לכל יזם ובעל עסק יש את הרצון להרוויח טוב והרבה, אך לעיתים הרצון מלווה עם המון דמיון וחלקי מציאות ונקח לדוגמא יזם שפותח כעסק ראשון – מכולת וטרם פתיחת המכולת הראשונה הוא כבר בונה סביבו כוורת ניהול ותפעול בהם, אנשי רכש, מזכירות, כספים ותפעול וכו', הוא כבר מרגיש הבעלים של רשת הסופר מרקטים הגדולה בעולם וול מארט, העתיד מתערבב לו עם ההווה ולכן הוא לא מצליח להתקדם, ולמרות הכשרון היזמי הוא לא יצליח להתקדם, בעיני חבריו הוא יתפס כמגולמן ומדומיין, בעיני עצמו הוא יראה את אי ההצלחה.
אך כישיכיל להבין ולהפנים את דברי חז"ל – 'תפסת מרובה לא תפסת', הוא יבין שכל מה שעליו לעשות זה להתמתן וללכת צעד צעד, עקב בצד אגודל.
לפתוח את המכולת הראשונה, לעבוד קשה ולהזיע ואז כשהעסק יתייצב ויעמוד איתן לפתוח עוד סניף ועוד סניף וכן הלאה, אי אפשר להקדים את המאוחר.
מותר ורצוי לשאוף גבוה ואפילו גבוה מאד כי הדלק של יזמים הוא השאיפה, אך לא לשכוח להבדיל בין המציאות לדמיונות.
וכהארת אגב, גם בארצנו הקטנה יש אנשי עסקים שפתחו רשתות ענק ולפעמים נדמה שהכל קרה בבת אחת ואם כן למה שאחרים לא יצליחו?!
אז עשיתי בדיקה קצרה, אמנם חלקם היו אנונימיים בציבור עד לפתיחת הרשת אך הם בהחלט ותיקים בעסקים.
ולסיום סיפור קצרצר:
בתימן בתי מלאכה של האורגים היהודים מוקמו לרוב בקומת הכניסה של ביתם.
מספרים על אורג יהודי שהטמין את חסכונותיו, שהגיעו עד כמחצית כד כסף, בקרקעית בית מלאכתו.
הידיעה כי בידו 'אוצר' העניקה ליהודי תחושה של בטחון ושמחה ומידי פעם, כאשר נחה עליו הרוח, היה פוצח בשיר אודות אוצרו: 'אלסינד לי ולהנד לי ואלמלך תחת ארגלי'.
בתרגום: השפע וטוב-הודו לי והאוצר תחת רגלי. כך נהג לפזם ולזמזם, אגב מלאכתו, מבלי לחוש שאחד משכניו הגויים מאזין למילות שירו וחורש עליו רעה.
באחד הימים, בשעה שהיהודי נעדר מביתו, נכנס הגוי בחשאי, חפר בקרקע ומשמצא את אוצרו של היהודי, נטלו והסתלק כלעומת שבא. מששב היהודי אל ביתו, חש בנעשה וכל אותו לילה השית עצות בנפשו, כיצד ישיב לעצמו את אוצרו. סמוך לעלות השחר נזכר במאמר שלמה המלך עליו השלום: 'מות וחיים ביד הלשון'.
אמר לעצמו: 'בלשוני אבדתי את אוצרי ובלשוני אשיבנו'.
למחרת, אגב מלאכתו, זמזם ופזם כהרגלו, אלא שהפעם החליף את מילות השיר וכך שר: 'לו כלהא כאן אמלה', בתרגום: לו השאיר את האוצר במקומו היה הכד מתמלא כולו.
כך שר פעם ועוד פעם לאזני הגוי, שנתפתה להאמין לדבריו.
אך יצא היהודי את ביתו והגוי מיהך להשיב את הכד ובו כספו של היהודי, הוא הטמין אותו במקומו ושב לעליית גגו, ממתין למוצא פי היהודי, בעת עשותו במלאכתו.
מששב היהודי אל ביתו, ראשית כל בדק אם הושב לו אוצרו ומשנוכח בפתיותו של הגוי פיזם כמנהגו, אך הפעם בקול רם: 'מן דור כולה, פאתה כולה', בתרגום: המבקש לעצמו הכל, סופו שיפסיד הכל, וכמאמר חז"ל: 'תפסת מרובה לא תפסת'. ע"כ.
חשוב לזכור!
קבלת החלטה כלכלית צריכה לבוא מתפיסה חכמה שגם כשנדמה שתפסתי משהו, אם תפסתי הרבה, אם הלכתי קיצוני מדאי, חכמינו החכימו ואמרו, אתה מדומיין! תפסת מרובה – זה רק בנדמה,
האמת – תפסת את הלא!
תפסת את השלילי, את ההפסד!
תתפוס קצת, קצת פחות, תרכין ראש, אז תפסת, ותוכל לגשת לשלב הבא ולתפוס עוד קצת, קצת ועוד קצת=הרבה.
בברכת שבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
