בתחילת השבוע הלך לעולמו החייל בראל חדריה הי"ד שנפצע מירי מחבל. שבוע ויומיים מאז האירוע ועד שנפטר לדאבון כל לב.
שבוע שעבר, התכנסו מאות מחוץ לבית החולים ואמרו סליחות להחלמתו. ההתאספות הספונטנית קרתה בתוך כמה שעות בעקבות קריאות לכך ברשתות החברתיות.
אפשר להניח שרוב מי שהגיע לשם הם ציבור מזרחי. איך אני יודע? כי אשכנזים עוד לא התחילו סליחות באותם ימים. הם התאספו מכל קצוות הארץ, אך בעיקר מהפריפריות הסמוכות לבאר שבע, שם היה מאושפז החייל הקדוש.
תדמיינו לעצמכם שעת לילה מאוחרת, בית החולים סורוקה מוקף באנשים ושירת "אדון הסליחות" נשמעת מפיות מאות צעירים. אין מי שצפה בתיעודים ולא חש צמרמורת עזה נוכח המראה המרגש של המבקשים סליחה ומתחננים לבריאותו של איש שמעולם ככל הנראה לא פגשו.
"ישראל השנייה", כך נהוג לקרוא להם. אבל האמת היא שהם 'ישראל הראשונה' במיטבה. 'ישראל השנייה' זה אלה המנותקים מלב ומרגשות העם, אלו שרואים בעצמם ישראל הראשונה גם אם לא מודים בכך.
מי העבריין?
ביום כיפור, נגיד "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". רבים מאיתנו ידמיינו לעצמם כאשר יגידו זאת, צעיר הרכוב על אופנוע ומתי שלא – הוא כנראה יושב במרכזים מסחריים ואוכל פיצוחים.
אך ייתכן שאותו צעיר דמיוני הוא זה שהיה בשבוע שעבר בסליחות וליבו נשפך בתפילה על עם ישראל. ייתכן שנכון, החזות שלו היא לא של בחור מחברון, אבל הוא מכבד הורים בצורה יוצאת דופן. יכול להיות ששמירת שבת קשה עבורו בלי השוואה לאלה שזה הפך עבורם להרגל, אך הוא לא מוותר ונלחם בכל שבוע ביצר הרע ולא מוותר על כלום.
העבריין יכול להיות זה שדיבר בתפילה, או זה מיהר לכולל ודווקא אז פספס ברכת המזון. או אולי דווקא זה דיבר לשון הרע על אותו צעיר עם האופנוע וחשב שהוא עושה מצווה בכך כי הרי מי הוא. והעבריין יכול להיות אנחנו בעצמנו. אגב, יכול להיות שהעבריין באמת יהיה אותו צעיר.
ישראל הראשונה וישראל השנייה זה לאו דווקא חלוקה של שני זרמים בתוך החברה הישראלית. לעיתים זה אני מול השכן ממול.
בואו נשאיר את השיפוט לשופט ששום דבר לא נעלם ממנו.
איך ממתגים מגיפה
לנושא אחר לחלוטין: ראש הממשלה בנט כבר הסכים להגבלה משמעותית על חברת שומרי המצוות והיהודים המסורתיים: בכותל המערבי יכנסו עד 8,000 מתפללים בכל אירועי הסליחות, שיחולקו לקפסולות וכולם יהיו חייבים בהטיית מסכה, כאשר בנוסף יינקטו פעולות אכיפה ושמירה על הסדר וההנחיות.
הגבלות אלו נראות כרדיפה נגד שומרי המצוות שכן רק במוצאי השבת האחרון הופיע זמר חילוני בת"א לעיני 12,000 אנשים, בחלל סגור כאמור – מבלי שננקטו כל צעדים כנגד קיום האירוע. בנוסף, בשבוע שעבר התכנסו אלפים רבים לצפות במשחקי כדורגל – ואין פוצה פה.
בנט עושה את הדבר הקל ביותר, ממתג את שומרי התורה והמצוות כבעיה הלאומית של ישראל. הרי הוא יודע איך יראה אם יגבילו את הציבור במקומות הבילוי. יש לזה שם: "סגר". אבל לסגור את החרדים בקפסולות, זה דווקא משהו חביב יותר שהציבור הישראלי יתמודד איתו.
בנט מבין שאין מנוס מהגבלות והקורבן הראשון זה הציבור החרדי. אין הדבר שונה מהגל הראשון והשני, גם הפעם יציירו את החרדים כבעיה המרכזית. תתרגלו
לפעמים לא צריך לנצח מגיפה. מספיק למתג אותה.