השבוע התפרסם תיעוד של יו"ר רע"מ מנסור עבאס, בוועידת 'גלובס', כשהוא מכריז שישראל היא מדינה יהודית וכזו היא תישאר. הוא לא ממש תמך ברעיון. הפער בין מנסור עבאס לציוני הנלהב עדיין גדול מאוד, אבל לפי דבריו: "אנחנו ריאליים, השאלה היא מה מעמדו של האזרח הערבי במדינה היהודית". תופעה מרעננת היא לראות ערבי בכנסת ישראל שדואג לאזרח הערבי וחדל מלהילחם במדינת ישראל כמדינה יהודית. כמובן במידה וזה מה שהוא אומר גם כשהוא מדבר בערבית.
לא חלפו כמה שעות, וגינויים לדבריו של עבאס צצו כפטריות אחר הגשם לא רק מחמאס ומפתח', אלא גם מחברי כנסת ערבים רבים וגורמים בכירים ממפלגתו עצמה. בהמשך, חה"כ מרע"מ, מאזן ג'נאים, נפגש עם מסית הטרור ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ומזכ"ל המפלגה של עבאס, שהתראיין בערבית, יצא להגנת כל האסירים הביטחוניים שלדבריו "יצאו להילחם במי שכבש את אדמתם", הצהיר שיפעל לשחרור חלק מהם, והתנבא שסופם של כל יישובי יהודה ושומרון שיימחקו כמו יישובי גוש קטיף. "זה המצע שלנו" הוא הצהיר.
גם אם מנסור עבאס באמת מוכן לקבל את רעיון המדינה היהודית, גם אם נניח שפיו וליבו היו שווים, ברור לכול שהחברה הערבית עצמה, וכך כנראה גם רוב מצביעיו של עבאס – לא בשלים לצעד כזה. וזו לא רק החברה הערבית. מדובר בכל הממסד של רע"מ שתומך בראאד סלאח וכפועל יוצא תומך בטרור, ולא מוכן להשלים עם מגוריהם של יהודים בארץ ישראל. המסקנה העגומה היא, שהמחיר שכולנו משלמים על כהונתה של הממשלה, הוא הלבנה של ח"כים תומכי טרור, ומתן לגיטימיות לאנשים שאינם מאמינים במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי כשהם מכהנים בתפקידים בכירים בכנסת ונמצאים בעמדת השפעה חזקה מאוד על הממשלה.
הבעייתיות המרכזית בסיטואציה הזו מקורה בבג"צ. החוק היבש בישראל לא מסתדר עם חברי הכנסת הערבים. חברי הכנסת הללו, כל אחד ואחד מהם, נתפס באמירות של הסתה או תמיכה בטרור ובהתנגדות אקטיבית ליישוב היהודי בארץ ישראל. אלא שבג"צ, באפליה של ציפיות נמוכות אישר להם להיבחר בתואנה חסרת בסיס של ייצוג הציבור הערבי. הטענה היא שלולא הם, הציבור הערבי לא יזכה לייצוג בכנסת והדמוקרטיה בישראל תתערער. כמובן שמדובר בצביעות חסרת גבולות. בג"צ מרשה לעצמו, בשעה שהוא לא מייצג את דעתם של אזרחי ישראל, לבחור היכן הערכים מנצחים את החוק והיכן החוק מכריע את הערכים. כאשר באים לבג"צ עם ערכים יהודיים – הוא לא מכיר בהם, והוא נצמד לחוק כילד לסינרה של אימו. אבל כשבג"צ מכיר בערכים ומבחינתו הם חשובים, החוק הופך לחסר משמעות בעיניו.
ייתכן שדווקא אם בג"צ היה מתעקש להעמיד סטנדרט אחיד ליהודים וערבים לא היינו היום במקום שבו נציגי האזרחים הערביים הקלאסיים מכנים את חיילי צה"ל רוצחים ואת המדינה 'כובשת'. ייתכן שהם היו מוצאים לעצמם מנהיגות ראויה יותר, כזו שתדאג לצרכים שלהם ותוותר על עידוד אלימות מכל סוג. הציבור הערבי התרגל לכך שזה בסדר. שהגיוני שהמנהיגות מעודדת טרור, מסרבת לגנות אותו ולא מוכנה להכיר בשום זיקה של העם היהודי אל ארץ ישראל וירושלים.
ההשלכה הפוליטית של התהליך הזה היא זו שאנו נוכחים בה מול עינינו מדי יום במציאות האומללה אליה נקלעה המדינה. כששני גושים יהודיים בכנסת נשארים בתיקו, לשון המאזניים היחיד האפשרי, הוא תומך טרור, מכיוון שהנציגים הללו באים על חשבון נציגים שפויים שיכלו להיות לאזרחי ישראל בכנסת, ואלה אינם בנמצא משום שלציבור הערבי שמה לעשות, התרבות המזרח תיכונית הרצחנית שוכנת עמוק בזהות שלו, לא מוצא עניין במנהיגות אחראית יותר שתדאג לדברים חשובים ותתאפיין בהחדרה של ערכים דמוקרטיים ומדשי החיים וזכויות האדם. הרי לו היו למגזר הערבי מנהיגים כאלה, אולי הם לא היו יוצאים להאשים את היהודים פעם אחר פעם בקטטות הרצחניות שהם מוציאים מתוכם. אולי היה שם מישהו שהיה מוכן להפנות מבט פנימה ולומר חבר'ה גידלנו פה דור של גנבים ורוצחים ואנחנו הראשונים שצריכים לתקן את המצב אליו הגענו.
בג"צ נוהג להתהדר בתארים מפוצצים למיניהם כמו 'מגן הדמוקרטיה' ו'שומר הסף' אבל מצבה של החברה הערבית מוכיח שהוויתורים שמאפשר לו בג"צ מדרדרים את החברה הזו רחוק מאוד מתרבות דמוקרטית כלשהי ובוודאי מתרבות של קדושת החיים ושמירה על זכויות אדם.
מישהו יודע מה זה המשולש בגג בית המשפט העליון המצולם? זה אומר הכל. לבירורים בררו.