אקורד הסיום הצורם של שבוע פוליטי מבולבל כל כך נשמע מצדו השני של כדור הארץ, עם התמונות הקשות שהגיעו מוושינגטון. צריך היה לשפשף את העיניים כדי להאמין שזה אמיתי וזה באמת קורה בדמוקרטיה הגדולה בעולם.
השאלה שנשאלה מיד היא האם זה יכול לקרות גם בישראל. הטענה שנשמעה משמאל היתה שהביביסטים בדומה למעריצי טראמפ יכולים לעשות זאת גם כאן אם נתניהו יסרב ביום מן הימים לעזוב את בלפור. מנגד, בימין דווקא הצביעו על מפגיני בלפור שכבר קראו לערוך מצור על מעון ראש הממשלה ואף פרצו גדרות סביב הבית והתעמתו עם המשטרה.
אם ללמוד מניסיון העבר, קיימת סבירות נמוכה מאוד שתרחיש כזה יקרה בישראל. אם זה לא קרה עד היום זה לא יקרה גם הלאה. ישראל ידעה מאבקים חברתיים וציבוריים רבים, חלק הגיעו ממקום אמיתי של כאב או אידאולוגיה וחלקם תודלקו על ידי בעלי ענין וממון. ראינו את המחאה החברתית, את מחאת האתיופים, את הפגנות בלפור, בכל המקרים הללו לא ראינו אלימות שוברת שוויון למרות התמונות הקשות של העימותים, המכות, המעצרים ופקקי התנועה. אגב, גם רמת האבטחה בישראל על נבחרי ציבור ומוסדות שלטון היא מהחזקות והחמורות בעולם. אין מדי הרבה מדינות בעולם שבכניסה לבית משפט נדרש האזרח להסיר את חגורתו ונעליו.
משום כך, השאלה שאנו צריכים להיות מוטרדים ממנה היא לא האם האלימות תגיע לכאן אלא האם הבסיס שהביא לאלימות הזאת יגיע גם אל מדינת ישראל. וכאן התשובה קצת פחות אופטימית. המהומות בגבעת הקפיטול נבעו מרוח המפקד שישב בבית הלבן וסירב לקבל את דין הבוחר. והבוחר האמריקני הגיש חשבונית קשוחה מאוד, טראמפ שילם את מחיר הקורונה בכסאו.
הרבה קווי דמיון יש בין ההתנהלות הפוליטית של טראמפ לזו של נתניהו ונראה שבנקודות רבות טראמפ אף למד מנתניהו. אבל מעבר לזה, קיים מכנה משותף גדול מאוד בין תומכי טראמפ לתומכי נתניהו והוא שהם עברו את גבול התמיכה הפוליטית והפכו אותה להערצה, או לפולחן אישיות כפי שהגדירו זאת סער, אלקין ופורשי ליכוד נוספים.
מצביעי טראמפ הצביעו לו משום שהם ראו בו בשורה חדשה, הם ראו בו איש שיציל את אמריקה מנימוסי הממשל הכבד והמיושן ויביא להם אמריקה חדשה, בועטת, חצופה וחסרת גבולות. טראמפ הפך לסמל ולא רק כמועמד פוליטי, מבחינתו הוא נמצא בשליחות העם בבית הלבן ואם הוא יוצא משם, אמריקה תפסיד ולא הוא. אז מתוך רגש אחריות לאמריקה הוא מסרב לקבל את דין הבוחר. מעריציו ברחוב התנפלו על בנין הפרלמנט משום שמבחינתם ההחלטות שם מסכנות את אמריקה ולכן צריך לצפצף על הדמוקרטיה ולהציל את העם מידי עצמו.
והגבול הזה נחצה גם בישראל. רבים מתומכי נתניהו הם לא סתם תומכיו הפוליטיים אלא מעריציו, אנשים שמעריצים אותו על גבול הסגידה. גם נתניהו עצמו רואה בתפקידו שליחות שבה הוא מציל את מדינת ישראל ובלעדיו המדינה תקרוס. מבחינתו, הוא לא סתם נאחז בכסא אלא הוא באמת מאמין שהוא היחיד שמקיים את המדינה. גם מעריציו לא סתם סבורים שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר אלא הם פוחדים על עצמם, פוחדים שאם הוא יילך, הם יקרסו יחד עם המדינה. על התובנה העמוקה הזאת רוכבים כל הקמפיינים שמנהל נתניהו וכך הוא מצליח.
התמונות שהגיעו מארה"ב צריכות להדאיג אותנו לא בגלל החשש מאלימות דומה. אלימות היא רק התוצאה. הדאגה הגדולה יותר צריכה להיות מהסיבה ולא מהתוצאה. והסיבה קיימת גם כאן, כי גם כאן הגבול הזה נחצה.
מול התמונות הקשות מאמריקה, חייבים לזכור שאסור לעבור את הגבול בין תמיכה לסגידה. באמריקה זה הביא לתוצאות מביכות ומסוכנות ואין לדעת לאיזה תוצאות זה עלול להביא כאן.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לדעתי אדון עיתונאי אתה טועה אדון נתינהו לא גנב בחירות נבחר בצורה דמוקרטית לכן כל אלה שנמצאים בלפור אלה אנרכיסטם שלא מוכנים לקבל את דבר הבוחר וכל אלה שמתדליקים אותם זה אנשי השמאל בניהם כל מיניי ראשי ממשלה בעבר שחלקם עם עבר פלילי ואחד שהפקיר חיילים בשטח פצועים ומדממים
הכותב מתמקד בהיסח הדעת במקום בחדשות. מתוך מיליונים שהפגין, היה קומץ חלקו משולב בידי מסיתים שחולים משמאל. טראמפ כלל לא קרא לאלימות ההיפך הוא הנכון. הדיווח האמיתי צריך להיות גניבת הדמוקרטיה שם, חוסר הסכמה לאפשר לבדוק מכונות חשודות, התעלמות מראיות. זו הכתבה שצריכה להיכתב
כשיש מי שעושה את העבודה להעריך אותו זה לא סגידה כמו שלהבדיל אלף אלפי הבדלות אדם שמעריך את רבו שמוביל אותו בדרך נכונה זו לא סגידה אם הוא מפחד שאותו רבי יפטר מהעולם ומי יתן לו תמורתו, אותו דבר שיש מנהיג שיודע לעמוד מול מעצמות ועדיין לשמור על האינטרסים שלנו לא תמיד בשלימות אבל יותר טוב מאחרים זו לא סגידה, הביקורת של הכותב היא יונקת מהטפטפת של השמאל שביבי הוא רק שליח קבוצת מסוממים בקסמו ואין מאחורי התמיכה שכל ישר.