אם יש נעלם אחד גדול, נעלם אחד שכולם מסכימים עליו הוא היכולת להעריך כמה זמן תחזיק הממשלה המוזרה והבלתי אפשרית השורדת את עצמה לדעת בסבך הפיליבסטרים מבחוץ והמחלוקות מבפנים. כל הערכה שתישמע לכל כיוון יכולה להיות נכונה, אך יכולה גם להיות נכונה רק לשעתה.
כל ניסיון להעריך את אורך ימיה של הממשלה הוא מוגבל מאוד, משום שכלל האפשרויות יכולות להיות נכונות. מצד אחד, יגידו רבים שהקואליציה דומה למוסכניק שהרכיב רכב מגלגלים של סובארו, מנוע של מאזדה, שילדה של טויוטה ובלמים של מיצובישי. יתכן והרכב יצליח לנוע קצת, אבל הוא יתפרק מהר מאוד. מנגד יטענו אחרים שהממשלה היא אוסף של אנשים שמבינים שאם הם לא יהיו תלויים זה בזה, הם יהיו תלויים זה לצד זה כך שהם יעשו כל מאמץ לשרוד ולהחזיק מעמד.
מה שברור זה שכרגע, הקואליציה מצידה תנסה לעשות הכל כדי לשרוד כמה שיותר זמן, ראשיה יעשו מאמץ לנצח את התחזיות והם מפזרים מסרים אופטימיים שהם כאן כדי להישאר ארבע שנים. הבעיה השולית היא שההתנהלות שלהם לא בהכרח תואמת את המציאות ולא תמיד משיגה את המטרה, בלשון המעטה.
אין ספק שרצון טוב יש, שאיפה להצליח ולהחזיק בוודאי שיש והשאלה היא: איך כל זה בא לידי ביטוי במבחן המציאות. ובמציאות זה נראה קצת אחרת, הקואליציה עוד לא מצליחה להתארגן על עצמה ולנהל מדינה כמו שממשלה צריכה לנהל.
בשבועיים האחרונים ספגה הקואליציה שורה של כישלונות שרובם ככולם התרחשו לא בגלל שהאופוזיציה ניצחה אלא בעיקר בגלל שהקואליציה נכשלה. בשבוע שעבר היה זה חוק האזרחות שנפל בתיקו צמוד, אחרי שהממשלה לא הצליחה להשאיר לצידה את הקול הבודד החסר שהיה מכריע את הכף, קולו של עמיחי שיקלי שהרגיש מספיק בטוח לחשוב אחרת משאר חברי סיעתו.
את הלקח הקואליציה למדה באופן חלקי בלבד, וחלק מהחוקים שלא הגיעו לסדר היום היו בגלל הסיבה הזאת, ביניהם החוק המאריך את תוקף הוועדה לגיוס בנות דתיות, חוק יסוד הממשלה המעגן את עקרונות השוויון בין המפלגות וסעיפים נוספים בחוק ממשלת החילופים ובהמשך גם חוק הקנאביס שהביא עמו מבוכה נוספת בתוך הקואליציה.
השיא היה כמובן בחוק הדיינים, החוק החשוב והמרכזי עליו ניהלה הקואליציה מאבק ובסופו של דבר נכשלה בו כישלון טכני לא מוסבר. בקואליציה כבר הפעילו את המאמצים הנכונים, הצליחו בכוחות אחרונים לגייס רוב על חודו של קול, אבל אותו חודו של קול הושיט את האצבע לכפתור הלא נכון.
הקואליציה לא מצליחה לתפקד ולהתקדם, שורה ארוכה מידי של כישלונות כאלה פוגעת גם במורל וגם בעבודה השוטפת, אי אפשר להמשיך כך לאורך זמן והקואליציה תידרש לערוך חשבון נפש ולהתארגן על עצמה מחדש. וכדי לנסות לנחש האם זה יקרה וכיצד, יש צורך לנחש בזהירות מהצד מה עובר למנהיגי הקואליציה בראש. מבלי להבין בפסיכולוגיה אפשר להבין מה מנחה אותם, איפה השאיפות שלהם באות לידי ביטוי ובהתאם לכך מה הסיכוי שלהם להצליח.
לאן נעלם השחמטאי
המוח הקשה והמאתגר ביותר להבין אותו הוא השר זאב אלקין. ההתנהלות שלו מהווה אתגר לכל פרשן פוליטי, בפרט אחרי המהפך הבלתי צפוי שעשה כשהתנתק מנתניהו אחרי כל כך הרבה שנים בהן הוא נחשב לנאמנו ויד ימינו. אלקין מתנהל בשבוע האחרון באופן לא ברור. הוא עומד מאחורי ההתנהלות הדורסנית של הקואליציה כלפי האופוזיציה אך ניתן בקלות להבחין כי הוא מתנהל באותה דורסנות גם בתוך הקואליציה עצמה.
המליאה הצביעה כבר על הקמת הוועדות הקבועות בכנסת, אולם חלק מהן עדיין לא מצליחות לתפקד משום שעדיין לא נבחר להן יושב ראש. על פי התקנון, נקבע מפתח לפיו מוסכם כמה ח"כים מכל מפלגה בהתאם לגודלה יכהנו בכל ועדה, אחרי שמסתיימים הדיונים על הרכב הוועדות הן מובאות בפני הכנסת שמאשרת אותן ולאחר מכן חברי כל ועדה בנפרד בוחרים את יושב הראש בהצבעה. בדרך כלל מדובר בהצבעה לא משמעותית משום שלקואליציה באופן נורמלי יש רוב בכל ועדה.
בשבועות האחרונים מנהלת הקואליציה מאבק אימים נגד האופוזיציה, תוך רמיסת כל הכללים שהיו נהוגים בכל ממשלה קודמת. בוועדה המסדרת התנהלו דיונים ארוכים בהם התברר כי הקואליציה משריינת עבור חבריה את המקומות בוועדות החשובות יותר, ומשבצת אותם בעיקר בוועדות כמו כספים, חוץ וביטחון, כנסת ועוד. חברי האופוזיציה שנותרו נדחפו בעל כורחם בעיקר לוועדות השוליות יותר כמו מדע וטכנולוגיה, מעמד האשה וכדומה.
המאבקים היו כל כך אמוציונליים והקואליציה היתה כל כך להוטה לנצח, עד שאיש מהם לא שם לב כי בוועדות השוליות יש בעצם רוב לחברי אופוזיציה. המשמעות היא שכעת כשהם מתבקשים לבחור יו"ר לוועדה, האמור להיות כמובן מהקואליציה, הם כבר לא יצביעו עבורו.
בנושא הזה, כשאנו אומרים קואליציה הכוונה היא לאלקין. הוא המוח ובעל הניסיון כשהבא אחריו ביכולות הללו הוא גדעון סער. אלקין הוא זה שדחף לשנות סדרי עולם ולמלא את הוועדות החשובות בחברי קואליציה עד שלא שם לב לטעות.
עכשיו קצת מאוחר מידי ואם ברצונו לשנות זאת עליו לסדר מחדש את החברים בוועדות ולוותר על כמה מקומות בוועדות החשובות. במקום זאת מנסה אלקין לשנות את תקנון הכנסת ולקבוע כי את זהות יושב ראש הוועדה תקבע ועדת הכנסת, ללא קשר לחברי הוועדה הספציפית עצמה. בייעוץ המשפטי של הכנסת מתנגדים נחרצות, אולם גם שם מבינים כי הבוס החדש לא ממש מתכוון לספור אותם.
והדורסנות הזאת מורגשת היטב גם בקואליציה עצמה. דוגמה אחת לכך הורגשה בחוק הקנאביס שעלה ביום רביעי למליאה אחרי סאגה ארוכה מאוד בתוך הקואליציה. את החוק המבקש להקל עם צרכני קנאביס יזמה ח"כ שרן השכל ממפלגתו של סער, והוא זכה לתמיכת הקואליציה. אולם במפלגת רע"מ התנגדו עקרונית לחוק ואמרו כי הם יצטרכו אישור של מועצת השורא המוסלמית כדי לתמוך בו.
בקואליציה ניסו לגייס במקומם תמיכה מהרשימה המשותפת או ממפלגות אחרות באופוזיציה, אך ללא הצלחה. הדיון במליאה החל ובתקווה חדשה הודיעו כי הם דוחים את החוק לסוף סדר היום, כדי לנסות בינתיים להגיע להסכמות.
לפנות ערב, הועבר עדכון לח"כים כי החוק הוחזר לסדר היום וההצבעה עליו תתקיים בקרוב. פרטים נוספים לא נמסרו, אולם אלקין שניהל את המשא ומתן, העביר הוראה למפלגת ימינה שעליהם להביא את ראש הממשלה בנט להצבעה במליאה כדי לוודא שיש רוב לשתי הצבעות: לאשר את חוק הקנאביס וכדי להפיל את החוק למתן פיצויים לנפגעי אסון מירון. מדובר בצעד די חריג משום שההבנות בין מפלגות הקואליציה היא שאת ראש הממשלה מביאים רק להצבעות קריטיות, וכל זמן שיש רוב בלעדיו אין להפריע לסדר יומו. בנט היה עסוק ביום רביעי במסיבת העיתונאים שערך בנושא הקורונה, אבל הוא הוזעק בכל זאת למליאה.
הדיון בחוק הקנאביס החל, חברי הכנסת משני הצדדים הציגו את החוק בעד ונגד, ורק רגע לפני ההצבעה עלתה שרן השכל לדוכן ובישרה כי הושגה הסכמה עם רע"מ לערוך את הדיון היום, אבל לדחות את ההצבעה למועד אחר כדי להגיע להסכמות. בימינה רתחו מזעם, בנט ישב במליאה כשאנשים ממתינים לו בחוץ, אלקין והשכל ידעו היטב מראש כי לא עומדת להיות הצבעה, אבל לא זו בלבד שאלקין לא טרח לעדכן את ימינה בסיכומים שהושגו עם רע"מ, אלא גם פקד עליהם להביא את ראה"מ ללא צורך.
הזעם הזה מצד בנט ומפלגתו לא ייעלם, הוא נשמר יחד עם הזעם המצטבר שם על עוד אירועים דומים. אדם שמתנהג כך בחוץ מתנהג כך גם בתוך ביתו, לכן ברור שלא רק האופוזיציה היא זו שסופגת את התנהלותו של מי שמנהל את הקואליציה בפועל.
בהתאם לאירועים הללו ננסה להבין את הרציונל המנחה את אלקין: למרות שהוא שחמטאי מוצלח, הוא לא באמת עוצר ומחשב את המהלכים הבאים שלו. הוא לא מחשב איזה נזקים הצעדים שלו יגרמו לשותפים והוא לא צופה איזה נזקים יבואו לו מצד האויבים. התברר כי מדובר בפיל ענק הדוהר קדימה בכוחנות ולא באדם חכם ומחושב. כך עובד כעת הראש שלו, יותר בכוח ופחות במוח.
ויתור – ולא מטוב לב
הראש הבא שמסקרן להיכנס אליו הוא ראשו של סער. קולו של סער לא נשמע כמעט, הוא הפך את עצמו לאיש צללים, אבל הוא לא יושב בשקט ולו לרגע. סער יושב במשרד המשפטים ועושה קולות של עבודה, מעביר מסרים של חוקים ורפורמות שברצונו להעביר שם, אבל בכל הנוגע למתרחש בשדה הפוליטי הוא שומר על שתיקה.
השתיקה הזאת פוגעת בו קודם כל בבייס הימני. השתיקה שלו מול גזירות ליברמן מוכיחה שנוח לו עם זה. אבל השתיקה שלו עלולה לעלות לו ביוקר גם מצד הקואליציה. כרגע מאוד נוח לסער שמישהו אחר עושה עבורו את העבודה והוא לא נדרש לשכשך את ידיו בבוץ הזה, אבל בסופו של דבר כשחבריו בקואליציה לא ממש סופרים אחד את השני, הוא עלול להישאר בצד.
ההיגיון שמנחה כרגע את סער זה לרדת מהבמה ולהשאיר את אלקין והשכל לעבוד בשבילו. מקומו בקואליציה יציב כרגע, המשרה שלו מעסיקה אותו והוא מעדיף לצבור כעת כמה שפחות אויבים. המדיניות הזאת משתלבת היטב עם הכוחנות של אלקין שבינתיים נהנה מחופש פעולה.
המבחן יהיה כשהקואליציה תגיע למסלול התנגשות בתוך עצמה, כשסיר הלחץ יבעבע יותר. הוא לא יוכל להסתתר אז מאחורי אלקין והשכל והוא יצטרך לדבר ברור ולהסביר לאן פניו מועדות.
מכאן כדאי לנסות ולהיכנס גם לראשו של לפיד. לפיד נהנה כרגע מהתואר שמעניק לו נתניהו – ראש הממשלה בפועל. לפיד נמצא באמת בצמתי קבלת ההחלטות אבל מצד שני נהנה מהיכולת לא לקחת אחריות על שום דבר. בראייה שלו, בנט יעשה עכשיו את העבודה, הוא ייכנס לקחת את המושכות בממשלה שתהיה יחסית יציבה באמצע הדרך בלי הצורך לבנות אותה מלכתחילה, וכשייצאו לבחירות הוא יהיה בהן ראש הממשלה בפועל.
מההיגיון שלו, לפיד מוכן לספוג ויתורים ולהתאזר בהרבה סבלנות כדי לגזור את הקופון המיוחל. הוא עשה זאת כשנתן את הבכורה לגנץ והוא המשיך כך כשהעניק את המושכות לבנט. מדובר בפרקטיקה נכונה, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בה. לפיד מעדיף לקבל את השלטון על מגש של כסף ולכן גם הוא מביט קדימה וחושש מרגע המבחן, מהרגע שהקואליציה לא תספק לו את החלום.
הבא בתור הוא כמובן ליברמן, שהראש שלו והלך המחשבה שלו ברורים מאוד. יש לו קהל מצביעים שדורש משהו מסוים והוא אכן מספק לו את זה, מפשרות בגיור דרך רדיפת חרדים ועד פנסיות לעולים. גזירת המעונות במהותה היא קמפיין בחירות, מה שמוכיח שוב למי שעוד לא הבין, שלליברמן אין הכרח דווקא בקואליציה הזאת אלא בבניית הכוח שלו לכל קואליציה עתידית שבוא תבוא.
מלך ללא עם
ומכאן אנו מגיעים כמובן לבנט. ראש ממשלה בפועל שהימר על כל הקופה כדי לזכות בתואר, מתוך ציפיה שזה מה שיבנה לו עתיד פוליטי חדש. בשונה מהאחרים, בנט חושש מאוד מרגע המבחן משום שככל שהוא יהיה קרוב יותר, בנט מאבד יותר את סיכויי ההישרדות.
בנט עצמו אמור לעשות את העבודה בשביל שאר השותפים, בשביל זה הם נתנו לו את התפקיד, אבל מצד שני גם הוא עושה זאת מתוך המטרה הרחוקה יותר, גם הוא רוצה להגיע לתועלת שהוא אישית יפיק מכל זה.
כשבנט מבחין שהוא מאבד שליטה על הקואליציה ומפסיד בחוק אחרי חוק, הוא נלחץ עוד יותר ומחפש כיצד לפתור את המשבר. אבל כשהוא מביט סביב הוא מבין שאין לו כל כך עזרה מצד חבריו. עם אלקין יש לו כבר חשבון פתוח וללפיד אין כל כך השפעה ויכולת לשלוט במצב. המושכות נמצאות בידיים של עידית סילמן מימינה ומעליה אלקין מתקווה חדשה, הם ביניהם לא מצליחים לעבוד בראש אחד, אז ללפיד על אחת כמה וכמה שאין השפעה, לאף אחד מהם אין זיקה לצד שלו בממשלת החילופים.
המסקנה היא כי כל אחד מראשי מפלגות הקואליציה מתייחס למצב העכשווי כאל פרוזדור שיוביל אותו למטרה הסופית שלו. זה המכנה המשותף לכולם אבל זה גם המכשול המשותף לכולם משום שהמטרה של כל אחד מהם נמצאת בכיוון אחר.
לפיד זז הצידה ומביט על בנט מהצד, בנט מתמודד מול חוסר היכולת שלו להסתדר עם אלקין, סער מחכך ידיים כשאלקין עושה לו את העבודה אבל זורע לו מכשולים עתידיים, ליברמן עסוק רק בקמפיין הבחירות שלו, רע"מ מתנהלת כאופוזיציה בתוך קואליציה, כך ששרשרת הכישלונות שנחלה הקואליציה במליאה לא נובעת בהכרח ממלחמה עיקשת של האופוזיציה אלא מתוקף העובדה שהיא מתנהלת בקווים מקבילים. כולם מדברים אותו דבר אבל מתכוונים כל אחד למשהו אחר. המצב הוא שכבר ביסודות אין את המכנה המשותף המאפשר להם לפעול כגוש אחד.
אי אפשר לצפות מראש לאן זה יגיע. הקואליציה יכולה טכנית להחזיק מעמד ולצלוח הצבעות, למשוך חוקים חשובים ולנסות להסתדר עם השאר, ומצד שני היא יכולה באותה מידה לקרוס כבר בתקופה הקרובה. המבחן שלה הוא האם הרצון להגיע את המטרה יהיה יותר חזק מההבדלים והמחלוקות, מהקווים המקבילים שלא ייפגשו.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
