יוסף טיקוצ'ינסקי, יתד נאמן
אחרי התחלה קצת מקרטעת ומעט מנומנמת של כנס החורף, נראה שדווקא השבוע העבירה האופוזיציה הילוך והחלה להאיץ מהירות, להפעיל מבערים ולהתחיל להמריא. ביום רביעי השבוע חזרה המליאה לחיים תוססים ושוב אחזו בה הלהט והאמוציות שהיו מנת חלקה בכל יום ובכל לילה בכנס הקיץ.
כמידי יום רביעי, העלתה האופוזיציה שורה ארוכה של חוקים שרובם המוחלט נדחו אך נועדו לאתגר את הקואליציה ולהביע בעיקר מחאה. כל הצבעה גררה עמה מחדש ויכוחים קשים וחילופי מהלומות מילוליות, צעקות וויכוחים ארוכים, כשהמכנה המשותף לכולם הוא מלחמה ללא הכרה בין קואליציה אופוזיציה, האופוזיציה תומכת והקואליציה דוחה ללא כל קשר לתוכן החוק.
כך למשל התחדד האבסורד בהצעת החוק שהגיש ח"כ הרב גפני לייצוג הולם לחרדים במשרות ממשלתיות, חוק שאושר בקדנציה הקודמת פה אחד בקריאה ראשונה וכעת אותם ח"כים שתמכו בו בעבר הצביעו נגד רק בגלל שהם בקואליציה, כולל ראש הממשלה ורעהו החלופי שהגיעו במיוחד למליאה כדי להצביע נגד.
לנתניהו היה חשוב מאוד לנצל את היום הזה ולהתאמץ לאחד שוב את האופוזיציה כמו בראשית ימיה הטובים, זאת בעקבות החריקות הקולניות שהלכו וגברו בימים האחרונים. בין הקואליציה לאופוזיציה עדיין לא הושגו הסכמות סביב איוש ועדות הכנסת שכבר נמצאות בעיצומם של הדיונים על תקציב המדינה, אך לאופוזיציה אין שם זכות הצבעה וחברי הכנסת עדיין לא יושבים שם כחברים מן המנין בדיונים קריטיים כאלה.
המתח שהלך וגבר הביא לכך שנתניהו כבר שמע קולות על התארגנות עצמאית לאיוש החברים בוועדות ללא תיאום עם כל מרכיבי האופוזיציה. על זאת הוא הוסיף את רוח העייפות שכבר שרתה על האופוזיציה והמוטיבציה שהחלה לדעוך, והבין כי חייבים ללחוץ מחדש על הגז, להצית שוב את אש הלחימה ולחתור לפחות לניצחון תודעתי אחד על הקואליציה שידביק שוב את הסדקים שהחלו להעמיק.
ניצחון סמלי
הניצחון הזה הגיע לקראת סופו של היום המתוח והרועש, כשהסתיימה החקיקה והחל שלב ההצעות לסדר. ההצעה הראשונה שעלתה היתה של ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת, להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת העברות ושיבוץ מורות ומורים ערביים במערכת החינוך. מנהלי הקואליציה שהרגישו נפילת מתח אחרי שורת החוקים הארוכה והוויכוחים המתישים, לא היו ערניים מספיק ולא שמו לב שאין להם רוב במליאה.
ההצבעה היתה שמית, מזכירת הכנסת הקריאה שם אחר שם ובינתיים ח"כים יצאו ונכנסו, מה שהקשה עליהם לשים לב לכך. באופוזיציה לעומת זאת עמדו בדריכות ודאגו שכולם ייכנסו להצביע בעד, כולל כל חברי הליכוד, למעט סיעת הציונות הדתית שהיתה באותה שעה בסיור מתוקשר בשער שכם כתגובה למהומות שהתחוללו שם השבוע.
כשהקריא יו"ר הכנסת את התוצאות, פרצו שאגות שמחה מספסלי האופוזיציה. הצלמים שביציע מיהרו להנציח את הרגע בו חברי הליכוד ובראשם נתניהו מוחאים כפיים ומחליפים טפיחות על שכם עם חברי הרשימה המשותפת. הקואליציה היתה כל כך מובכת עד שלא הצליחה לנופף בטיעון הפשוט: כיצד הליכוד מתפאר בתמיכה בהצעה כזאת?
ההצעה שאושרה נועדה במהותה לקדם שילוב של מורים ומורות מהמגזר הערבי במערכת החינוך הכללית, כולל ביישובים יהודיים. הנושא הזה מעורר פולמוס נרחב מאוד בשנים האחרונות בקרב הורים לילדים במערכת החינוך שתוהים כיצד מורה ערבי יכול ללמד על אזרחות ועל ציונות. ארגוני השמאל כמובן מעודדים את השילוב הזה אבל מערכת החינוך דאגה לבניית קריטריונים שיתעדפו את המורים הערביים במקום נמוך יותר וכך התופעה תהיה מצומצמת יותר.
בדיוק את זה מבקש כעת טיבי לחקור, מה שמעצים עוד יותר את האבסורד שהתחולל במליאה, כשהצעה ערבית שדורשת לחקור את התנהלות משרד החינוך שהיה ב-12 השנים האחרונות בידי הליכוד, מאושרת ברוב ע"י הליכוד בעוד שהשמאל בקואליציה מצביע נגד, כשבסופו של דבר זה הדבר שמצליח לאחד את האופוזיציה על כל חלקיה.
אבל ביובש האופוזיציוני גם הישג כזה יכול להיחשב כניצחון, העיקר שזה הצליח לעצבן את הממשלה וזו המטרה, שמישהו שם יחטוף על הראש ויידרש לתת הסברים. בינתיים האופוזיציה מצליחה לחזור לימיה הטובים וזה לכשעצמו דבר חשוב מול האתגרים הקרובים ובראשם תקציב המדינה.
שני מורדים ואפס עריקות
ומנגד, הקואליציה לא מצליחה להסתיר את שאון המנועים הכבדים שהיא מפעילה כדי לשרוד ולמשוך קדימה את המשאית המקרטעת. ככל שמתקרב מועד אישור התקציב שנקבע לעוד עשרה ימים, כך גוברת החרדה במסדרונות הממשלה, שם כבר מתקשים לנשום מרוב לחץ.
במצב מתוח כזה כל זבוב הופך לפיל וכל ויכוח פנימי מתעצם למחלוקת של ממש כשכולם מפחדים שאי ההסכמות יגרמו גם לאי תמיכה בתקציב. רע"מ מצידה מנסה למשוך את החבל ולסחוט את הממשלה עד כמה שניתן כדי להצדיק את הצעד ההיסטורי והבלתי מובן מאליו בו מפלגה ערבית תומכת בתקציב המדינה מבפנים. השבוע הציגו חברי רע"מ את דרישתם לחוק החשמל שנועד לאשר חיבור לחשמל גם לבתים שאינם חוקיים.
מדובר במהלך שנועד דה פקטו להכשיר את כל הבניה הבלתי חוקית בנגב ואם החוק עובר כמו שהוא, זו נפילת המבצר האחרון של הימין והשלמת הכניעה המוחלטת לגחמות רע"מ. אילת שקד ניסתה ועדיין מנסה בכל כוחה למנוע את הפיגוע הזה אבל בינתיים ללא הצלחה. כל התנגדות מצידה נענית במשיכת כתף מצד רע"מ שמבהירה: אם לא זה, אין תקציב.
הוויכוח הזה מגביר את ההיסטריה אצל כולם כולל אצל שקד עצמה, שכצעד אחרון מנסה להוסיף לחוק גם את יו"ש כדי להכשיר גם את בתי ההתנחלויות. מדובר בצעד לא מעשי שכן משרד הביטחון שצריך לאשר מהלך כזה – לא יאשר אותו, אבל במצב של ייאוש כבר מנסים הכל, לפחות כלפי חוץ.
עימות נוסף שהתפתח בקואליציה הוא תזכיר החוק שהחליט סער לפרסם בדיוק השבוע, המונע מנאשם בפלילים להקים ממשלה, חוק שנבנה במיוחד למידותיו של נתניהו. בנט שמר על שתיקה ממלכתית אבל שקד מיהרה להצהיר שימינה לא תומכת בחוק כזה. ההצהרה מעוררת כעס אצל סער ואלקין, חבריהם לאגף הימני של הממשלה אבל גם שם מקווים שהוויכוח לא יגרור קרע. לשקד אין זכות הצבעה במליאה אחרי שהתפטרה בחוק הנורבגי וספק גדול אם הח"כים שנכנסו אחריה יקבלו ממנה פקודה להצביע נגד החוק. כל עוד תקציב המדינה עומד על הפרק זה לא יקרה כך שהוויכוח עומד באוויר ונשאר שם.
אבל מעל הכל הקרע הגדול ביותר נחשף ביום שני במליאה בישיבה המיוחדת שהתקיימה לזכר רבין. נאומו של לפיד לא הותיר מקום לספק, הוא עמד מול שותפיו לממשלה והאשים אותם כמעט במפורש ברצח רבין, רק שכיבס זאת במילים נקיות ואמר שיש בכל זאת כאלה שבחרו בדרך הנכונה והצטרפו לממשלה בלי נתניהו.
המבוכה גדלה עוד יותר כשחברת כנסת מימינה עצמה, פרסמה תוכן שנראה לקוח מתוך דף המסרים של מרצ ובו היא מאשימה במפורש את נתניהו בהסתה ובכך שלא למד לקח עד היום. אחרי שננזפה מגבוה היא מחקה את הדברים אבל הפיגוע כבר נעשה.
בסיטואציה שנוצרה ניסו שני הצדדים להאפיל עד כמה שניתן על המבוכה ועל חוסר ההסכמות, כולם מחכים רק לרגע בו יאושר התקציב ואז ניתן יהיה לשחרר קצת לחץ ומה יקרה אז? זו כבר שאלת מיליון הדולר. האופוזיציה חוזרת להדק שורות, הקואליציה תצטרך להתאמץ לשמור על אחידות גם אחרי התקציב למרות הנושאים הבוערים שיכבידו עליה מאוד וקשה לדעת לאן זה יוביל.
מאחורי הקלעים יש מי שכבר עכשיו מנסה לצייר את שקד כמורדת הבאה וכזו שתהיה ראשונה לפרוש מהממשלה. לא ברור האם זו 'הטרלה' של חברים בקואליציה שמנסים לגמד את כוחה או דווקא של כאלה באופוזיציה, שמנסים לסכסך בין חברי הממשלה מבפנים. חוליה חלשה נוספת הוא כמובן גנץ שגם עליו מופעל לחץ מהקואליציה לפרוש ולחבור בחרה לימין.
במבט ראשון, שתי האופציות לא נראות ריאליות. גנץ כבר למוד ניסיון וכבר נכווה מההבטחות של נתניהו וגם הפעם נתניהו מסוגל למשוך אותו החוצה ואז לפרק הכל וללכת לבחירות. לשקד גם אין אינטרס לעשות את המהלך, ראשות ממשלה היא לא תקבל, תיק בכיר בממשלה יש לה כבר היום, אז למה לה לחולל משברים שבסופם הרי תגיע לאותה נקודה.
החיים הטובים של בנט
אבל במבט רחב יותר, הגיוני יותר להניח שהממשלה תשרוד גם אחרי התקציב ולא תתפרק כל כך מהר. ניסיון של חודשים ארוכים מלמד כי הרבה דברים שידענו על פוליטיקה כבר לא קיימים יותר ודברים שלא חלמנו שיהיו, אכן התרחשו. רק נושא אחד נותר שריר וקיים והוא עדיין רלוונטי, וקוראים לו נתניהו.
נתניהו הוא הדבק היחיד שהקים את הממשלה הזאת והוא גם זה שמחזיק אותה. אם נתניהו יפרוש, באותו רגע הממשלה נופלת ואז יירשם מקרה ראשון בהיסטוריה בו ראש אופוזיציה שפרש הפיל ממשלה מכהנת. אבל כל זמן שנתניהו כאן, אין להם שום סיבה לפרק או להתפרק, גם אחרי התקציב וגם למרות התקציב.
הממשלה הזאת כבר עשתה את כל המהלכים הבלתי צפויים והבלתי הגיוניים. בנט, שקד וחברי ימינה כבר גרמו לכל כך הרבה לסתות להישמט בתדהמה עד שאין להן יותר לאן להישמט, כל מהלך שיידרש מהם לעשות הם יעשו גם הלאה.
אחרי התקציב יעלו על שולחן הממשלה נושאים כבדי משקל כמו תהליך מדיני וטיפול במצב הביטחוני, נושאים שעומדים במחלוקת עמוקה בין חלקי הממשלה. אבל לבנט זו לא תהיה בעיה, גם הוא מבין שמדינה פלשתינית לא תקום כל כך מהר והשלום לא עומד לפרוץ עלינו ככה בפתע פתאום. אלא מה, ארה"ב תדרוש ותלחץ לראות תהליכים מדיניים? לזה כבר אין לבנט בעיה להסכים.
הוא ייסע לכל מקום בעולם בו תחליט ארה"ב לקיים שיחות שלום, נציגים ישראלים יפטפטו ויצטלמו עם נציגים פלשתינים על מדשאות מוריקות בדיוק כמו לפני עשרים שנה וזה ייגמר כבדיוק כמו שזה נגמר אז. פינוי יישובים אינו על הפרק משום שגם ארה"ב מבינה שזה לא מעשי ושיש לפעול בדרכים אחרות, כלומר: להמשיך לדבר ללא תוחלת.
בינתיים יקבל בנט חיבוק חם מהקהילה הבינלאומית, הוא יתקבל בבית הלבן כאורח כבוד וגם האיחוד האירופי יפרוש שטיח אדום בפני ראש הממשלה הגיבור שהתנער מכבלי קודמו והחליט בעוז רוחו לקדם את השלום הקסום, מדינות ערב ימשיכו לקדם את הסכמי אברהם והעולם כולו ייתן לממשלה הזאת לגיטימיות מבחוץ שתחזק את הלגיטימיות שלה מבפנים.
הצרה הצרורה תהיה ההשפעה לרעה על המצב הביטחוני, אבל זה כבר לא משהו שימנע מהממשלה להתנהל לפי החליל האמריקני. בדיוק כפי שהיה אז, סדנא דארעא חד הוא. וגם אם חלילה חלילה יפרוץ סבב לחימה בעזה או בלבנון, גם אם ישראל תחטוף טילים, היא תחטיף בחזרה בדיוק כמו שעשו הממשלות הקודמות שלא מוטטו את חמאס ולא שיטחו את עזה. הפעולות המקובלות של ישראל מול חמאס יכולות בקלות לעבור גם את אישורו של עבאס. הוא יביע מחאה בתוך הממשלה באותה רמה ששקד מביעה היום מחאה על חוק החשמל בנגב או על חוק סער וכולם יהנהנו, יתווכחו קצת וימשיכו הלאה. העיניים לא יהיו נשואות לעזה אלא לקיסריה, שם המבחן האמיתי.
גם הפגיעה בקודשי ישראל תימשך, חוק הגיוס יקודם ויאושר, עד כה לא ראינו שהנושאים הללו מדירים שינה מעיני ראש הממשלה וחברי מפלגתו ואין סיבה שזה ישתנה אחרי התקציב. חוק הגיוס יגיע לבג"ץ כי במהותו לא השתנו בו הסעיפים שבגינם ביטל אותו בג"ץ בעבר, כעת יידרשו השופטים להסביר מדוע הם לא פוסלים אותו וזה יהיה משעשע לכשעצמו.
וגם במקרה והשופטים יחליטו בכל זאת להיות עקביים, החוק יבוטל, הממשלה כמובן לא תטרח לחוקק אחד חדש, ואז לא יהיה חוק גיוס בכלל וכל לומדי התורה יהפכו לעבריינים. ואולי, רק אולי, גנץ, לפיד וליברמן מכוונים בדיוק לשם.
ניסיון החודשים האחרונים מלמד אותנו שהכל יכול לקרות והמילים 'לא צפוי' כבר אינן רלוונטיות, כך שמצד אחד כל תרחיש בהחלט יכול לקרות, כולל נפילה מפוארת של הממשלה ברגעים ספורים, אך מצד שני ניסיון החודשים האחרונים מלמד אותנו שכל חישוב פוליטי הגיוני אינו קיים עוד ואי אפשר לנסות לצפות את נפילתה של הממשלה על פי שיקולים פוליטיים מקובלים העומדים לנגד עינינו בנקודת הזמן הזאת.
הם כבר הוכיחו ששום דבר לא יותר חזק מהרצון שלהם לשרוד מול נתניהו ולשם כך עשו את כל מה שהיה נראה כבלתי ייאמן. כך שרוח המרד של שקד, החוק של סער, ההסתה של לפיד, התאבון המוגבר של עבאס, מצג השווא בדמות תהליך מדיני, שום דבר מזה לא יגרום לממשלה ליפול אם זה לא גרם לכך עד היום. התקציב הוא לא טריגר מספיק חזק מול הדבק ששמו נתניהו.
ואם בעתיד מסיבה כלשהי נתניהו יחליט ללכת, אז לא רק שהממשלה תיפול אלא המערכת הפוליטית כולה תיכנס לסחרור ותיכנס לתהליך של איתחול מחדש, ריסטרט מאפס. אבל כרגע זה לא נראה באופק, לנתניהו אין ממש לאן ללכת ולכן גם לא מסתבר שמשהו ישתנה אחרי התקציב.
בשבוע הקרוב יעלה מפלס המתח בקואליציה לגבהים חדשים ובעקבות כך יגדל גם מספר הספינים שיתעופפו באוויר. בשבוע שלאחר מכן תתרחש הדרמה של הליך העברת תקציב כולל לילות ארוכים וסוערים במליאה, אבל גם אחרי נפילת המתח בעוד שבועיים הכל יחזור לאותה נקודה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
