איך נוכל לבשל בחג מאכלים לשבת? מי צריך לעשות 'עירוב תבשילין'? ואיזה תבשיל מועיל לעירוב?

עירוב תבשילין

ערב החג הקרוב, תזדמן לידינו מצוה חשובה – מצות 'עירוב תבשילין'.

ונבאר עיקר פרטיה ודיניה:

יום טוב אסרו הכתוב בעשיית מלאכה שנאמר "כל מלאכה לא יעשה בהם" והתירו במלאכת אוכל נפש "אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם".

וכשם שבשבת אסור להכין משבת לחול, כן ביו"ט אסור להכין מיו"ט לחול. ואפי' מיו"ט ליו"ט אסור להכין.

ומ"מ התירה התורה להכין מיו"ט שחל בערב שבת לשבת שאחריו, משום שאם לא יכין, יתבטל משמחת היו"ט, שאיך ישמח ביו"ט כשיודע שאין לו מה לאכול למחרת, ולכן התירתו תורה להכין משום שזהו צורך היו"ט – וכל מה שלצורך יו"ט מותר.

אולם רבנן חששו שאם יתירו לבשל מיו"ט לשבת, יבואו גם לטעות ולהתיר הכנה מיו"ט ליום חול, ולכך אסרו חז"ל ההכנות אלא"כ יעשה 'עירוב תבשילין'.

ויסודו, שיתחיל האדם את ההכנה של תבשילי השבת מערב החג, ונמצא שביו"ט אינו אלא כגומר את בישולו. וע"כ נקרא 'עירובי תבשילין' מפני שמערב את התבשילין שהכין מלפני החג, עם מה שמכין בחג.

דיני המצוה

זמן המצוה הוא מהלילה שקודם ערב יו"ט (הלילה שבין רביעי לחמישי) עד שקיעת החמה של כניסת החג. ואם שכח להניח עד בין השמשות, יכול לערב בברכה (משנ"ב, חזו"ע).

יקח פת (ובפסח מצה) ותבשיל, יחזיקם בידו ויברך 'על מצוות עירוב', ויאמר שבזה העירוב יהיה מותר לו לאפות, לבשל, לתקן הנר ושאר ההכנות מיו"ט לשבת (הנוסח המלא בסידורים). וישמור את הפת והתבשיל במקום משתמר, שלא יאכלו ע"י בני הבית. ונכון שהאישה תשמע את ברכת העירוב והנוסח הנאמר מפי בעלה, שגם היא מכינה מיו"ט לשבת, ובדיעבד אינו מעכב. (ערוך השולחן, חזו"ע)

גם הנשים חייבות לעשות עירובי תבשילין, ולכן אישה שמתגוררת לבדה או שאין בעלה בעיר, תעשה עירוב בברכה, ואם אינה בקיאה תבקש מקרוב שיעשה בשבילה (חזו"ע).

אפשר לעשות העירוב ע"י שליח, ומ"מ אם יכול לעשות בעצמו – עדיף, שמצוה בו יותר מבשלוחו.

אחר שיסיים להכין את צרכי השבת, יכול לאכול את התבשיל של העירוב (שו"ע), אולם טוב לאוכלו בסעודת שבת (משנ"ב).

מי שהכין כל צרכי השבת מערב יו"ט, ואינו רוצה לבשל ביו"ט לשבת, נחלקו האחרונים אם עדיין יתחייב בעירוב תבשילין, י"א שמצות עירוב קיימת בכל אופן, וזאת כדי לזכור את כבוד השבת, וכדי שלא יבואו לבשל משבת לחול, ולכן צריך לערב בברכה (הגר"מ שטרנבוך). וי"א שמכיון שלא רוצה לבשל בחג – א"צ מעיקר הדין לערב, אולם מ"מ יניח עירוב כדי שיוכל להדליק בחג את נרות השבת, אך יערב בלא ברכה. (כה"ח, ילקו"י). וכדי לצאת מספק, יעצו האחרונים שיתן בדעתו לעשות מלאכת בישול קטנה ביו"ט, כגון להוסיף מים למיחם או ליתן ביצים שאינם מבושלות לסיר החמין וכדו', וכך יתחייב בעירוב תבשילין בברכה (ילקו"י, פסקי תשובות).

המתארחים בבית אחרים

הנחת העירוב מועילה לכל בני הבית הסמוכים על שולחן בעה"ב, וכן בנים הנשואים המתארחים בבית הוריהם, יוצאים בעירובו של אביהם (אשל אברהם, חזו"ע, פסקי תשובות). ואם הבנים אוכלים בבית אביהם אבל ישנים בביתם הפרטי, וכן המתארחים בבתי מלון וכדו', יניחו עירוב בביתם או בחדרם בלא ברכה כדי שיוכלו להדליק בחג את נרות השבת (מנחת יצחק, ילקו"י, פסקי תשובות).

דיני הפת והתבשיל

מצוה מן המובחר לבשל את התבשיל בערב החג במיוחד לשם עירוב תבשילין, ואם רוצה לערב על תבשיל שבושל קודם לכן, יכול לערב עליו (משנ"ב, בא"ח).

שיעור התבשיל הוא כזית (שו"ע), וטוב להחמיר ששיעור הפת יהיה שיעור כביצה (רמ"א, חזו"ע). [דעת בא"ח ואשל אברהם ששיעור התבשיל כביצה. ובדרבנן הילך אחר המיקל (חזו"ע, פסקי תשובות) ].

התבשיל צריך להיות תבשיל שמלפתים בו את הפת כגון דג או בשר וכדו', אבל אין לערב בתבשילים כגון אורז ומיני קטניות משום שלא מלפתים בהם הפת (משנ"ב, חזו"ע).

התבשיל יכול להיות בין צלי בין שלוק, וכן כבוש או מעושן ובלבד שילפתו בו את הפת (שו"ע).

ומשום הידור מצוה יקח לחם שלם, וחתיכה חשובה של דג או בשר (משנ"ב, חזו"ע).

קופסאות שימורים שתוכנם ראוי ללפת בו את הפת כגון דג טונה וכדו' – נחשבים לתבשיל (ילקו"י).

מוצרים שעברו פיסטור (חמאה גבינה וכדו') י"א שמועיל לתבשיל (אור לציון), ויש חולקים (ילקו"י).

ביצה ללא קליפתה לא ראויה לעירוב תבשילין מפני שאסור שיעבור עליה לילה, אלא"כ מבשלה עם תבשילין אחרים שמותרת באכילה (ילקו"י, פסקי תשובות).

מי ששכח להניח עירוב

בכל עיר ועיר רב העיר עושה עירוב ומזכה בו לבני עירו, אבל אין לסמוך במתכוין על עירוב זה, שהעושה כן אינו יוצא יד"ח, ורק אם שכח או נאנס או שאבד לו התבשיל קודם שהכין צרכי שבת, סומך על העירוב של הרב ויכול לבשל בחג (שו"ע).

 

להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל:   chaim32a@gmail.com