כן לתכנית טראמפ / דוד ברמן

בימים האלה המדינה נקרעת בין תומכי התוכנית למתנגדיה. באופן מוזר יש קואליציה של הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני נגד התוכנית, כשבתווך רוב הציבור שתומך. הצד השווה של כל הקיצונים לסוגיהם זה סגנון חשיבה שחור לבן של הכל או לא כלום כשזה בדרך כלל מסתיים בלא כלום…

התוכנית מאפשרת לישראל מיד להחיל ריבונות על רוב שטחי יו"ש ולאחר תנאים בלתי אפשריים לפלסטינים, הפסקת ההסתה והמימון והטרור, וויתור על תביעת השיבה והכרה בישראל כמדינה יהודית, שליטה בטחונית ישראלית ומפוזרת מנשק על כל השטח, סוג של מדינה מינוס, אוטונומיה פלוס, הם יזכו להכרה כמדינה…

ועל הסיפא הזו שכולנו יודעים שלעולם לא יקרה, יוצא קצפם של ראשי ישע. אבל גם מול המציאות הדמיונית הזו שלעולם לא יבשיל לפי תוכנית טראמפ – גדול ידידי ישראל בבית הלבן, היא לא כצעקתה.

בו נעשה קצת סדר.

מדינה פלסטינית היא על חזור

נתחיל מהמציאות. מדינה פלסטינית כזו דה פקטו כבר יש, אולי לא בהכרה רשמית מה שנקרה דה יורה. אבל דה פקטו במציאות כל שטחי A ו-B הם שטחים שמדינת ישראל הריבונית בקושי קיימת על הנייר כי בשטח אין לה שום אחיזה, יהודים מפחדים ורועדים להיכנס לשם, גם צה"ל, אין למדינת ישראל שום אחיזה במקום למעט ההגדרה הרשמית על הנייר שזו מדינת ישראל.
  
כמעט כל העולם מכיר ומעוניין להכיר במדינה פלסטינית, ואין שום דרך לעצור את זה ולהחזיר את הגלגל אחורנית, למצב טרום אוסלו, או למוצאי מלחמת ששת הימים בו הערבים רעדו למראה חייל יהודי והקפיאו את כל שאיפותיהם הלאומיות. הדרך למדינה פלסטינית סלולה ובו נהיה מפוקחים וריאלים, מדינה פלסטינית היא על חזור. זו רק שאלה של זמן. בו נפנים את המציאות הלא נעימה הזו.

עדיף מדינה מול מדינה

אז יבואו בצדק כולם להטיח בי: אבל הטרור יתגבר אם נעזוב את השטח, ראינו מה קרה בעזה וכו', איך אני מעיז לבוא עם רעיון הזוי שכזה?! 

התשובה היא, עדיף לנו להיות מדינה מול מדינה ואז תהיה לנו את יותר הגיבוי לטפל בהם עד הסוף כמו שטיפלנו מול מצריים סוריה וירדן בכמה מלחמות, בניצחונות גדולים,  מלהתמודד מול אזרחי אוטונומיה שעדיין תחת ריבונות ישראל שזה מצב מורכב ומסובך וכובל את ישראל לטפל בהם,  אפילו מול החמאס בעזה שהוא לכל הדעות ארגון טרור צמא דם אנו לא מסוגלים מדינית ומציאותית לטפל בהם כמו שצריך. 

לא אזרחים ולא נתינים

אין אידיאולוגיה שיותר חזקה מהמציאות. והמציאות הוא א' כפי שאמרנו שדה פקטו כבר יש מדינה פלסטינית ואין סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה, אז בו לפחות נעצב אותה בתנאים מיטבים לנו. והחלת הריבונות כעת היא בדיוק מה שאנו זקוקים לכך, לקבוע עובדות בשטח. זה תמיד יהיה של ישראל. נקודה סוף.

וב' שכל עוד אנחנו שולטים על מיליוני לא יהודים הגרים ביו"ש, בלי שיש להם זכות בחירה לכנסת שמחליטה על גורלם, ואנחנו כן מצביעים ומחליטים על החיים של אותם שלא יכולים להצביע. זה משהוא לא מקובל בשום מקום מקביל בעולם, אין לזה אח ורע בעולם, הם לא אזרחים של אף מדינה… וצבא ישראל אחראי על כל דבר שם.

אנו לא רוצים אותם כאן כאזרחים, כי אז אבו מאזן או אחמד טיבי יהיו כאן ראשי ממשלה, אבל צרה צרורה להחזיק אותם כ"כ הרבה שנים כנתינים. בשביל להכריע אותם צריך קודם כל שהם יהיו אזרחים של איזה שהוא מדינה, ואז כל ייחסי הכוחות מתהפכים.  

עדיף להיות חכם מלהיות צודק ולהסתכל כמה שנים קדימה, ולנצל את הזמן שיש לנו עוד להשפיע על גבולות המדינה ותנאי המתיישבים היהודים. שעון החול אוזל והולך. בו נחשוב איזה הסכם פי אלף טוב היינו יכולים לקבל לפני 30 שנה, ממה שהיום לא נראה בכלל באופק. 

אז תוכנית טראמפ, המאפשרת לישראל קודם לספח, היא פשוט תוכנית מהממת, פשוט זכינו בפיס, ואם לזה מתנגדים אנשי הימין העמוק כי אולי אולי לבסוף תהיה כאן הכרה במדינה פלסטינית, שכאמור במציאות כבר קיימת, זה פשוט טירוף הדעת.

לא שלום ולא מלחמה

אני לא נאיבי ולא תמים. לא מאמין שרק ניתן להם מדינה יהיה שלום ודו קיום וגר זאב עם כבש. לא, הים אותו ים והערבים אותם ערבים. אבל כשם שלא חלמנו שיהיה הפסקת אש מוחלטת בין ירדן ומצרים לביננו, מאז שחתמנו על ההסכמים איתם. וגם עם סוריה בלי הסכם יש למעשה מצב של אי לוחמה וגבול שקט (למעט בשנתיים האחרונות שקשור לאיראנים), כך שכאשר היריב שלך הוא מדינה יחסי הכוחות שונים לחלוטין ולטובתנו.

אז אולי אולי לאחר שהפלסטינים יהיו מדינה זה ישתנה. כי עם העצמאות באה האחריות. מספיק לי שלום קר כמו עם מצריים וירדן ואפילו מצב שקט כמו עם סוריה מאשר המצב הנוכחי ביש"ע בו דם ישראל נשפך ללא הפסקה.

וכשם שלא בא בחשבון שבשביל הביטחון צריך לשלוט על סוריה, אלא צה"ל תוקף ומשמיד את מה שצריך וחוזר, וגם בהכנות לתקיפת הכור באיראן, אף אחד לא חולם שנצטרך לשלוט על איראן… כך גם בשטחים המאוכלסים בפלסטינים לא חייבים לשלוט בהם בכדי לספק ביטחון. 

ובל נשכח, הרי כל זה מדובר כשיו"ש תהיה מפורזת מנשק. (מה שלעולם לא יקרה).

אם האדמה שלנו אז גם תושביה

עכשיו יבואו ויטענו הרי זו הארץ שלנו שנתן לנו ה', ואיך אני אומר שאנו שולטים על אחרים. זה שלנו הרי. אני מסכים עם זה. הכל אמת ונכון. אבל אם הארץ שלנו אז גם תושביה שלנו, רק מה שמתחת לאדמה שלנו ומה שמעל לא?  אז בבקשה אם 'זה שלנו' אז בו נספח גם אותם למדינת ישראל כמו הגול! וסיימנו עם הוויכוח הזה, כאילו.  

אבל מה, אנו לא רוצים את ארבעת מיליוני תושבי יש"ע הערבים כחלק ממדינת ישראל, כי אז ראש הממשלה יהיה או אבו מאזן או איסמעיל הנייה, מקסימום נתנחם באחמד טיבי… אז בקיצור השטח הזה לא כזה 'שלנו' כפי שאנשי ימין זועקים בגרון ניחר. 

וזה חוץ מהסתירה הגדולה שמצד אחד אנו טוענים מכוח התורה שזו שלנו, ומאידך רוב תושבי הארץ ומנהיגיה אינם מקיימים את התורה, אין תורה למחצה.  

אבל אפילו כשאנחנו שומרי התורה נטען את זה. אכן זה שלנו. רק שלנו. זה כתוב בתורה. חד וחלק. אבל מה לעשות גורשנו מארץ ישראל, ובנתיים באלפי שנות גלות התיישבו פה מיליוני בני אדם אחרים, ואי אפשר להחזיר את מפת העולם אלפיים שנה אחורה… זה מה שיש והם לא הולכים לשום מקום. ונצטרך להשלים אם כך.  

תפסת מרובה לא תפסת

ברוך השם, בניסים גדולים קיבלנו בתש"ח את מדינת ישראל (בשטח הרבה יותר קטן ממה שהוספנו לאחר מלחמת העצמאות).  מי פילל ומי מילל ומי האמין שאי פעם כך יהיה. בו נסתפק בכך ונודה על זה. תפסת מרובה לא תפסת.

היסטורית ובאופן אידיאולוגי הציבור החרדי ברובו לא היה ציוני בהגדרתה המקובלת. ובוודאי לא היו מאנשי שתי גדות לירדן, עדיף קצת מלא כלום.

עוד לא הגיע המשיח שיגאלנו ויוציא אותנו מעול הגלו, ויירש לנו את הארץ לגמרי. למעשה ראשי היישוב היהודי הסכימו לתוכנית החלוקה של האו"ם, שהכיל הרבה פחות שטח ממה שלבסוף החזקנו ממלחמת העצמאות עד למלחמת ששת הימים.

כל המדינה הזו נבנתה בשיטת 'עוד דונם עוד עז' עוד קצת ועוד קצת, אז כעת כשמקבלים כזו מתנה של סיפוח מידי של שטחים כה נרחבים עלינו להתנגד?!