מגיפת הקורונה הביאה איתה משבר גם לתחום הנסיעות. המצב כרגע אבסורדי לחלוטין: השמים נפתחו והטיסות יוצאות, אבל לא כולם יכולים ליהנות מהן. חברות הביטוח נמנעות מביטוחי נסיעות למדינות שבהן האשפוז והטיפול בחולי קורונה יקר.
אני מוצא את עצמי מדי יום בסיטואציות מביכות למדי מול נוסעים קבועים וותיקים. אחד מהם, בן 67, איש עסקים שיש לו עסק ענק לחפצי יודאיקה בישראל, משווק סחורות גם לארה"ב. אחרי הגל הנוכחי, הוא ביקש ממני השבוע ביטוח נסיעות כרגיל, לקראת צאתו לסבב גבייה ומכירות בחנויות היודאיקה המובילות בארה"ב.
אבל גם את הפתרון הבלתי רצוי של ביטוח לחודש בחברה היחידה שמוכרת ביטוח חודשי במחיר יקר למדי (בטח עבור מי שנוסע לשבעה-עשרה ימים ומוצא את עצמו משלם עבור 30 יום) לא יכולתי להציע לו. משום שהביטוח של חברת 'דוידשילד', למשל, הוא עד גיל 65. כלומר, המבוטח שלי, יהודי בריא לגמרי בן 67, מנוע מנסיעה לחו"ל אם הוא רוצה לנסוע כשברשותו ביטוח רפואי לנסיעה.
ואני בטוח, לא מן הנמנע שיש פתרון לנוסעים מבוגרים וליתר קהל הנוסעים שנאלצים לרכוש ביטוח ל-30 יום ביוקר לנסיעה של פחות משבוע. יש פתרון, והוא בידי החברות המבטחות.
נכון, אפשר להבין את הרציונל העסקי-כלכלי שמוביל את שיקולי החברות, וכולנו ערים לו. אך קשה להבין מה אמורה להיות הגישה שלנו, הסוכנים המייצגים את החברות מול הלקוחות. דווקא אנחנו – שבדרך כלל, עומדים מולם, מטעמן של חברות הביטוח בכל ימות השנה, מציעים להם את פוליסת הביטוח הטובה ביותר עבורם; מייצגים נאמנה את חברות הביטוח, מעבירים את מסריהם ובמקביל בוררים ללקוחות את הטוב והמתאים להם ביותר; והנה אנו עומדים מול שוקת שבורה. הפעם, חברות הביטוח מתעלמות מעובדת היותם של הנוסעים מבוטחיהן-לקוחותיהן, אלה הממלאים את קופתן לאורך כל ימות השנה הרגילים, לפני המגיפה ובעז"ה גם לאחריה.
קל לבחור להביט אל חצי הקופה המלאה ולא אל החשש, שמא תיאלץ החברה לממן שהות של חולים במרכזים רפואיים בארה"ב. אבל קשה הרבה יותר להסביר ללקוח מדוע מי שמשלם ממיטב כספו לאורך כל ימות השנה מקבל כתף קרה וגב מסובב כשהצורך הופך גדול וחיוני יותר, גם אם הוא מעט פחות רווחי.
ואדרבה. הלקוחות אומרים לי חזור ואמור: אנו מוכנים לשלם יותר, מבינים שהסיכון לימי בידוד, לאשפוז ולטיפול, לסיבוכים וכדו' עלה. אבל מכאן ועד תשלום של חודש תמים לנסיעה של מספר ימים, הדרך ארוכה.
ולפני שתקוותי להבנה ולשירותיות בעתות חירום מצד המבטחות הגדולות בענף, אלה שמסוגלות לספוג את התקופה הזו על תוצאותיה – נכזבת, הייתי מצפה לפחות מהרגולטור, יו"ר רשות ההון והממונה על הביטוח, משה ברקת, להיכנס לעובי הקורה, ולבדוק כיצד ניתן להוביל מהלך שיחייב את חברות הביטוח להעניק שירות של ביטוח נסיעות משוקלל והגיוני – של סיכון מול סיכוי – לכל אדם, בכל גיל.
אפשר לתמחר נכון יותר, ואפשר גם להסביר ללקוח שהמחיר מותאם לימי מגיפה. אבל למנוע בכלל מנוסעים לנסוע, או לגרום באופן ישיר ללקוחות הקבועים לרכוש פוליסות של חברות מחו"ל, זהו מחדל של חברות הביטוח הישראליות. ביום שאחרי הקורונה, הן עשויות למצוא את עצמן מול לקוחות ישראליים שבודקים מלכתחילה הצעות מקבילות של פוליסות מחו"ל.
ואת המחדל הזה, אם החברות עצמן לא יסדירו, הרי שראש הרשות והמפקח על התחום, אמור להסדיר.
הכותב הוא בעל סוכנות הביטוח החרדית 'אליהו רוטלוי בוטיק ביטוח מתקדם' בבני ברק, דוא"ל: [email protected]
