אחד מהדברים התמוהים בפרשתנו הוא האומץ של קורח לצאת במלחמת חורמה נגד משה בחיר ה'. אותו משה רבינו שרק הוא הורשה לעלות להר סיני בשעת קבלת התורה ושהה ברקיע ארבעים יום וארבעים לילה ללא אוכל ושתיה, וכעת מגיע קורח ולא מצא עם מי להתקוטט, אלא עם משה רבינו. ובכדי שלא יעלה על דעתנו לומר שאולי נכנסה בקורח רוח שטות כלשהיא או שמא היה טיפש שלא יודע עם מי הוא מתחיל מצטט לנו רש"י הק' את מדרש תנחומא "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה?,עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן (דברי הימים-א כה, ה), אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום. (תנחומא ה):
ולכאורה אם המדרש מתאר את קורח כאדם פיקח הקושיא מתעצמת לאור דברי חז"ל (אבות) "איזהו חכם הרואה את הנולד" אם קורח היה פיקח, הוא היה צריך לדעת ולהבין מבחינה אסטרטגית שהוא יפסיד במערכה מול משה רבינו.
במסכת ברכות (דף י.) מתוארת המחלה של חזקיהו המלך כעונש על כך שלא נשא אישה והוליד ילדים, בניגוד למצוה הראשונה בתורה "פרו ורבו".
נבואתו של ישעיהו הנביא, "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" מועצמת – "כי מת אתה" בעולם הזה "ולא תחיה" – לעולם הבא. כאשר ישעיהו מודיע לו כי הסיבה לעונש החמור היא הימנעותו מהולדת ילדים, עונה לו חזקיהו כי הוא ראה ברוח הקודש שבניו יהיו רשעים. ישעיהו משיב לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו – כלומר, לענייניו הפרטיים – של הקב"ה? מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.). חזקיהו מבקש מהנביא שיתן לו את בתו לאישה, ואולי זכות הנביא וזכותו שלו תעמוד להם והעתיד של בניו ישתנה, אבל ישעיהו מתנגד ואומר לו שכבר נגזרה גזירה שימות. חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".
חזקיהו נתרפא, נשא את בתו של ישעיהו ונולדו לו ממנה בנים, ביניהם רבשקה ומנשה.
בהגהות הב"ח (על אתר) מובא המשך למדרש, ומסופר שכשגדלו שני בניו של חזקיהו המלך, רבשקה ומנשה, הוא הוליך אותם על כתפיו לבית המדרש ללמוד תורה. בזמן הליכתם שמע חזקיהו את שני בניו מתלוצצים ומדברים על ראשו כעל קרבן לעבודה זרה. חזקיהו השליך אותם לקרקע. רבשקה נהרג ומנשה חי והפך למלך יהודה.
ויש להבין וכי חזקיהו לא ידע את הכלל "מה שצווית עשה" עד שבא ישעיהו וחידש לו אל תתערב בעניינים הפרטיים של הקב"ה?
ונראה לתרץ שחזקיהו הבין שהמטרה שלנו להביא ילדים לעולם כדי שיהיו צדיקים ויוסיפו כבוד שמים אבל אם התוצאה הסופית תהיה שרק יהיה חילול ה' כמו שהוא ראה ברוח קדשו שמנשה יהיה עובד עבודה זרה עדיף לא להביא ילדים בכלל.
על הטעות הזאת הוא נענש והמסר הועבר ע"י ישעיהו הנביא שחינוך הילדים לא נבחן במבחן התוצאה אנו כהורים צריכים למלא את תפקידנו ולא לחשב חשבונו של עולם.
לפעמים אנו מזהים קושי בבן או בתלמיד בתחושה שהעסק אבוד מראש דהיינו כמה שתשקיע בו התוצאה תהיה כולי האי ואולי.
המצווה שלנו בחינוך הוא לא לצפות לתוצאה אלא להשקיע בכל אחד ולהעצים את החלקים הטובים אפי' כשהתוצאה "ידועה" מראש.
אברהם אבינו הובטח ע"י הקב"ה "ואעשך לגוי גדול" אחרי עשרות שנים של ציפייה נולד לו "פרא אדם" אך הוא שמר את הציווי " אתהלך לפני ואהיה תמים" הוא המשיך להשקיע בישמעאל מבלי לחשב את התוצאה הסופית שהיתה ידועה מראש "ידו בכל ויד כל בו" עד כדי כך הוא השקיע בו בלא שום פניות כשהקב"ה אומר לו בעקידה בנך יחידך אשר אהבת הוא עונה לו את שניהם אני אוהב באותה מדה…
אצלנו במדרשה החסידית שמים דגש מאוד חזק על התהליך כל בחור הוא בבחינת "בנך יחידך אשר אהבת" האהבה וההשקעה בכל תלמיד ותלמיד מבלי לצפות לתוצאה זוהי השקפה ודרך חיים שמושרש בנו מאבותינו הק'.
התורה מספרת לנו שבסוף ימיו של אברהם עשה ישמעאל תשובה וברור לנו שאהבה של אברהם גרמה לכך.
הסוף של מנשה גם ידוע לנו שחזר בתשובה, וללא ספק הנשיאה על הכתפיים של חזקיהו אביו כל יום לבית המדרש היא שגרמה לכך.
אצל קורח כתוב "עינו הטעתו" במקום ללכת בתמימות ולעשות את המוטל עליו כרגע, הוא הסתכל על התוצאה שיצא ממנו שמואל ששקול נגד משה ואהרן, ללמדך שדווקא ה"פקחות" והתוצאה הצפויה יכולה לגרום טעויות בלתי הפיכות.
הקב"ה יעזור לנו להמשיך להנחיל בבנינו ותלמידינו תורה ויראת שמים על דרך החסידות מתוך אהבה להעצים את הכישרונות והיכולות של כל אחד ואחד.
הכותב הוא הרה"ג ר' מנחם שטרנהל שליט"א ר"מ ב'מדרשה החסידית', ביתר עילית
יישר כח כמה נכון ואמת, לחנך את בנינו ולאהוב אותם ללא נגיעות ופניות אישיות.
כה לחי וחיילכם לאורייתא