

רבינו אלעזר אזכרי מחכמי צפת – בעל ה'חרדים' ומחבר הפיוט 'ידיד נפש', שופך את נפשו בתפילתו "מי יתן לי לעוף אבר כיונה אל הר קדשך אעופה ואשכונה. אשק עפר מקום שכינה ירדה". (חרדים פרק לד). וכמין חומר דורשים אנו את הדברים על עירו – היא צפת – מקום שבו שרתה שכינה על רבותינו הרמ"ק, האריז"ל, הבית יוסף, מהר"י בי רב, רבי יוסף מטארני, ועוד ועוד. מי יתנני כימי קדם בהילו נרו עלי ראשם, וכל ישראל עיניהם רואות את תפארתה של העיר צפת שמשם יצאה תורה והוראה לישראל. קדושתה המיוחדת וסגולותיה העצמיות, בנוסף לקדושה שקידשוה רבותינו הקדושים לשעתם ולדורות, מביאים אותנו להתחקות אחרי ימיה הראשונים והבאים בהמשך השנים, על עליותיה ומורדותיה של הישוב היהודי, התלאות והצרות, ועל קדושתם וגבורתם העילאית של בניה.

העיר הצופה למרחוק

"חרדת קודש והתרגשות רבה אחזו בנו" – כותב השר מונטיפיורי ע"ה ביומנו – "בראותינו את ההר הנישא אל על ובראשו יושבת צפת עיר התהילה. אולם שמחתינו התערבה בתוגה על העיר המהוללה והאומללה". דברים אלו כתב לעת ביקורו בשנת תקצ"ח לאחרי רעידת האדמה הידועה, וקשה מזו הפרעות של הדרוזים והטבח שערכו ביהודי צפת שנה קודם לכן. המאורעות האלה איימו לכלות את שארית ישראל בעיר, אך רק בזכות הרה"ק ר' אברהם דוב מאווריטש זי"ע בעל ה"בת עין" ניצלה העיר מחורבנה המוחלט ונטישתה הסופית.

שמה 'צפת' גם נגזר מהיותה יושבת על רכס הר גבוה מאד הצופה על כל סביבותיה, וכך מתארה רבי אשתורי הפרחי לפני כשש מאות שנים בספרו כפתור ופרח (פרק יא): "על ראשי ההרים עיר ושמה צפת. אומר אני, שנראה כי זאת העיר 'צוֹפִיָה' הנזכרת בפרק עגלה ערופה (סוטה מה, ב): 'ונופת צופים – זה דבש הבא מצופיה'. ושמה 'צפת' מגזירת צופה, כי היא בראש הר גבוה ובהרים מרעה טובה, והאלקים יאיר עינינו במאור תורתו".

עיר מקלט רוחנית

צפת הצטיינה במעלותיה ובסגולותיה המיוחדות על פני שאר כל ערי ארץ ישראל [מלבד ירושלים – כדברי תשובות מרן החתם סופר זי"ע יו"ד סי' רלג רלד]. את סודה מגלה המקובל האלקי בעל החסד לאברהם זי"ע בהפלגתו בשבחה (מעיין ג נהר יג): "צפת היא אחת מערי מקלט המציל נפשות". זאת ועוד אחרת: "צפת מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה. ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר צפת".

כשביקש הרב הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע לנסוע לארץ ישראל, הביע את רצונו לשבת בארץ ישראל באחד מערי המקלט כיון שהיא קולטת את הרוצחים ויכולים להחבא שם. כוונתו היתה כמובן לעיר מקלט רוחנית, מכיון שבימינו אין נוהג דין ערי מקלט שהוא רק על פי הסנהדרין, גם גילה: כי צפת תובב"א היא קָּדֵש הנזכרת בערי מקלט בספר יהושע ג, [מדרש פנחס, ענין ארץ ישראל].

מראֶהָּ לצופה מרחוק והזכרתה בשמיעה בלבד, כבר היו מציתים בלב כל שומע ורואה שלהבת קטנה החבויה בעמקי הלב. כי המקום אשר צפת עומדת עליו הוא מקום דנשקי ארעא ושמיא בהדדי (כלשון הגמ' בב"ב עד, ב), כי שמה היו יושבים מלפנים שרי ישראל ראשי גולת אריאל, כי זו העיר היא סולם מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה.

כל רגב מאדמתה ספוג בקול התורה שנשמע כאן מפי הרמ"ק זי"ע ותלמידיו, האריז"ל זי"ע בעת לימודו עם חבורתו, רבי שלמה אלקבץ זי"ע בעל ה'לכה דודי', עמוד ההוראה מרן הבית יוסף זי"ע וישיבתו. העפר שאנו מהלכים עליו היה לאבק שברגליהם בשעה שהאש היתה מלהטת סביבותם. כאן באוירה דצפת נתאספו הפמליא של מעלה לקול שירתו של המקובל האלקי רבי ישראל נאג'ארה זי"ע בעל הזמר י' ריבון עלם. ולשמע דרשותיו של האלשיך הקדוש זי"ע בשבת אחר הצהרים.

חורבנה של צפת

אולם לא הרי הימים הראשונים כהימים האחרונים, לאחר השנים בהם היתה צפת המטרופולין של העולם, שבה ישבו שרי התורה בנסתר ובנגלה האריז"ל והבית יוסף ועמהם שאר גאוני עולם. זמנים קשים באו על העיר, בירידתה מאה מעלות לאחור. עד שכל הישוב בה כלל סך הכל ארבעים משפחות בלבד, וגם הם היו עמי ארצות מבני דלת העם, וזוהרה שעל העיר עומעם עד שכבה כמעט לגמרי.

בתקופת שפל זו, כאשר כבר היה נראה כי אפסה כל תקוה לעיר, בשנת תקל"ז – מאתיים שנים בדיוק לאחר הסתלקות האריז"ל, הגיע רבן של כל בני הגולה וראש עדת החסידים בוואהלין הרב הקדוש רבי מנחם מענדיל מוויטעבסק זי"ע לארץ הקודש, ואוה למושב לו את עיר הקודש צפת [דורשי רשומות אמרו, כי בחר ה' בציון אִוָהּ למושב לו, אִוָהּ בא"ת ב"ש צפת], שמתאר במכתבו את מצבה העגום (פרי הארץ אגרת ד): "בעת בואינו לארץ הקודש מצאנוה חריבה ושוממה. ואדם אין לעבוד את האדון השם באמת. והאשכנזים אשר ישבו לפנים שם הם חסרי דעת המצירים ומציקים את עובדי ה'… גם לא מצאנו בעיר הקודש צפת תובב"א כי אם רשעים גמורים מאמינים בש"ץ ימח שמו, ועליהם הפקיד וכו' והאשכנזים עמהם לחצונו בלחץ זה הדחק, ונצטרף דלות ושפלות וסכנת נפשות ממש".

תקומתה של צפת על ידי תלמידי הבעש"ט

בואם של תלמידי הבעש"ט הפיחה רוח חיים בעיר השוממה מבלי בניה, בין בני החבורה הבאים היה הרה"ק רבי ישראל מפלאצק זי"ע [דברי תורה מובאים בשמו בספר עבודת ישראל מהמגיד מקאזניץ זי"ע], שמספר במכתבו לראשי החסידים במדינת וואהלין על ימיהם הראשונים בעיר: "ואבשר אותם שבאנו לעיר הקודש צפת תובב"א אני ובני ביתי כולם מקטנים ועד גדולים, בתוך הבאים יותר משלש מאות נפשות עם רבינו הגדול החסיד הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל [מוויטעבסק] נ"י".

בהמשך מתאר את חשיבותה של צפת ההיסטורית, חורבנה ותקומתה על ידי החבורה: "ואברך את ה' אשר איוה את המקום הזה למושב לנו, אשר ברחמיו וברוב חסדיו פקד את ארצו וחמל על נחלתו אשר היתה לבער צפת עיה"ק תבנה ותכונן, מקום אשר הללו בו אבותינו, כולם הלכו נדדו ונשאר המקום מאין יושב חרב ושמם מבלי בניה, ועלה שם שמיר ושית, וכעת הופיע שפע ברכה וחנינה שיולד גוי בפעם אחת, ומצאנו בה בתים הרבה גדולים וטובים מאין יושב".

גם מקום תפילה מצאו מן המוכן: "כעת אנו מתפללין בבית הכנסת של הבית יוסף. ויש כאן שלשה בתי כנסיות בנויים. והרבה בתי כנסיות חרבים, ועוד בונים לנו בית הכנסת חדש, והטבילה היא במקוה שיסד האריז"ל".

הסבל מהרשעים שמשלו בצפת

הפקיד מטעם הפחה [פקיד זה היה מינויו של המושל כממונה ואפוטרופוס בכח הזרוע על הקהל] הוא וחבר מריעיו, תחת שיראו בעין יפה את התחזקות הישוב היהודי, בהיותם כאי קטן ובודד בין תושבי הכפרים הסובבים הדרוזים המוסלמים והבדואים, עוד הוסיפו להצר את רגליהם ולהציק להם על כל צעד ושעל יתר על שכניהם הגוים:

"הפקיד – מספר הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק באגרתו – בא עלינו בעלילות דברים, והתפאר בזה הלשון: בזה השבוע אשים כולכם בכבלי ברזל. ומחמת זה הסיבה נפלתי על ערש דוי כמה חדשים בשנה שעברה, ועל כולם, מי יוכל לספר ולסבול גודל חלול השם באמרם כל היום איה אלקיך וגו' הלא יראתך וגו' (איוב ד), אשר תקצר היריעה מהכיל ביאור בזיונות ושפלות יראי ה', ממש כמו חוכא ואיטלולא בעיניהם".

את הרדיפות הקשות שסבלו מידי הממונה של צפת וגם מהממונה של טבריא – לשם עברו שנה לאחר מכן, מסכם הרמ"מ במכתבו ואומר: "כבר נתיסרנו בחוץ לארץ מהרשעים שם, אבל לא מנהם ולא ממקצתם מה שמצאתנו בכאן".

"כל עובדי ה' פטרו עצמם ביסורים שלנו"

יסורי הקליטה בארץ ישראל שעברו בראשית בואם, היו גדולים כל כך, עד שהיה בהם כדי לזַכּוֹת ולגאול את כל ישראל בתלאותיהם וצרותיהם, "לדעתינו – כותב הרמ"מ – סבלנו כל כך יסורים עד שכל עובדי ה' נפטרו ביסורים שלנו".

הנסיונות והיסורים היו גדולים ולא כל אחד יכל לעמוד בהם, ולכן כותב להם הרמ"מ במכתב תשובה לאלו החפצים לעלות אף הם להצטרף אל רבם הגדול: "כל אחד מאוהבי אשר בדעתו לגשת אל הקודש פנימה ולהתיישב בארץ הקודש יכתוב אלי, ואם ירצה ה' לשנה הבאה אודיעו בבירור. אילולא הנסיונות, כמה אני משתוקק שיבואו אנשי ידידי גילי אחי ורעי לארץ הקודש ונתוועדה יחד בשמחה וגיל ברעדה לעבודתו יתברך, אבל בתחלה אין סומכין על הנסיונות לעמוד עליהם, ודי הוא לנו היסורים שעברו עלינו בעד כל הרוצים להסתפח בנחלת ה' באמת", [פרי הארץ, אגרת ד].

מלבד התלאות שעברו בפרוטרוט, הרי שתנאי החיים הגשמיים בצפת היו לפעמים קשים עד למאוד, העיר היתה מורגלת באסונות, ולפעמים אסונות נוראים מאד, פשיטות של הדרוזים המוסלמים והבדואים על מקום מושב היהודים, רעידות אדמה רעב ומכות ארבה.

"ויאורו עיני בצפת מכל הימים אשר הייתי חי בחוץ לארץ"

אכן מצוה זו מה טעם היה בה? האור והנועם הרוחני שזכו לה במקום זה שהיה צר מבחינה חומרית ורחב מבחינה רוחנית היא התשובה לבואם שמה, ואלו דברי הרה"ק ר' ישראל מפלאצק בתשובתו לפרנסי הקהילה בוואלין: "וכמו חלב ודשן תשבע נפשי בעת שפתי רננות יהלל פי. ובמעט אשר טעמתי ויאורו עיני מכל הימים אשר הייתי חי בחוץ לארץ, הרבה זכיתי". [יסוד המעלה, אגרת א].

יסוד קהילות החסידים והפרושים

עקב הרדיפות בצפת לא נשאר שם הרה"ק הרמ"מ וחלק מחבורתו זמן רב, ובעבור השנה עזבוה לטובת כפר פקיעין. מכל מקום נותרה בעיר קבוצה מבני החבורה, והם היו המעמידים את הדת על תלה בעיר.

שלשים שנה לאחר מכן עלו לעיר צפת הגה"ק רבי מענדל משקלאב זי"ע מגדולי תלמידי מרנא הגר"א מוילנא זי"ע, שייסד בה את בית המדרש לפרושים. וכאשר היגר גם הוא מן העיר בעלותו לירושלים, הפקיד את הנהגת עדת הפרושים בידיו של רעו וידידו הגה"ק רבי ישראל משקלאב בעל פאת השלחן זי"ע.

כמו כן השתכנו בה במשך הזמן עוד רבים מתלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש, הרה"ק רבי אריה לייב מוואלטשיסק, הבאר מים חיים, הערבי נחל, הרה"ק ר' בנימין זאב מבאלטא, בעל המבשר צדק ובת עיני, ועוד רבים, זכותם תגן עלינו.

לאחר פטירת הבאר מים חיים זי"ע, נפלה עטרת הנהגת עדת החסידים בצפת בגורלו של הגאון רבי גרשון מרגליות זי"ע תלמידו של הבאר מים חיים. וכאשר עלה ארי מבבל הוא הגה"ק רבי אברהם דוב אויערבך אב"ד אווריטש בעל הבת עין, מיד ביום בואו הוריד הגאון רבי גרשון מרגליות את כתר הנהגת הכולל מעל ראשו ועטרו על ראש הבת עין.

חיי היום יום בעיר צפת

בהנהגתם הפכה צפת לעיר שוקקת חיים ותוססת, כולל החסידים מנה אלף נפש, כולל הפרושים מנה ארבע מאות ושמונים נפש, וכאלפים נפשות מבני כולל הספרדים.

תושבי צפת היו רובם ככולם עובדי ה' ולמרות הקשיים הבלתי אפשריים, היתה העיר גבוהה גם ברמתה הרוחנית, הגאון רבי מנחם מענדיל מקאמניץ מתאר בספרו קורות העתים את רשמיו משהותו בצפת:

"מידי לילה בלילה, שתי שעות קודם אור היום, היה עומד השמש על גגות הבתים וצועק: "עימדו לעבודת הבורא", ולא עברה שעה קלה ובתי הכנסיות התמלאו בלומדים, והיו אומרים תיקון חצות, ואחר כך לומדים עד אור הבוקר. הספרדים היו מדקדקים להתפלל בכל יום בעמוד השחר. בכל ערב שבת קודש לוקחים עצי הדס, כדי להריח בו בביתם קודם קידוש. וכן בבית הכנסת גם כן יש אנשים מביאים הדסים משלהם ומכבדים לכל אחד לברך עליהן. בכל ערב ראש חודש מתקבצים לבית המדרש, ללמוד כל הלילה בספר הזוהר הקדוש. בפורים קורין מגילה ב' ימים מספק.אשה היולדת מנהגם, שעד יום המילה באים השכנים בכל לילה ולומדים שם כל הלילה משום שמירה ליולדת ונקרא וועליין, שנושאים התיקון למול, נושאים בשמחה בתוף ובנרות, והבחורים הולכים תחילה, ואומרים הלל הגדול".

בתי הכנסיות של העיר צפת"ו

"שלשה עשר בתי כנסיות פעלו בעיר צפת בעת ההיא, שני בתי כנסיות של האריז"ל, אחד שהתפלל בו, ואחד שהוקם במקום שהיה מקבל את השבת, והוא הידוע כבית מדרשו של הגאון רבי שמואל העליר רבה של צפת. בית מדרש פרושים של הגאון רבי ישראל, בית מדרש של הגאון מוהר"ר אברהם דוב מאווריטש. בית מדרש של הגאון מוואלטשיסק [תלמידו המגיד ממעזריטש]. חצר ובית הכנסת של הרב הבית יוסף". [קורות העתים].

 

סעודות השבת אצל הבת עין

בראש עדת החסידים עמד כאמור הגאון רבי אברהם דוב בעל הבת עין, שניהל את העדה במסירות נפש, ואף דאג לה גם מהבחינה הגשמית. אחד המבקרים בעיר צפת מתאר את הנהגתו של הבת עין, וכותב: "האיש הזה היה גדול מאד בתורה ובחסידות, במעשה חסד היה זריז עד למסירות נפש. השפעתו על כל יודעיו היתה רבה ועצומה מאד, כי נחשב כמלאך אלקים".

עוד הוא מוסר על הדרשה המעניינת של הרב קודם תקיעת שופר: "בראש השנה לפני תקיעת שופר עלה הרב אל הבימה, חשבו לשמוע מפיו דרוש, אך הוא רק אמר: רבותי! היום ראש השנה, צריך לחזור בתשובה! הדברים הפשוטים והמעטים הללו השפיעו כל כך על הקהל עד שתיכף בקריאת "למנצח" געה הציבור כולו בבכי עצום".

נוסע אחר, הוא הד"ר רבי אליעזר לעווי, מזכירו של השר מונטיפיורי, מתאר אף הוא ביומנו את התרשמותו מאישיותו וסגל חבורתו של הבת עין, על סעודות השבת במחיצתו, וסעודות העניים בכל השבוע: "ביום השבת נקראתי מאת רבי אברהם דוב אל השלחן, האיש הזה הוא אחד החכמים היקרים אשר ראיתי מעודי, נקל לו לעבוד את עבודת העדה בלי כל קבלת פרס מקופת הקהל. והנה הוא מחלק עוד את כל אשר לו לעניי עמו. כעשרה עד חמישה עשר אנשים אוכלים לחם חוקם על שולחנו תמיד. ההתלהבות אשר בערה באנשים האלה בנגנם את זמירות השבת נתנה עדיה כי ממעמקי לבם היא יוצאת".

 

חנוכת בית הכנסת והכנסת ספר תורה בחג השבועות

על אירוע מיוחד בחג השבועות בשנת תקצ"ח, שהיו הנדיבה יהודית מונטיפיורי ובעלה השר הצדיק רבי משה מונטיפיורי עדים לו, מתארת הנדיבה ביומנה. היא כותבת על חגיגת הכנסת ספר התורה שהיתה משולבת עם חגיגת חנוכת בית מדרש חדש מנדבת אלמנת רבה המנוח של העיר צפת, שנדבה אותה רוחה לתרום ספר תורה עתיק ויקר מאד מירושת בעלה:

"נתבקשנו לבוא לחנוכת בית הכנסת החדש בערב יום הזה ליל התקדש חג השבועות, מונטיפיורי בעלי בקשני ללכת שמה, ומה גם שאלמנת הרב המנוח האב"ד נדבה לבה אותה להקדיש ספר תורה ישן ויקר מאד לעת חנוכת הבית, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. בית הכנסת האיר באור יקרות ומפואר במקלעות ציצים ופרחים. אחרי התפילה פנה כל הקהל אל המקום אשר שם עמדה המתנדבת. והרב רבי אברהם דוב נשא את ספר התורה בידו, תחת חופה לבנה, אחריו המון חוגג, משוררים מרקדים תוקעי כף וקוראים מזמורי תהלים, אבוקי דונג נתנו בידי ההולכים אחרי החופה, וגם נתנו בידי, ונלך אחרי הרב הנכבד נושא הספר, וכל הקהל משוררים מרקדים ומוחאי כף, מה שמחתי ונהדרתי למראה השמחה הקדושה הזאת. חרדת קודש ופחד החרידתני ואירא פן אכשל עם אבוקת הדונג שבידי ואצית אש בחופה או אטיף דונג על בגדי המשי הלבנים שלבש הרב אברהם דוב. ונבוא אל בית הכנסת בתרועת שמחה והכניסו את הספר אל ארון הקודש. נפלאות נפלאתי לראות את העם הזה שופך שיח שמחתו ויגונו ברגשות קודש, וכל צקון לחשו וזמרותיו אך לפני אלוקינו לבדו. השמחה הזאת נראה לה שם "שמחת תורה", והופיעה בתוך משואות השממון".

הנהגת העדה של בעל פאת השולחן

מנהיג עדת הפרושים היה הגאון הקדוש רבי ישראל משקלאב מחבר ספר תקלין חדתין ופאת השלחן, שזכה אף הוא לאהדתם הבלתי מסוייגת של כל בני העיר חסידים פרושים וספרדים. בהקדמתו לספרו פאת השלחן מתאר את מסירות נפשו כפשוטו ממש עבור תושבי העיר צפת, רבי מנחם מענדיל מקאמניץ מציין: "בכל יום ויום אחר התפילה מגיד הרב רבי ישראל בעל מחבר ספר תקלין חדתין דף גמרא ופרשה חומש עם רש"י".

על מנהגו בעריכת סעודה שלישית במוצאי שבת קודש לתוך הלילה כמנהג שנהגו החסידים בכל משבותיהם, מספר ר' אליעזר לעווי, שהזמינו הגאון בעל פאת השלחן לסעוד אצלו סעודה שלישית, וכך הוא מספר: "הרב רבי ישראל איננו מדבר ביום השבת בלתי עם בלשון הקודש, על כן היתה לי שיחתו לשעשוע ולתורה, אחרי התפילה נקראתי אל הרב לסעודה שלישית, הרבינו לדרוש בדברי תורה, ואחר כך נתנו המסובין בזמירות קולם, ותארך עת נגינתם עד הערב".

הידידות ביניהם היתה חזקה ואיתנה, ולאחרי הרעש הגדול שפקד את העיר בשנת תקצז, מבשר הפאת השלחן לרצ"ה לערין: "מכל צרותינו יבושרו כי גם ידיד נפשנו הרב הגאון הגדול כמוהר"ר אברהם דוב נר"ו והרב כמהר"ר גרשון מרגליות נר"ו נשארו לחיים ועדיין לא הודיעונו בפרטות יתר הנשארים לחיים".

חיי המסחר בצפת

תושבי צפת קיימו בנפשם 'טוב תורה עם דרך ארץ' ורבים היו מתפרנסים בעסקי המסחר, חנויות של היהודים לצד חנויותיהם של הישמעאלים עמדו לממכר כל מיני סחורות. יום השוק של צפת הוא ביום בערב שבת קודש, לרגל שבת קודש של היהודים היו ערביי הכפרים סביב באים להציע את מרכולתם ביום זה, עופות דגים קמח זרעונים ותבלינים פירות וירקות, כפי המנהג בעיירות רבים בימים ההם, [מנהג זה גם מוזכר בהלכה בשו"ע סימן רנ סעיף א' שהותר לצאת לשוק לקנות צרכי שבת אפילו קודם התפילה בשעה שיש חשש שמא אחר התפילה לא יהיה לקנות את המצטרך], ואלפי יהודי צפת היו באים אל השוק לקנות לכבוד שבת.

לחם, לעומת זאת לא היה בנמצא לקנות בכל חנויות היהודים, כי אם בחנויות הישמעאלים היה ניתן להשיג פת פלטר. בחנויות היהודים היו קבועים שלושה תנורים גדולים, וכל הרוצה לאפות את פתו היה מביאה לשם. סכום קבוע של ששה גדולים לחודש היה נגבה בעד כל נפש, ובעד זה היו יכולים לאפות כל החודש באין הגבלה.

צורת בניניה של העיר צפת

מבנה העיר צפת היתה עשויה בצורה מעניינת ביותר. בנייתה על שיפועו של ההר, הציג את רחובותיה ובתיה מדריגות מדריגות: היינו שהרחוב האחד, עמד ישר עם גגות הבתים של הרחוב שתחתיו, הגגות של הבתים ברחוב התחתון היו כנגד הרצפה של הרחוב העליון, וכך היו זה למעלה מזה עד גובה ההר למעלה. הרחוב התחתון היה רחוב הפרושים, למעלה ממנו היה רחוב הספרדים, למעלה ממנו רחוב החסידים. מצד השני של ההר עמד ישוב ישמעאלי, וביניהם היה מגדל גבוה שנעשה בימי יוסף בן גוריון מחבר הספר יוסיפון, והמגדל היה נקרא על שמו ארמונו של יוסף בן גוריון.

בית הדפוס של צפת

בשנת תקצ"א עלה מבארדיטשוב ונתיישב בצפת המדפיס הידוע החסיד רבי ישראל בק מחסידי רוזין ויסד בה את בית הדפוס המפורסם של צפת. דפוס זה היה סמל לריבונותה הרוחנית של העיר, שנודעה לה חשיבות מיוחדת בשל הדפוס העצמי להדפסת ספרי קודש. את מכונות בית הדפוס ואת האותיות המיוחדות להטבעת הספרים הביאם רבי ישראל באניה, בבית דפוסו החזיק רק אנשים יראים ושלמים, ועשרות משפחות מהעיר התפרנסו מבית דפוס זה בכבוד. בדפוס זה הדפיס הגה"ק ר' ישראל משקלאב את ספרו פאת השלחן, שמספר בהקדמתו, שמלכתחילה היה סבור לצאת לחוץ לארץ להדפיס את ספרו הזה, אולם סיבב בעל הסיבות "והביא לעיר קדשינו מדפיס חכם, ומושלם במלאכת הדפוס, והקים פה דפוס אשר לא היתה מעולם בעירינו הקדושה".

גדולי הרבנים הספרדיים גם הם לא יכלו לכבוש את התלהבותם והתפעלותם מבית הדפוס החדש, וכותבים על החשק הגדול של חכמי צפת בימי הבית יוסף לראות את ספרו נדפס בה, אך לא זכו לראותה, "באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו, ויאמרו, לו היתה בזה מכבש הדפוס על צפת היאר [לשון מליצה מ"שפת היאור"] ת"ו בזמן מרן הקדוש [הבית יוסף] ואיתיה קמן, דחזו שולחנו הטהור אשר עלה בכבש מזבח הדפוס בעיר אליהו הזאת נעמי?!".

בשנת תקצ"ז כאשר התפרעו הדרוזים בפראות בישוב היהודי בצפת הרסו והשחיתו את בית הדפוס עד היסוד. גם הספר פאת השלחן שהיה באמצע הדפסתו נשחת ונפסד כולו. עד שהיה צורך להכינו שוב להדפסה.

 

דרכי הגליל שוממות בחזקת סכנה

דרכי התחבורה לצפת התנהלו בימים ההם על גבי חמורים, ימים ארוכים של נסיעה בדרכים שוממות השורצות כנופיות של שודדים ורוצחים. עכו, כמשל שהיתה קרובה, ארכה יום וחצי של נסיעה. מירושלים – לעומת זאת, ארכה הדרך ארבעה וחמישה ימים.

הדרכים לצפת היו כולם בחזקת סכנה, כשעה ומחצה של הליכה סביבות העיר צפת היו דרכיה שוממות, שורצות מרצחים דרוזים מוסלמים ובדואים, שהיו מלסטמים את עוברי הדרך היהודיים.

ר' אליעזר לעווי מזכירו של מונטיפיורי מספר שכאשר רצה לנסוע מעכו לעיר צפת שלא בשיירה "לא היה איש ערב לבבו ללכת בדרך אתי עד צפת שהוא מרחק יום וחצי הליכה, גם כי חפצתי להרבות שכר לוויה עד מאה פיאסטאר".

לבסוף קצרה נפשו מהמתנה ארוכה לשיירה מעכו לצפת, והחליט לצאת לדרך לבדו "וחגרתי את כלי זייני ללכת בדרך בלווית שני מלווים, אשר אמצתי את לבבם במאמרי "ה' מבטחי". והם ענו בערבית: 'אין שא אלא מפיש חף' [אם טוב בעיני ה' אין סכנה], אבל האמת היה לבי חרד מאד. שמנו לדרך פעמינו, ורכבנו לאט ועינינו צופיות הנה והנה מפחד האויב. למחרת בצהרים באנו לסביבות העיר צפת, העיר המהוללה והאומללה יושבת על מרומי הרים, כמבצר שמם, ומושלת על כל המקומות אשר סביבה. בדרך שתי שעות לפניה הארץ שממה ונשמה מפני הרעש אשר העתיק צורים ממקומם".

כך גם מספר הרב בעל קורות העתים: "בז' אדר שני נסעתי מירושלים לצפת, שני תחומי שבת, פגעתי באיש חיל מצבא הבאשא, ובידו שני כלי נשק תחת אבנטו, ואמר לי לנסוע תחילה והוא אחרי, והבנתי שרצונו להרגני ולירשני, והתחננתי לפניו ואשבע לו, שאין אצלי מעות כלום, וכאשר נבוא לעיר שכם ששם ביתי אתן לו מעות בביתי, ונתרצה לי בזה. בדרך נכנסתי לכפר אחד, שלשם הוא שלוח לגבות מהם מסים, ושם בכפר הורו לו שלא יסע לשכם, רק למקום אחר. אז בא וחטף מעלי מטפחת גדולה ויקרה. אמרתי בלבי שנס הזה נעשה בזכות שהולכתי אצל צדקה ששלחו על ידי ראשי כולל חב"ד שבחברון – מעות על חג הפסח לאיש אחד מכולל שלהם הדר בצפת, ובאתי לצפת וברכתי ברכת הודאה. והייתי בעיר למופת שנסעתי בלא שיירה ונצלתי".

בפרק הבא, נמשיך בעזהי"ת להתחקות אחר סגולות אוצרותיה הרוחניות וההיסטוריות של צפת, העיר הקדושה בה ספונים מאורי ישראל ומגלי החכמה האלקית, זי"ע.

הכתבות המעניינות ביותר

גם בשלג: הפרות סדר בא-טור בירושלים; 22 חשודים נעצרו • צפו
השלג כיסה את ירושלים בצבע לבן • גלריה ראשונה מהעיר המושלגת
משרד החינוך במרוץ למנוע את שביתת הפתע של המורים והגננות
פרופ' אש דחה את המלצת הצט"מ: חיסון רביעי לבני 18 ומעלה - רק לסובלים ממחלות רקע
כך אלרעי-פרייס פעלה מאחורי הגב של בנט שדהר למתווה המסוכן
נס בבני ברק: רכב איבד שליטה ועף לתוך החנות - הולך רגל ניצל ברגע האחרון • צפו
בחסות השלג: ערבים זורקים אבנים מצופות בשלג על יהודים סמוך לשער שכם • צפו
הדיון על ביטול הבידודים: שאשא ביטון תקפה "איפה העומסים בבתיה"ח?"
אבל בעולם ההלכה: זקן רבני אירופה הגאון רבי דוד משה ליברמן הסתלק לבית עולמו
שלג כבד בירושלים: מחר לא יתקיימו לימודים; כביש 1 נחסם לתנועה ונפתח בהמשך
השלג במשנת רבותינו • הרב יוסף חיים אוהב ציון
המורים לוקחים אחריות במקום בנט: יפה בן דויד הורתה למורים לא להגיע מחר לבתי הספר
קרב על הירושה שאין עדיין: המועמדים לראשות הליכוד שמתחממים על הקווים
כמה ס"מ שלג ומתי הוא יפשיר? • חזאי 'חדשות JDN' אורי בץ עם התחזית
מנצלים את הרוחות: קייטסרפינג בחוף הים רגע לפני הסערה • תיעוד
שלג כבד בהרי ישראל: עדכונים, תיעודים ומפת החסימות • 'אלפיס' בישראל
נהג האוטובוס המשיך בנסיעה לפני שהאם הספיקה לקחת את העגלה עם התינוק; כך זה נגמר
עוגת שקדים / עטרה ז'ורנו

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture