כשמנסים להסתכל על רפורמת הכשרות מבעד למשקפיו של פטרונה, שר הדתות מתן כהנא – יש דברים שקשה מאוד להבין. נצא מתוך נקודת הנחה שתחרות טובה לכשרות, נגיד שכפל הכשרויות שנחתם על חלק מהמוצרים עולה לצרכן הרבה כסף שהוא יכול לחסוך, גם אחרי כל זה, כהנא עדיין יצטרך להסביר מה מביא אותו להטות לאחרונה את הרפורמה עוד ועוד לכיוון מופקר שבאמת עשוי לפגוע בכשרות המזון שיימכר בישראל.
בראש הוועדה המתהדרת בתפקיד הפיקוח על שירותי דת יהודיים, יושבת ח"כ יוליה מלינובסקי שהבוס הישיר שלה הוא אביגדור ליברמן שיש טוענים שהוא הוא בכלל המוח והמנוע שמאחורי הרפורמה. חברי הכנסת החרדים, טוענים בתוקף שהוועדה מנהלת דיונים חד צדדיים לחלוטין, ומביאה רק את הצדדים שמביאים למסקנה שמלינובסקי חתרה אליהם מההתחלה. לטענתם, היא ירתה את החץ ורק אז הלכה לסמן את המטרה.
אבל בניגוד למלינובסקי, מתן כהנא הוא אדם דתי. וגם אם תהום פעורה בין התפיסה החרדית לבינו, הוא זה שהצהיר כמה וכמה פעמים שתחת כהונתו לא תהיה חריגה מגדרי ההלכה היהודית המקובלת. כשיו"ר וועדת החוקה ח"כ גלעד קריב קרא לאשר גיורים רפורמיים, כהנא יצא חוצץ והודיע שלא יקום ולא יהיה. ודווקא לכן, קשה כל כך להבין כיצד העמדות הללו עומדות זו לצד זו.
כוונתו של כהנא להעביר ברפורמה את התקנה שבשמה שלושה רבנים יוכלו בעצמם לקבוע את סטנדרט הכשרות שיתנו – לא תואמת את הסטנדרט שמציבה הממשלה ביחס לכל נותן שירות שעומד תחת פיקוח. לדוגמה, רק השבוע התפרסמו התנאים החדשים שתציב הממשלה לחברות ביטוח שמציעות את מרכולתן ללקוחות. התנאים, לא נקבעים על ידי אנשי מנכ"לי חברות הביטוח. הם נקבעים על ידי הרגולטור הממשלתי. גם כאן לכאורה ראוי היה שהרגולטור יקבע את התנאים למתן כשרות, ורק מתן הכשרות בפועל והפיקוח עצמו על העסקים, יופרטו.
את אותה הבעיה, אפשר לזהות גם כשכהנא מאפשר סמכויות נרחבות לשר הדתות, תפקיד שהוא לא יודע מי ימלא בממשלה הבאה ובזו שאחריה. מתן סמכות לשר, לקבוע כמה שעות השגחה נדרשות כדי לאשר כשרות, בעייתי, משום ששר הדתות אינו בהכרח דתי ואינו בהכרח אדם שהכשרות חשובה לו. ומצד שני, מדוע לא לתת את מלוא סמכות הרגולטור המפקח לרבנות?
כל מוסד, גוף או אדם שנוטלים ממנו סמכות שהייתה בידיו, לא צפוי לאהוב זאת. הוא יילחם על השליטה, על הכוח, וגם על הכסף שמתלווה לכל זה. אף אחד לא אוהב סיטואציה שבה לוקחים לו נכסים שהיו שייכים לו. לכן, כשמנסים להעביר רפורמה – כל רפורמה – שמעבירה סמכויות ענק מידי השלטון, לידיים פרטיות, יש תמיד מי שנלחם. כך זה בחקלאות, בתעופה, בביטחון ובעוד עשרות תחומים. אבל מה שמוטל כעת על כהנא הוא להבדיל בין המקומות שבהם נטילת הסמכות היא הכרח מבחינתו לבין המקומות שהוא פשוט מעביר את הסמכות לאיש הלא נכון. הותרת סמכויות הרגולטור בידי הרבנות, לא אמורה לפגוע בתחרות שאותה רוצה כהנא לקדם. אין סיבה שגוף לא דתי ושחסר את הידע המתבקש, יקבע את הרגולציה לגופי הכשרות הפרטיים. בוודאי שאין לאפשר את הסמכות הזו לגופים הפרטיים עצמם, שכן אז לא יהיה מי שיפקח על קיומו של רף מינימלי שיספק את מבוקשם של לקוחות המזון הכשר.
אינני יודע אם שינוי ברפורמה, שיתקן את הדברים האמורים לעיל, יביא את רבני הציבור הדתי והחרדי לתמוך ברפורמה הזו. כנראה שהוא לא. אבל אם כהנא יעשה את השינוי – ומדובר בשינוי מתבקש – הוא לפחות יוכיח שאיווט באמצעות מלינובסקי, לא שולט ברפורמה הזו. ושהכוונה שלו היא לייצר תחרות ולא סתם לרוקן את הרבנות הראשית מתוכן.
מלבד הצהרת הכוונות שכלולה בשינוי שכזה ברפורמה, סיכוייה לשרוד בימים שבהם החרדים יחזרו לשלטון, יהיו קטנים בהרבה אם רבני צוהר יתחילו לתת כשרות מכל הבא ליד לאנשים שלא מעוניינים לאכול את הכשרות אותה הם נותנים. אך והיה, אם בסופו של דבר הרפורמה תצליח לשמר כשרות נאותה והיא באמת תוריד מחירים ותייעל את מערך הכשרות, סיכוייו של כהנא להשאיר את חותמו על הענף – יהיו גדולים בהרבה.
