יש פתגם עממי שאומר 'אין תחליף למבט ראשון' בדרך כלל משתמשים עם הפתגם לתאר נראות עסק, מותג או נכס למכירה.
באו נדבר רגע על הפתגם בהיבט האישי,
ביחס לכל תהליך בחיים עסקי משפחתי או קהילתי 'אין תחליף למבט הראשון שאנחנו מביטים על עצמנו' אם נביט על עצמנו כנחותים ופחותים ביחס להליך כלשהו כמעט ואין סיכוי שנצליח לגרד את היעד ולצלוח את ההליך, אך אם נביט על עצמנו כמי שיכולים בסיעתא דשמיא לצאת ולפחות לנסות לצלוח את הדרך עד ליעד אין ספק שסיכוי ההצלחה שלנו גבוהים מאד.
על מה ולמה כל הטקסט הנ"ל?
על סיפור שסיפר לי השבוע איש עסקים מוכר עם ניסיון נצבר של עשרות שנים, וכך אומר לי,
תקופה כזאת לא הייתה,
זאת תקופה שהיא רעידת אדמה לכל עסק, גם בעסק הטוב והאיתן ביותר, האתגר כעת של כל בעל עסק הוא להפוך את המשבר להזדמנות, ע"כ.
מי שמכיר אותי יודע שאני עם קלישאות לא כל כך עובד אני מאמין בנתונים, וליצר הזדמנות מתוך משבר זאת אמת נכונה תמיד אך קשה ליישום ועוד יותר קשה בתקופה כזו של מבחן אמונה עמוק ויסודי.
כדי להצליח להתרומם צריכים לבצע בדיקה אמתית של המצב,
צריך להביט לעצמנו בעיניים
והבדיקה הזו תמיד סובלת מדיחויים והכחשות, יש לכל אחד חשש מתוצאות הבדיקה,
ואלו מביננו שכבר העזו ועשו את הבדיקה נכנסים להתמודדות חדשה תרתי משמע.
נחזור לרגע לאיש עסקים דלעיל שאומר לי יש בתקופה הזו התמודדות שיש בה חידוש והיא לא מוכרת כ"כ, מיד אמרתי לו רואים את הברק בעיניים שלך, ואכן התקופה הזו מלמדת המון ואלו שזוכים לכך מקבלים את ההגדרה של חז"ל 'פנים חדשות באו לכאן'.
וכאן הוא מספר לי את עומק הזעזוע שהעסק שלו חטף –
הבדיקה גילתה שחסר בתזרים החברה 350,000 ש"ח וכמו"כ כמות הלקוחות ירדה בכמעט 50%,
בכדי להחזיר את העסק למסלולו נדרשות פעולות שיחזירו את ה 100% של הלקוחות וינשימו את ה תזרים ב 350,000 ש"ח החסרים בעסק.
ומי צריך לחשוב על תכנית פיתוח וסוג של הקמת העסק מחדש?
מי צריך לבצע את הפעולות שהתכנית הכתיבה שצריך לבצע? ברור, בעל העסק!
וכשזה מגיע אליי כאדם עמוס מאוד, עם אחריות של בית משפחה ועסק גדול, התוצאה המיידית:
חלישות הדעת, הרגשה של חוסר אונים, מחסור חמור באנרגיה חיובית,
אבל אני כבר מלומד, כבר התאמנתי פעמים רבות על הנוסחה, להביט על עצמי על היש שבתוכי להתבונן במה ש"יש" לי! אז אני מקבל אנרגיה חיובית ואני מצליח בסיעתא דשמיא לבצע את הפעולות הנדרשות למרות הכאב.
אך תמיד הרגשתי שיש נקודה עלומה שדואגת שזה בכל זאת לא יעבוד באופן מושלם,
הרגשתי שאני צריך לחזור ולהביט על היש שבתוכי הרבה פעמים כדי שזה ישפיע, ותמיד הסברתי לעצמי שזה בגלל שלחסר יש כוח ריגשי רב יותר מהיש שבתוכי ולכן ההתמודדות היא גדולה,
כעת בסדנת הקורונה שבורא העולם מעביר לנו הבנתי חידוש גדול, זה לא סתם שהחסר שולט ומנסה פעם אחר פעם לייאש אותי, זה חוסר הסתכלות מכילה כי במקום להביט על היש ולהניע מהלכים כדי לצבור עוד יש, אני בודק את היש מול האין ואז מנסה ליצר איזון שירגיע אותי רגעית וזה במקום ליצר מספיק יש שיגבר על האין, ע"כ דבריו המדהימים.
התוצאה למעשה של החידוש הזה – מעבר לזה שצריך להביט על עצמנו
אנחנו חייבים לדעת גם איך להביט!
לדעת איך להאמין בטוב שיש לנו ולא להיכנע לחסר שאין לנו…
בהקשר לזה אביא את דברי הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א שסיפר כי הרה"ק ה'אמרי אמת זי"ע שאל פעם את בנו הרה"ק ה"פני מנחם זיע"א בילדותו, אם היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה מדוע לא עלה יעקב עליו עד שמי רום? אמר לו הפני מנחם זצ"ל כי זה היה בחלום!
חזר אביו ושאלו, בחלום היה יעקב עולה עד לשמים? ענה לו הילד לשם מה יעקב צריך לעלות לשמים, הרי ה' ניצב עליו, ואם ה' עמו מה לו לעלות לשמים…
כשאני חולם על העתיד אני חולם על מה שאין לי, אבל כשניגשים לביצוע פעולות שיגשימו לנו את החלומות צריך להביט ולזכור את היש שלנו, וברור שהיש הגדול ביותר שזכינו לו הוא 'והנה השם ניצב עליו' ומכח זה כל פעולותינו.
שנזכה בס"ד תמיד לראות את עצמנו באור חיובי ולעשות את הנכון והטוב ביותר.
בברכה ובידידות,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
