מאז הוקמה הממשלה החדשה בשבוע שעבר, ועוד לפני כן – נדמה שישנה תחרות מי יצליח יותר לשכנע כמה היא ממשלה מופרכת, מסוכנת, ולא לגיטימי בעליל.
הרעש, אפשר לומר, ממש מחריש אוזניים. כל הכותרות בעיתונים, כל הנאומים, כל המאמרים – מתחרים זה בזה מי יגדיר חזק יותר וחריף יותר וצעקני יותר כמה הממשלה הזאת גרועה, כמה הונאה ושקרים יש בה, כמה היא חלשה וכמה היא פשוט בלתי אפשרית, ומצוה גדולה להפיל אותה כמה שיותר מהר.
הצעקות הללו מורכבות משלשה סוגים; צעקות של המפסידים, צעקות של הימניים, וצעקות של החרדים. המפסידים הם מפלגת הליכוד בכלל, וראש הממשלה לשעבר בפרט. מדובר בהחלט במפלגה גדולה שראויה להיות מפלגת שלטון, והיא גם הייתה כזאת במשך הרבה מאד שנים, והאופוזיציה לא ממש קורצת להם, ולכן הם צועקים. אלו הם צעקות מוכרות, שמגיע תמיד מהצד המפסיד, בפרט כשזה מאד קשה לו, ובמיוחד כשזה מאד מאד מאד קשה לו.
יש את הצעקות של הימניים, הציונות הדתית והשייכים אליה שכבר עוסקים יותר במהות. הם טוענים שזו ממשלת שמאל וערבים שמנוגדת לתפיסה הבסיסית של מדינה ציונית ימנית, ונותנת במה ומקום של כבוד לכאלו שאינם רואים את המדינה ככזאת. ויש כמובן את הצעקות של החרדים, שנוגעים ממש בנקודה בעצמה שהיא התורה, וטוענים שהממשלה הזאת היא נגד התורה והיהדות, ועלולה לפגוע בכל הקדוש והיקר.
בין לבין משתחלת גם שוב ושוב הטענה המרכזית, שמדובר בהונאת המאה, ובממשלה שכל כולה זיוף מרמה שקרים והפרת אמונים, וכל מה שקשור למשפחה הזאת.
האם אכן כך הם פני הדברים? לאו דווקא.
נתחיל מפוליטיקה. הטענה לפיה מדובר בשקרים והונאה, היא אווילית לחלוטין. כל אמנות הפוליטיקה, ולא בציניות, מבוססת של שקר. אנשים ישרים אינם נמצאים בפוליטיקה, ואם כן הם מהר מאד נפלטים משם. פוליטיקאי מוצלח הוא זה שיודע לשקר מבלי למצמץ, ולשכנע את כולם שהוא עושה את זה טוב. פוליטיקאי עוד יותר מוצלח הוא זה שמסמיק כשדובר אמת. הכלל שאומר "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", הוא אבן היסוד של חכמת הפוליטיקה.
נפסיק להיתמם. אין פוליטיקאי אחד שאתם מכירים שלא שיקר, ולפחות שלשה פעמים… ואם בשנים הראשונות של המדינה, עוד הייתה לכל פוליטיקאי ולפחות לכל גוש איזושהי אידאולוגיה, אמתית לפחות בעיניו – כבר הרבה שנים שזה לא כך. בכנסת של היום, כבר מזמן אין אידאולוגיה ולאף אחד, ושם המשחק הוא לגמרי 'משחק הכסאות', שפירושו: מי מצליח לתפוס מקום טוב יותר ולהחזיק בו יותר זמן. הא ותו לא. במשחק הזה כל אחד מנסה לעשות את כל התחבולות שהוא מכיר, ומאיפה הוא מכיר אם לא מ'בית המחוקקים הישראלי', כדי להצליח.
וכעת נלך לפי הסדר:
לגבי המפסידים: הליכוד היא אכן המפלגה הגדולה ביותר, וראויה להיות מפלגת השלטון. זאת עובדה, אבל היא קצת מטשטשת עובדה נוספת, רלוונטית הרבה יותר. המפלגה הזאת, דווקא בשל גודלה, היא זאת שמנעה פעם אחר פעם הקמת ממשלה. הסיבה שעברנו ארבע מערכות בחירות, דבר הזוי שאף אחד לא חלם שיכול לקרות, קרה רק בגלל מפלגת הליכוד והעומד בראשה.
נכון הדבר, שאם נתניהו היה מסכים לזוז ולהעניק את הראשות למישהו אחר מתוך המפלגה, לא היה צורך בעוד בחירות, והיא אכן הייתה נעשית מפלגת שלטון כפי שמגיע לה. אבל מאחר שהוא לא הסכים לעשות זאת, ולהם לא היה את האומץ להכריח אותו לעשות זאת, התוצאה המתבקשת היא: זוזו הצדה, ותסדרו את העניינים ביניכם, אחר כך תחזרו כמו גדולים.
לגבי הימין: הגיע הזמן לומר את האמת. המושג ימין ושמאל, הפך להיות בשנים האחרונות – צמד המילים הנבוב ביותר בשיח הישראלי. מלבד פופוליזם ושימוש מוגבר במושגים הללו שוב ושוב, אין בהם כלום, ואין כמעט מי שיודע לענות מהי ימין ומהי שמאל. ממשלות שמוגדרות כימין, לא מעזות לעשות שום צעד ימני, לא בעד התיישבות ולא נגד ערבים. ומפלגות שמוגדרות כשמאל, כבר מזמן לא זוכרות מה זה שמאל אמתי. בקיצור, אין ימין ושמאל, כולם בקו המרכז פחות או יותר.
סליחה טעות. יש למילים הללו משמעות מאד ברורה, ולמי שיודע להקשיב, המשמעות הזאת חזרה על עצמה במדויק פעם אחר פעם. והיא כך: כן ביבי – ימין, לא ביבי – שמאל. וביתר ביאור: ביבי, הוא וודאי ימין. אין על כך חולק, מאחר שהוא בעצמו אינו חולק על כך, ואם הוא בעצמו סובר כך, מי יעז לומר אחרת. אוקי, שלב הבא – כל מי שאינו עם ביבי, אינו עם הימין. כל כך פשוט.
כשליברמן הודיע כי הוא מסרב לשבת עם נתניהו, בו ביום הוא הפך לשמאל. אחריו בתור היה סער, שבאותו רגע בו הודיע על פרישה מהליכוד והקמת מפלגה חדשה – הוא הוגדר מידית כשמאל. לבנט לקח יותר זמן, כי לא היה ברור אם הוא עם ביבי או לא. אבל מהרגע שנהיה ברור שהוא לא עם ביבי, הוא כמובן הפך להיות שמאל. אם כך, חבל על כפל המילים. הנושא הוא לא ימין או שמאל, כי אין ימין ואין שמאל, אלא ביבי או לא. הבנו. נקסט.
ומכאן לנקודה העיקרית: חרדים.
הנציגים החרדים התאמצו בימים האחרונים לחזור בעל פה על רשימה של נושאים, והם עושים את זה ממש טוב. בזה אחר זה, הם חוזרים בנשימה אחת וטרופה על הרשימה: גיור, גיוס, כשרות, הכותל, ושבת…. מקווה שלא פספסתי או שהם לא פספסו.
אם היינו נוחתים כעת מהירח ושומעים אותם, היינו מניחים מן הסתם שבממשלה שהיתה עד כה, ממשלה שהייתה כמובן ימנית חרדית למהדרין – כל הנושאים הללו היו על תיקונם חלק בית יוסף. אז זהו, שלא נחתנו מהירח אלא היינו פה. ותסתכלו לי בעיניים: אף פריט מהרשימה הנ"ל לא היה תקין.
לפרט? גיוס – עדיין לא עבר חוק. ואם היה עובר, זה היה אותו חוק שליברמן מהממשלה החדשה רוצה כעת להעביר. גיור. פסק הבג"ץ שמכשיר את הגיורים הרפורמיים עבר דווקא במשמרת של הממשלה הקודמת. מתווה הכותל עבר בממשלת נתניהו, וכמעט בשתיקה של הנציגים החרדיים, אם לא שהציבור החרדי התקומם ועצר את זה.
ועולה על כולנה: שבת. א. מאות מרכולים נפתחו בשבת, בעקבות חוק המרכולים. ב. פיצוץ הגשר בתל אביב על ידי הממשלה, נעשה דווקא בשבת ובפורום רשמי וציבורי. ג. השבת הפכה ליום רשמי קבוע לכל התיקונים ברכבת ישראל. ונציגנו הרב ליצמן, שהתפטר מתפקידו מחמת כן, עשה ליצנות מעצמו וחזר כעבור שבועיים להיות סגן שר בתפקיד שר, ובהמשך שר.
סופו של דבר: הממשלה החדשה אינה מסוכנת יותר מהממשלות שקדמו לה. לא שהיא איננה מסוכנת, היא מסוכנת ועוד איך. אבל בדיוק כמו שגם הממשלה הקודמת הייתה מסוכנת, רק שלא ידענו על כך. ומהבחינה הזאת מדובר דווקא בבשורה טובה. כי הסכנה הגדולה ביותר היא כשלא יודעים ממנה. כשיודעים עליה יודעים גם להיזהר ממנה, וזה מה שיקרה בעז"ה.
מצטער… אבל אולי בגלל שאתה פולטיקאי גם את מסלף את האמת.. או בקיצור שקרן.
על ליברמן אמרו שהוא שמאלני כי הוא הסכים לשבת בממשלת שמאל על מלא ואפילו בתמיכת המשותפת.
על גדעון ובנט אף אחד לא אמר שהם שמאלנים. אמרו דבר אחד שבם מקימים ממשלה שמאלנית… ויש לזה הוכחה יומיומית…
לגבי חוק הגיוס סלח לי אבל אתה שוב משקר. הסכימו להעביר את החוק עם שינויים קלים ומשמעותיים ובגלל שליברמן לא הסכים לשינויים נפלה הממשלה. זה ממש לא מה שהחרדים הסכימו… אתה פשוט מסלף מסלף ומסלף… לך תעשה שיעורי בית!
הרבה מאד מזכירים את האפשרות של הליכוד להדיח את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אבלשוכחים אפשרות אחת, במצב כזה של הדחה, יעשה מר נתניהו את מה שעשה אריק שרון בגילו, יקים מפלגה חדשה ויגרוף לשם את כל האהדה הציבורית אליו שמשתקפת עדיין בסקרים (זה ביבי, זה לא הליכוד), והליכוד עם כת המדיחים ישאר על 12 מנדטים. לא חשבתם על זה, אז למי שחושב שקללהוריד את ביבי מהמפה הפוליטית אם הוא עצמו לא חפץ בזה, מחכים הפתעות.