מחבר הספרים הרב יוסף חיים אוהב ציון מגיש לגולשי JDN את כל הסגולות לל"ג בעומר

א. ל"ג בעומר הוא עת רצון

 

איתא במסכת מכות דף י"ז ע"ב אמר רבא דילידא אימיה כרבי שמעון תיליד, ואי לא לא תיליד, ופרש"י, כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כר"ש, ועיי"ש בחידושי הריטב"א מש"כ בזה, ובספר שער יששכר לאדמו"ר ממונקאטש (מאמרי חודש אייר מאמר גל עיני אות ה'), כתב וז"ל: יש לרמז בדבריו הקדושים עפ"י הנודע שרשב"י הוא נשמת משה רעיא מהימנא אלא שיבקשו שיהא בן הנולד כמרע"ה זהו לא שייך כמ"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל כר"ש מותר לבקש שיהא בבחינתו וזהו שתבקש רחמים יהא רצו"ן (בגימטריא משה עם הכולל כמבואר באריז"ל כ"פ והוא בחינת משה), שיהא כר"ש והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום נמצא שבו ביום ל"ג בעומר נולד ג"כ ר"ש ע"כ היום ההוא ל"ג בעומר שהוא יום לידת ר"ש יבקשו בעת לידתן יהא רצון שיהיה כר"ש כי יומא קגרים לעת רצון בה וגם היום ההוא הוא עת רצון מפני היחודים והסתלקות הצדיק רשב"י בהאי רעוא כנודע ע"כ רמוז ג"כ יהא רצו"ן שיהא כר"ש כנזכר מלשון רש"י, ועיי"ש עוד מה שביאר לפי"ז דברי הגמרא בגיטין (דף ס"ז ע"א).

ב. בל"ג בעומר נפסק כח המיתה ונמשך כח חיים לעולם

כתב אדמו"ר ממונקאטש בספרו הנ"ל (מאמרי חדש אייר מאמר גל עיני אות י) וז"ל: שמעון בן יוחאי עולה מחיה מתים, ויש לפרש דבכח רשב"י פסקו למות מתלמידי רע"ק והוא בחינת ביטול המיתה לבחינת מחיה מתים, וגם כי הנה ע"י כח העלאת הנשמות וסתרי תורה שגילה ר' שמעו"ן ב"ן יוחא"י באים לבחינת מחיה מתים העלאת הניצוצות מהשבירה שהם בחינת ישני עפר ויוכלו להחיותן ולהעלותן בבחינת מחיה מתים העלאת נשמות ישראל ג"כ הוא מענין זה, והוא רשב"י צדיק חי כמאמר רז"ל בברכות (י"ח ע"א), צדיקים במיתתן קרויין חיים, ובכח היחודים שגילה רשב"י בחכמת האמת ובחיבורו הזוה"ק שבו נזכה לגאולה ותחיית המתים במהרה בימינו וע"כ נסתלק במילת חיים כמבואר באדרא זוטא, וע"כ שפיר מובן הרמז בזה בזוה"ק פרשת ויחי (דף רי"ח ע"א) וז"ל שם: אדהכי חמא רבי אלעזר ואמר לית קופטרא דטיפסא באתר דרבי שמעון בן יוחאי שכיח, ועיי"ש בהגהות דרך אמת ובהגהות ניצוצי אורות מש"כ בזה, שאין ממונה על העונש היינו מלאך המות שכיח באתריה דרשב"י, ולכאורה קשה היאך הזכיר שם אביו גם שלא בפניו וצ"ע להלכה ומצוה ליישב, אלא שרצה ר"א להזכיר שמו הקדוש שמעון בן יוחאי שעולה מחיה מתים, וממילא אין מקום למלאך המות באתריה שהוא נגד זה מחיה מתים היינו בחינת חיים בכל האופנים וענינים ועיי"ש עוד מש"כ בזה, ובספר אמרי נועם בעניני ל"ג בעומר אות ב' כתב, כי ימי הספירה הם מ"ח לתקן מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם והנה המדה שלשים ושלש של המ"ח דברים הוא אוהב את הצדקות עיי"ש במשנה, וכתיב וצדקה תציל ממות ע"כ פסקו תלמידי ר"ע מלמות כי חטאם היה שלא היו אוהבים זה לזה ולא גמלו חסד זה בזה "וביום הזה שבאו למדת הצדקה ולגמול חסד זה בזה אז המשיכו חיים לנו ולכל ישראל" וע"כ ל"ג בעומר הוא ספירת הוד שבהו"ד הוא בחינת רגליים תמכין דאורייתא דאז הוא תיקון אוהב את הצדקות וכנ"ל, ובספר עטרת ישועה בליקוטים אות י"ב כתב וז"ל: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, טו"ב חס"ד עולה גימטריא יו"ם ל"ג, רומז על יום ל"ג בעומר, ותיבות חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים עם הכולל עולה מספר עצרת שבועות, בבי"ת הוי"ה מעולה אות מ' של התחלת הש"ס מ'אימתי וסיום של מסכת נדה בתיבת הלכו'ת והיא אות ת' וע"י כח התורה שמופיע תיכף בל"ג בעומר מבטלין אותיות מ"ת ונמשך לאורך ימים כי אורך ימים למיימינים בה, ועיי"ש בליקוטים אות י"ג שביום ל"ג בעומר מתנוצץ קדושת חג השבועות עיי"ש רמזים נפלאים. ובספר אורה ושמחה מבארניב אות א' כתב וז"ל: ונרמז שכן רב"י שמעו"ן ב"ר יוחא"י בצירוף ל"ג גימטריא יעש"ה את"ם האד"ם וח"י בה"ם.

ולפי היסוד הנ"ל דרשב"י הוא בסוד החיים וסילוק המוות יתבאר דברי המדרש בקהלת רבה פרשה י' אות י' דאיתא שם דאחד מתלמידי רשב"י שכח תלמודו והלך למערה שלרשב"י במירון והיה בוכה הרבה, נתראה לו רשב"י בחלום ואמר לו שישנה שלשה פעמים תלמודו ויחזור תלמודו אליו, עכ"ד המדרש, והנה כבר הארכתי בקונטרסי הקטן החודש אשר ישועות בו מקיפות דהשכחה מקורה מן המוות וכמש"כ הגר"ח פלאג'י לפרש הפסוק לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני דדוד מלך ישראל חי וקיים ולכן לא שלטה בו שכחה וכל הרואה דוד נזכר בתלמודו וא"כ ה"נ כאן כיון שרשב"י הוא בסוד החיים ואין הוא באתר דמות לכן בזכותו זכר אותו תלמיד את תלמודו.

 

ג. השפעת פרנסה בל"ג בעומר

כתב בספר עטרת ישועה מאמרי ל"ג בעומר אות א' וז"ל: ועל כן תיכף בל"ג בעומר נמשך סוד הפרנסה כטעם הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם (פסחים ס"ח ע"ב) בסוד קמ"ח תור"ה שעולה עצרת כי כאשר רמזתיו לעיל אשר ל"ג עמ"ר עולה גש"ם רומז להפרנסה כי עיקר חיות האדם תלוי ע"י הגשם כמ"ש ונתתי גשמכם בעתם ועיי"ש שרמז כל זה ברמ"ז הרומ"ז בפסוקים בשמואל (א, כ, כח), ובאות ד' שם כתב וז"ל: בל"ג בעומר הזמן להמשיך פרנסה כמו בשביעי של פסח ע"י קריעת ים סוף כמו שאמרו רז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וזה הוא מנהג שלוקחין קשת ביום ל"ג בעומר כי ל"ג עמ"ר עם קש"ת עולה ב' שמות אכתריא"ל אדרירירון הרמוזין בשירת הים ומספרן ח' שמות (הראשונים) מן ע"ב שמות של "ויסע ויבא ויט" שעל ידם היה קריעת ים סוף כנודע רומז שהזמן בל"ג בעומר להמשיך פרנסה כמו בשביעי של פסח שעת קריעת ים סוף.

ד. בל"ג בעומר מתחיל התעוררות של האמונה

כתב בספר עטרת ישועה לחג שבועות אות מ"ה דשבועות הוא בחינת אמונה ולא בחינת חקירה ובל"ג בעומר מתחיל זה ונמשך עד חג השבועות שאז הוא תיקון הגמור ועל כן איתא בספר יצירה [פרק ה' משנה ו'] המליך אות ו' בהרהור וברא בו אייר בשנה, כוליא באדם, ושור בעולם, רומז אשר מן יום יום ל"ג בעומר שהוא בחודש אייר מתחיל התיקון של בחינת אמונה ועל כן ו"ו הרהו"ר כולי"א שו"ר עולה יראת שמים כי ע"י אמונה יש יראת שמים, וע"ע שם בליקוטים לחג השבועות אות א' שכתב וז"ל: ובמעמד הנבחר (של קבלת התורה) באו לאמונת היחוד כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר, כאיש אחד בלב אחד ולאשר שעוד בל"ג בעומר זוכין לבחינת והארת קבלת התורה אמונת היחוד על כן אי"ש ל"ב עולה ל"ג עמ"ר כנ"ל כאיש אחד בלב אחד.

ה. צמיחת הגאולה היא בל"ג בעומר

בספר עטרת ישועה לחג השבועות אות ל"ז כתב וז"ל: והן נודע מה שדרשו רז"ל שלח נא ביד תשלח ביד עקיבא בן יוסף [אוצר המדרשים אלפא ביתא דר"ע], גם דרשו רז"ל הקם תקים עמו זה בן עמרם [זוה"ק ח"ב דף קט"ו], כי כח הגואלים יהיה משרש משה ומר"ע בן יוסף ולאשר רשב"י משרש משה כנודע לזאת "צמיחת הגאולה הוא מיד בל"ג בעומר" בהילולא דרשב"י והמה ברזא דתרין משיחין.

ו. חיים ורפואה נמשכים בל"ג בעומר

כתב בספר עטרת ישועה בליקוטים לחג השבועות אות כ"ג וז"ל: הרופא לשברי לב ומחשב לעצבותם שבר"י ר"ת ר'בי ש'מעון ב'ן י'וחאי וזהו לשברי ל"ב כי הילולא דרשב"י הוא אחר ל"ב ימים מימי העומר, וזה ומחבש לעצבות"ם עולה אברה"ם יצח"ק יעק"ב שעל ידי האבות ממשיכין רפואה ועוד בל"ג בעומר נמשך חיים ורפואה כמו בחג השבועות, וכ"כ בספר הילולא דרשב"י בשם הגאון בעל לחם שלמה משמלוי כי מ'לך ר'ופא נ'אמן ו'רחמן ראשי תיבות מרו"ן, שבזכות הצדיק המונח במרון שולח השי"ת רפואה לחולי בני ישראל, ובספר אורה ושמחה אות כ"ח כתב וז"ל: איתא בספר הלולא רבא אשר בזכותו של רשב"י נמשך רפואה ורומז שם כי תיבת ורפאתיו עולה שמעו"ן ב"ר יוחא"י, עכ"ד והוסיף שם שיום ההילולא הוא ביום ל"ג שהוא תיקון מדת הוד שבהוד, ומדת הוד נרשם בסידור על בורא רפואות, גם נודע ששם מה"ש מסוגל ג"כ לרפואה ושם זה מה"ש גימטריא ל"ג בעמר הרי גם הילולא דיליה אשר בא בזכותו דרשב"י רפואה שלימה וכן רפואת הנפש וע"ע בספר אמרי פנחס מקוריץ (פרשיות, אות רל"א), מש"כ בזה ושם בהגה"ה אות קל"ב כתב בשמו שאמר שטוב להתחיל ברפואות בל"ג בעומר.

ז. ל"ג בעומר מסוגל ליר"ש

בשפת אמת פרשת אמור [שנת תרנ"ב ד"ה במדרש] הביא בשם זקנו החידושי הרי"ם כי בל"ג בעומר אפשר לזכות ליראת ה' וביאר הדבר עפ"י הנאמר בתהילים (יט, ח) שש מדרגות, א. תורת ה' תמימה משיבת נפש, ב. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, ג. פקודי ה' ישרים משמחי לב, ד. מצות ה' ברה מאירת עינים, ה. יראת ה' טהורה עומדת לעד, ו. משפטי ה' אמת צדקו יחדיו.

והנה המידה החמישית מדת הוד היא אהרון הכהן שענינה של מידה זו היא יראת ה' טהורה ולכן אפשר שמטעם הנ"ל אהרון הכהן מסייע במדת יראת ה' טהורה ועיי"ש שביאר הראיות מדברי המדרשים שמדתו של אהרון היא היראה, ובדרשות חת"ס (דף רע"ט) כתב וז"ל: דיום ל"ג בעומר הוא יום שמחה ודביקות יותר, עכ"ל.

ח. יום ל"ג בעומר מסוגל לתשובה

כתב הגאון ר' יהונתן אייבשיץ בספרו המופלא יערות דבש [ח"ב דרוש י"א] וז"ל שם: כי כבר כתבתי ודרשתי כמה פעמים בזה כי מצינו תפילה שהקב"ה בעצמו מקבלה ולפעמים הקב"ה מקבלה ע"י מלאך והענין הוא כך אם הוא בלב הקב"ה מקבלה דקרוב ה' לנשברי לב וכל לבבות דורש ה', אבל המתפלל בלי לב אין הקב"ה מקבלה רק מלאכי השרת שאינם יודעים מה בלבו של אדם הם מקבלים וידוע כי במיתת צדיקים מלאכי השרת רוצים שימות צדיק, ויום ל"ג בעומר הוא הילולא דרשב"י כי מת אז והיה למעלה הילולא דהנערה באה אל המלך "וראוי לכל איש הירא וחרד לשים אל לבו ביום ההוא לשוב בתשובה כי זכות הרשב"י מסייעת להבא ליטהר ולא לבלות הזמן בעוונות הרבים בהבלי העולם אשר הוא להצדיק צער" ובספר אורה ושמחה אות כ"ח הביא רמז נחמד בזה וז"ל: שכן שמעו"ן ב"ר יוחא"י גימטריא יבי"ן וש"ב ורפ"א ל"ו, ויש להוסיף בזה מש"כ החת"ס (דף ר"פ ע"א) וז"ל: ולפע"ד כי יום ל"ג למ"ד גימ"ל במילואו גימטריא זקן שהוא רצון העליון בחינת יוהכ"פ כידוע ובספר הילולא דרשב"י אות מ"א כתב וז"ל: רבינו הרה"ק בעל שר שלום מבעלזא דיבר פעם אחת מענין גדולת יום ל"ג בעומר נענה בנו הרה"צ ר' זונדיל לאמר שהוא יודע שהוא כמו יוהכ"פ ואמר לו יפה כיונת והרה"ק ר' יהושוע מקאמינקא אמר פעם להרה"ק בעל דברי יחזקאל משינווא שיום ל"ג בעומר הוא בחינת יום כיפור כיון שביוהכ"פ העבודה הייתה צריכה להיות דוקא ע"י אהרון בחינת הוד ועיצומו של יום ג"כ בחינת הוד שבהוד ונוכל לפעול בו ישועות טובות כיוהכ"פ.

ט. ל"ג בעומר מסוגל להשיג תורה שבע"פ

כתב הכהן הגדול מאחיו ר' צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל בספרו פרי צדיק מאמרי ל"ג בעומר סוף אות א' וז"ל: ובכל שנה כשבא יום זה יכול כל אדם לזכות לפי כוחו להשיג קביעת הדברי תורה שירד ביום זה בתורה שבע"פ ולכן קבעוהו למועד.

 

י. יום ל"ג בעומר מסוגל לפקידת עקרות

בספר טעמי המנהגים (עמוד רס"ג) מובא מכתב מאת הרה"ק ר' בן ציון הלברשטאם זצוק"ל הי"ד אדמו"ר מבאבוב אל החסיד ר' יעקב ישראל שמרלר ז"ל, וז"ל הנצרך לנו, נדרשתי מאחד מאנ"ש יחיה בענין נשגב, היות ששמע מפי אנשי ארץ הקודש שקבלה בידם סגולה לחשוכי בנים רח"ל לנדב ח"י ראטל משקה ביומא דהילולא על ציון התנא האלוקי רשב"י זי"ע ועכ"י לכן בחרתי בו לעשות שליח מצוה להזכיר לטובה את הזוג וכו' שיפקוד השי"ת אותם בזש"ק במהרה בלי שום מכשול ונזק וינדב עבורם ח"י ראטל משקה כנהוג וכאשר יעזור השי"ת ויפקדם בישועה במהרה מוכנים המה לשלם נדבת לבבם בשמחה, והוסיף שם הרהמ"ח דבסה"ק בית אהרון כתב כמו הקב"ה לכל כך רשב"י לכל עכ"ל, רוצה לומר הכוונה שכל ישראל מקטן ועד גדול יש להם שייכות להושע ביומא דהילולא בל"ג בעומר בזכותו הגדול דרשב"י ועוד הביא רמז יפה בזה דמילות י'ושפע ש'פע ר'ב ב'כל העולמות ר"ת רשב"י ועיין בלוח דבר בעתו שנת תשס"ז יום ל"ג בעומר מש"כ בכל עניני סגולה זו של ח"י ראטל משקה, וע"ע בענין זה בספר מסע מירון עמ' רנ"ג מה שהביא משו"ת מהרי"ל מופלטישאן והוא משו"ת מהרי"ל בורנשטיין נכד התבואות שור בהקדמתו טל ירושלים.

ובספר הילולא דרשב"י כתב וז"ל: בעינינו ראינו שהרבה חשוכי בנים נדרו נדר שבהוולד להם בן יקראו הבן הנולד שמעון על שם רשב"י או שנדרו שיעשו את התגלחת הראשונה של הילד במירון ונושעו בזכות התנא רשב"י.

יא. סגולה לקבלת התפילות ולמחילת עוונות

כתב בספר שפתי צדיק (מפילץ) עניני ל"ג בעומר אות א' וז"ל: סיפרו כי מרן ז"ל מאלכסנדר היה רגיל בל"ג בעומר לברכם שיתקבלו תפילתם לרצון בשמים, ואולי כוונתו שכמו שבמוצאי יוהכ"פ רגילים העולם לברך איש לרעהו כי תמיד קשה שיתקבלו התפילות כדכתיב עוונותיכם היו מבדילים על כן כאשר יום הכיפורים מכפר תחול הברכה שיתקבלו התפילות ור' שמעון בן יוחאי אמר יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין בפרק ד' דסוכה (מ"ה ע"ב) וכן מידי שנה ביום הילולא דיליה אומר כן בשמים ועל ידי זה מתכפרין כל ישראל ויוכלו להתקבל התפילות ולכך המנהג לשמוח בל"ג בעומר וכמו שאיתא בסוף תענית לא היו ימים טובים לישראל כיוהכ"פ וט"ו באב ומפרש בגמ' יוהכ"פ דיום מחילה וסליחה וע"ע בזה בספר אורה ושמחה אות לז'. וע"ע לידידנו הרה"ג ר' אבינועם צבי שליט"א בספרו שערי מחילה בגדרי מחילת עוונות.

י"ב. ביום זה נכנע קליפת בלעם

בספר אורה ושמחה אות ב' כתב דכ"ד אלף תלמידי רע"ק היו גלגולי כ"ד שנפלו בשטים כך מבואר במגלה עמוקות ושורש חטאם היה בעצת בלעם ומובא בתרגום יב"ע שם בפרשת בלק אשר בלעם הוא לבן בשרשו ורצה לעבור הגל שעשה עמו יעקב ומה נעים בזה מה שמצינו במאמרם ז"ל (סנהדרין ק"ו ע"ב), כי בלעם היה רק בן ל"ג שנה אשר יובן עם האמור שרצה לעבור "גל של יעקב ובהיות ביום ל"ג בעומר שהכוונה הידועה הוא בסוד גלעד הנאמר שם ונכנע בזה היום סיטרא של בלעם בן ל"ג שנים" ונתכפר מה שנפגם בעצמו בכ"ג אלף שנתגלגלו בכ"ג אלף תלמידי ר"ע ע"כ פסקו מיתתן בזה היום ל"ג בעומר וסמך נכון בזה למנהג ישראל שיורו המורים בקשת ביום הזה כי איתא בזוה"ק פרשת בלק (דף קצט) דמקרא זה דהנה רשעים ידרכון קשת נדרש על בלק ובלעם עיי"ש, ורומזים ביום זה על ביטול קליפתו כנ"ל ומורים בקשת, וכן שמעו"ן מספרו לעומת בלע"ם ב"ן בעו"ר ועיי"ש עוד באות ג' ואות ד' מש"כ בזה.

י"ג. ביום זה מתחילין לבטל קליפת יון

בספר אורה ושמחה אות י' כתב בשם המגלה עמוקות שהחשמונאים הלכו להתפלל על הר גלע"ד וכתב שם סודו של הר גלעד מסוד גלעד שעשה יעקב ויתכן שהיה כוונתו לעורר תיקונא דא שנעשה ביום ל"ג בעומר אשר נודע הכוונה ביום זה לשם גלע"ד וכן חנוכ"ה מספרו יו"ם ל"ג והנה מבואר בב"ר פרשה ס"ה דקשתך זו יון ונכון מנהגינו לירות בהקשת ביום זה כירזא דהאי יומא גרים לבטל קליפת יון וגמר ביטולו בחנוכה במזל קשת.

יד. יום הכנה לקבלת התורה

בספר קדושת לוי פרשת ויצא עה"פ ויקרא לו יעקב גלעד כתב וז"ל: הפסוק הזה מרמז על ל"ג בעומר כי ג"ל הוא אותיות ל"ג ויבואר הענין על ידי מאמר חז"ל בים סוף נדמה להם כבחור במתן תורה נדמה כזקן והמשל בזה לתינוק שמרגילין אותו ללכת לבית הספר ומרגיל אותו אביו ע"י דבר שהתינוק מתאווה לו דהיינו שאומר לו ששם בבית הספר יש דבר שהתינוק מתאוה לו ועי"ז מרגילו לילך לבית הספר וכיון שמרגילו אז לומד עמו הרבה תורה, כך הקב"ה הראה לנו בים סוף ניסים ונפלאות ולא היה עיקר הטעם של הניסים והנפלאות, הניסים והנפלאות עצמן רק הניסים והנפלאות עשה והראה לנו כדי שיש אלוה בעולם ונתאווה לו לעבדו בלבב שלם, נמצא עיקר הניסים והנפלאות היה בים סוף כדי שנקבל התורה במעמד הר סיני ונתאוה לו לעבדו ולקבל תורה "והבחינה הזאת של יציאת מצרים מאירה מל"ג בעומר מתחיל ההארה של מעמד הר סיני שהיא קבלת התורה" וכבר כתבנו שההארה של יציאת מצרים היה הכנה למתן תורה והניסים והנפלאות היה כדי שנתאווה למתן תורה על ידי הניסים, ולפי זה זהו פירוש הפסוק ויקרא לו יעקב גל עד כלומר כיון שמגיע ג"ל שהוא מרמז על ל"ג בעומר אז מתחילים להאיר הארות קבלת התורה, מלת ע"ד הוא מלשון עד"י עדיים הורד עדייך, כלומר שעד ל"ג בעומר היה ההארה של "יציאת מצרים" ומל"ג בעומר מאיר ההארה של "קבלת התורה" שמרומז במלת ע"ד שרומז על התורה וע"ע בספר שם משמואל פרשת בחוקתי עניני ל"ג בעומר מש"כ בזה, ובספר שיח שרפי קודש (ל"ג בעומר אות ז') כתב בשם הגה"ק אדמו"ר מאלכסנדר שאמר שמ"ט ימי הספירה בגימטריא ל"ב טו"ב ועד ל"ג בעומר הוא ל"ב והלאה הוא טו"ב על כן מל"ג בעומר נכנסים להטוב ואין טוב אלא תורה והוא ההכנה הגמורה לתורה, עיי"ש, וע"ע בדרשות חת"ס (דף רפ"ב טו"א) מש"כ בזה, וע"ע באמרי נועם מאמרי ל"ג בעומר אות י' סמוך לסופו שגם כתב כן.

טו. המתקת הדינים

כתב בספר נר ישראל מרוז'ין (ח"א ל"ג בעומר), וז"ל: לפי המבואר בכתבי האריז"ל (שעה"כ ענין ספירת העומר דרוש י"א), שבכל לילה של הספירה צריך לכוון לתיבה אחת מהמזמור (תהלים ס"ז) אלוקים יחוננו ויברכו יוצא ליום ל"ג בעומר תיבת אלוקים המורה על דין כידוע כי באמת בל"ג בעומר שורה דינים מיוחדים, אולם יש אופן להמתיקם וההמתקה נעשית על ידי האותיות שלפני אותיות א'ל'ה'י'ם כמו שנרמז בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואלה המשפטים רוצה לומר מהי העצה לאלה המשפטים כששורה ח"ו דינים על ראשיהם של ישראל אשר תשים לפניהם להמתיקם עם האותיות אשר לפני תיבת א'ל'ק'י'ם והאותיות הן א' כ' ד' ט' מ' כי האות הראשונה בתיבת אלוקים היא א' וגם כאן נשאר א' כי לפני זה אין כלום, האות לפני ל' היא כ', ולפני הה' היא ד' ולפני הי' היא ט' ולפני הם' סופית היא מ' פשוטה והשם א' כ' ט' ד' מ' עולה כמספר ע"ד הנרמז בפסוק בטחו בה' עד "עד" ולזה כיוון יעקב אבינו ע"ה בקוראו למזבח גלעד דלבן הארמי קרא לו "יגר שהדותא", כי הרשע הזה רצה שיחולו דינים ועונשים ח"ו על כלל ישראל ותיבת יגר מורה על פחד ודינים מלשון מגור מסביב אבל יעקב קרא לו גלעד היינו ל"ג בעומר שבעצם שורה בו דינים ורצה יעקב שיומתקו הדינים ויהיה בו התגלות אלוקות ובה כוחות יפה עד על ידיד השם העולה כמספר ע"ד נוכל להמתיקם.

 

טז. דריכת הקשת סגולה לבנים

כתב בספר המדות למוהר"ן ערך בנים, דדריכת הקשת בל"ג בעומר היא סגולה לבנים ועיין שם בהגהות הסבר לזה.

❏ ❏ ❏
ליקוט מספר יסוד צדיק להגאון הקדוש האדמו"ר מהר"ש מזוועהיל זצוק"ל מערכת ספירת העומר (עמוד עג).

 

ל"ג בעומר

עליה למירון

בשנת תש"ה שנתו האחרונה של רבינו עלי אדמות כמה שבועות לפני ל"ג בעומר היה מאוד חלש, ביקש מאחד מבאי ביתו שיבקש עבורו שיזכה לנסוע לציון הרשב"י בל"ג בעומר.

הנסיעה למירון

סיפר הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל שפעם כשנסע עם רבינו לציון הרשב"י במירון, הבחין רבינו עליו שהוא מודאג קצת, אמר לו, כשנוסעים לרשב"י צריך להיות שמח.

 

היה נוסע בל"ג בעומר למירון להילולא דרשב"י על אף התנאים הקשים של הנסיעה בימים ההם ולפעמים גם המאורעות הקשים שפקדו את ארץ ישראל אז.

עליה לרגל

אמר שהעליה למירון בל"ג בעומר הוא בחינה של עליה לרגל.

ליל ההילולא

רבינו היה רצונו בעיקר להיות בליל ההילולא דרשב"י במירון, ובבוקר של ל"ג בעומר היה כבר יוצא בחזרה לדרכו בירושלים להספיק עוד להיות בכותל המערבי.

בגדים למדורה

פעם בהיות רבינו בל"ג בעומר, על קברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי במירון, פשט רבנו את אפודתו מעליו והשליכה לתוך המדורה.

להזכיר על ציון הרשב"י

בשנה האחרונה לחיי רבינו כבר לא יכול היה לנסוע למירון בל"ג בעומר, למרות רצונו, מפאת מחלתו ותשישותו.

אמר לאחד מנאמני ביתו רבי שמעון הלל שלזינגר זצ"ל שנסע למירון באותה שנה, שיזכירהו על הציון, שאלו רבי שמעון הלל, מה לומר, אמר לו, שהזוועהילר רבי זקוק לרפואה.

 

 

הוצאות מירון

הוצאות הנסיעה לרשב"י נכללות בהוצאות שבת ויו"ט שאינן תחת קצבה. [1]

ציון הרשב"י

אמר במירון להרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל שאפילו יסגרו עיניו במטפחת ויכניסו אותו כך לציון הרשב"י ירגיש שרבי שמעון טמון כאן.

הנהגתו במירון

דרכו בקודש היה לנסוע בכל ל"ג בעומר למירון, והיה מגיע שם ביום והיה נשכב שם בחצר הרשב"י על הספסל של החאלאקע'ס בערך כחצי שעה, ונכנס לציון הקדוש ושהה שם כמה רגעים ויצא.

תגלחת ל"ג בעומר

אחד שנולד בתשרי והוריו באו לשאול את רבינו מתי לעשות לו החאלקה, אם ל"ג בעומר שלפניו או ל"ג בעומר שלאחריו, והורה לעשות ל"ג בעומר שלפניו.

רצון רשב"י

מרן מוהרג"מ זי"ע היה פעם בשבת ל"ג בעומר במירון, בליל שבת קודש שהה במערה, והיו שם אנשים ששכבו לישון, והנה הגיעו שמה אנשים והתחילו להתפלל בקול רם, ביקשו מהם אלו ששכבו שם שינמיכו את קולם כי הם מפריעים להם את מנוחתם, ענו להם כי אצל רבי שמעון לא באים לישון… ניגש אליהם מרן זי"ע ואמר להם, מאיפה אתם יודעים מה רבי שמעון רוצה, כשגמר דבריו אליהם נכבו לפתע כל המנורות במערה ויהי לפלא.

שבת במירון

פעם שהה רבינו בשבת סמוך לל"ג בעומר במירון ולא יצא מהמערה כל יום השבת.

מרן מוהר"מ זי"ע אמר פעם: דעם שבת אין מירון האט שוין דע זיידע אויסגעטראטין פאר אונז (השבת במירון כבר סלל בשבילנו הסבא).

בענין שם אמו של רשב"י

בספר נחלת אבות עמ"ס אבות פ"ג להגאון ר' יוסף משאש (ח"ג דרוש קמ"ו), הביא מספר מעשיות כת"י דרוש ארוך איך נולד רשב"י ושם כתב דשם אמו של רשב"י היה שרה, והנה איתא בירושלמי פרק ט"ו דשבת הלכה ג' בזה"ל: א"ר חייא בר בא רשב"י כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה אימא שבתא היא, ופירש הקרבן העדה, כאשר היה רואה אמו מדברת הרבה בשבת אמר לה אימי שבת היום, וכן הוא במדרש ויקרא רבה (פרק לד אות ט"ו), וכן הוא במדרש תנחומא (סימן ב) אמנם בזוה"ק פרשת בראשית (דף ל"ב ע"א) איתא בזה"ל: רבי שמעון כד חמי לאמיה דהות משתעיא הוה אמר לה אמא שתוקי שבת הוא ואסיר ובספר פרדס צבי בהגהותיו לירושלמי שבת הביא שבספר לקוטי חיים פרשת בראשית היער בזה מהגמ' בסנהדרין פ"א דאיתא התם הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך, וכתב דאפשר שנשתבש הלשון בזה וכתב הפרדס צבי דאפשר דהיה כתוב הוה אמר לה שבת הוא ואסור ושתקי הכוונה מעצמה ולא שרשב"י אמר לה שתוקי, ומהר"א הכהן בספר יוקח נא על שו"ע או"ח סימן שז ס"ק ב הקשה גם על דברי המד"ר דנפסק בשו"ע יו"ד סימן ר"מ סעיף י"א דאם ראה לאביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאילו שואל ממנו, ואיך מוחה רשב"י באימיה כדברים האלה.

והנה בספר פרי צדיק להגר"צ הכהן מלובלין פרשת בשלח אות י"א הביא דברי הזוה"ק הנ"ל וכתב שעל ידי השתיקה בשבת זוכין לשבת ענג עדן נהר גן, ונהר יוצא מעדן ולהתגלות עתיקא זוכין ע"י שתיקה ולפי דבריו אפשר לפרש שאימיה דרשב"י היתה מדברת בדברים המותרים ורק רמז לה רשב"י שבשתיקה אפשר להשיג יותר ולא אמר לה את זה בדרך תוכחה ודו"ק.

ואסיים בפנינה יקרה אשר הביא לנו אומ"ר מן החדש הגאון ר' יעקב חיים סופר שליט"א בספר תרנן לשוני (סימן ב עמוד יד), מספר פירושים ופסקים מרבינו אביגדור הצרפתי מרבנן בעלי התוספות שכתב בפרשת בשלח (פסק ס"ב דף ל"ד) וז"ל: כי שבת היום לה' מכאן פסק מה הקב"ה שבת ממאמר דבריו כך אתם אר"ח בדוחק התירו שאילת שלום בשבת, אר"ח בר אבא רשב"י כד חמי אימיה מישתעי סגי, אמר לאמיה אמא שבת היום, והוי שתקא, פירוש כשאמו היתה מדברת בקול גדול אז אמר לה אמי שבת היום והיתה נמנעת מלצעוק בשביל השבת, וחמי היה שמה, עכ"ל. וכתב הרב שליט"א דלמדנו מדברי ר' אביגדור דשם אמו של התנא האלוקי רשב"י היה חמי והוא חידוש נפלא.

❏ ❏ ❏

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] והוסיף לי הרה"ג רבי ניסים אוחיון שליט"א מעיה"ק טבריא דכיון דרשב"י הוא בחינת שבת, אם כן ודאי ההוצאות דרשב"י הם בכלל הוצאות דשבת.