את "רפי מכולת" הכירו כל אנשי השכונה. איש גבוה רחב וחייכן עם ידיים זריזות. כולם אהבו לקנות במכולת של רפי אפילו שהמחירים בצרכנייה הגדולה, מטבע הדברים, היו יותר זולים. ולא, אל תחשבו שאנשים חיבבו את רפי בגלל ההנחות שהיה עושה להם. ממש לא. אם יש משהו שרפי לא עשה בחייו זה הנחה. "מחיר זה מחיר", כך היה נוהג לומר בחיוך לבבי למבקשים הוזלה בתשלום. "מחיר זה מחיר!".
כשנסגרה המכולת ובמקומה פתח רפי אולם אירועים קטן בלב העיר, שמחו כולם. "העיקר שיצליח!". איחלו ועברו לערוך את קניותיהם בצרכניה הרחוקה. את המכולת הקטנה תפסה סוכנות להשכרת רכב, וכעבור שנים מספר אף אחד כבר לא זכר את "המכולת של רפי".
כשהזמנת אירוע באולמי "שמחת חיים", יכולת להיות רגוע. מה שהזמנת, תקבל במדויק. ובזמן. האולם יהיה נקי. המלצרים זריזים ונקיים. העיצוב יפה ונעים לעין. והשירות? הכי טוב שיש. רפי לא מתפשר על פחות. בטוח שתהיו מרוצים. אבל דבר אחד תזכרו, אל תבקשו הנחה. כלומר, גם אם תבקשו, לא תקבלו. בטוח. "מחיר זה מחיר!", כבר אמרנו. לא אנחנו, רפי.
וגדליה? ניסה. אפילו שזכר את "רפי מכולת" מאז שהיה ילד הנשלח על ידי אמו לקנות לחם וחלב. אלף חמש מאות ₪ הם סכום ענק לאברך השוקד על תלמודו ומנהל עם אשתו הצעירה בית של תורה. ניסה ולא הצליח. "מחיר זה מחיר." רפי, כמו תמיד.
בעזרת הנשים צקצקו נשים בלשונן. שמחת פדיון בנו בכורו של גדליה אילוז היתה בעיצומה. תינוק מקושט עובר מיד ליד. כהן מיוחס מקבל חמישה סלעים. אמא צעירה מזילה דמעת התרגשות. והציבור מזמר בקולו.
שירת "ימים על ימי מלך…" ספרה לנשים שמעבר למחיצה כי ראש הכולל שבו לומד גדליה, הרב הגאון אלימלך יצחקי הגיע כדי לכבד ולהשתתף בשמחה. מהר מאד הונח הרמקול בידיו ומפיו נבעו מעינות מילים טובות.
"רבותיי, כידוע, פותחים בכבוד אכסניה. כבוד האברך החשוב הרב גדליה שליט"א. אולי אתם לא יודעים אבל האברך הזה הוא תלמיד חכם בקנה מידה!"
'אויש, נו נו. גדליה הוא אברך טוב. לא יותר מזה. למה להגזים?' מקנטר בליבו החברותא.
"הלימוד שלו, השטייגען היומי בהתלהבות ובחשק, הוא דבר שראוי להתקנא בו!"
תינוק בן 30 יום בזרועותיה, שוב הזילה דמעות, גאולה אילוז. ראש הכולל הנכבד והנערץ מדבר על בעלה נכבדות, כאילו זו מסיבת האירוסין שלהן עכשיו. בקולו של הרב זרועים יהלומי הערכה. היא שומעת אותם.
'בעלי לא כל כך התפעל ממנו. השבחים נשמעים לי מדי מופרזים' גם אצל אשת החברותא מכרסם הזלזול.
"גדליה יקירי, אל תצטנע. יש לך עוצמה של חידוד מוחין! החידושים שאתה משמיע לאוזני הם מהנדירים ששמעתי! אתה גדול הבא!!!"
כולם שומעים. חלקם מהנהנים בראשם בהערכה. חלקם פוערים פה ועינים בהפתעה. והנשים? מהן מעריצות, ומהן אולי אף מקנאות בגאולה על זכיתה, ומחמיאות לה: "מאחורי אדם גדול… אז את אישה גדולה , אה? כל הכבוד, באמת."
כבר יצאו הזוג מן האולם ועדיין יש בליבם: "לא נעים לומר, אבל אולי הגזים מעט ראש הכולל? סך הכל מדובר באברך צעיר, שאכן ויתכן שעדיו לגדולות, אבל גדול הדור הבא?!" שח החברותא לאשתו.
"כן. ישבתי שם וחשבתי לעצמי," מחזיקה אחריו אשת איש, "על מה ולמה הרעיף עליו הרב כאלה מן שבחים…! נו, שיהיה, למי אכפת?…"
למי? לרפי. רפי, שנמצא בכל אירוע ומוודא שהכל מתנהל כשורה. בודק שהצוות מתפקד מושלם, פותר מיד כל בעיה שצצה ונותן הרגשה שהארוע שלכם הוא הכי חשוב שיש.
באולם, של רפי הפשוט, יושב עכשיו תלמיד חכם בקנה מידה! ככה? טוב, שיהיה אלף מאתיים. אברך צדיק שלומד בחשק ובהתלהבות! שיהיה לי לזכות, שמונה מאות וחמישים. כאן, ממש קרוב, יש בן תורה שיש לו מוח מחודד המחדש חידושים נפלאים! למען התורה, חמש מאות שקלים. והעיקר – כך אמר הרב החשוב, הוא יהיה גדול הדור הבא!
"מחיר זה מחיר אבל, עזוב, אל תשלם. כשתהיה גדול הדור הבא, אל תשכח לברך אותי שגם לי יהיה חלק בתורה, בסדר?"
===
"את מבינה? כשהקדוש ברוך הוא רוצה לעזור לבן תורה, הוא יגרום לראש הכולל להפליג בשבחו. ומי יודע, אולי טעינו והוא באמת יהיה גדול הדור הבא?!"
מבוסס על מעשה שהיה.
