מחבר הספרים הרב יוסף חיים אוהב ציון מגיש לגולשי JDN את כל הסגולות לחודש סיון

תפילת השל"ה לחינוך הבנים

כתב בספר 'השל"ה הקדוש' ( מסכת תמיד, פרק נר מצוה אות ק'):

"חל עלינו חובת התפלה ובקשה להשם יתברך בכל צרכינו, כי הכל מאתו יתברך, על כן בכל מה שיצטרך האדם בכל עת ובכל שעה, ירגיל על לשונו תפלה קצרה להשליך על ה' יהבו. ובעת הפעולה יאמר בכל צרכיו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, רבון העולמים הצליח דרכי כי מאתך הכל וכו'. וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, ואגב כל צרכיהם וזיווגם, מה' יצא הדבר. ולבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלקינו. וראוי לישב בתענית ביום ההוא הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל להתענות אז הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים יהיה תענית גמור ככל דיני תענית צבור."

ועיי"ש נוסח התפילה הידועה

 

וכן כתב בספר חמדת ימים (חג השבועות פרק א'):

ומנהג חסידים הראשונים ז"ל לעתור ולרצות בקרב הימים האלה, עליהם ועל זרעם להיות לבם פתוח בחכמה ובתבונה ובדעת ויראת ה'. ועת רצון היא לתפלה זו בערב ראש חודש סיון כי בו בחר ה' בישראל עמו, והנחילנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכינו להתקבל ברצון וברחמים להיות מוכתר בכתר תורה הוא ובניו בקרב ישראל. וראוי להבין ולהתענות הוא ואשתו בערב ר"ח הקדוש הזה ויתעוררו בתשובה לפשפש במעשיהם ומעשה בני ביתם, לישר ולתקן ולהסיר מכשול מקרב ביתם ולהרבות צדקה לעמלי תורה. ומה טוב אם יוכלו שאת להתענות ב' ימים וב' לילות רצופים למי שכבר נהג להתענות משמרת ר"ח בכל חדשי השנה. ואם אי אפשר להם, מכל מקום יתענו ביום ערב ר"ח סיון תענית גמור בכל דיני תענית צבור, ויהיו מפסיקים מבעוד יום. והיא סגולה נפלאה להיות לו זרע אנשים חכמים וידועים יראי אלהים ואין תורה פוסקת מזרעו."

 

ומרן הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א בספרו הנדמ"ח 'ילקוט יוסף' (ספירת העומר וחג השבועות ע"מ תקנ"ו) כתב שאברכים ובני תורה יעשו תענית דיבור וימנעו מתענית אכילה.

וכבר כתב מרן החפץ חיים  בספרו 'שמירת הלשון' (ח"א שער התבונה, פרק ב'):

"אלא כל ימי חייו ירגיל האדם את עצמו באמנות הזו להיות בטבע כאלם, כמו שכתב הגר"א באגרתו הקדושה "עלים לתרופה" וזה לשונו, "ועד יום מותו צריך האדם ליסר את עצמו, ולא בתענית וסגופים, כי אם ברסן פיו ובתאוותיו, וזוהי התשובה, וזה כל פרי העולם הבא כמו שכתוב (משלי ו' כ"ג), "כי נר מצוה" וגו', אבל "ודרך חיים תוכחות מוסר". וזהו יותר מכל התעניתים וסגופים שבעולם וכו'. ואמר הכתוב (תהלים ל"ד י"ג), "מי האיש החפץ חיים אהב ימים" וגו', ובזה יכפר לו כל עון, ונצל משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כ"א כ"ג), "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו", (משלי י"ח כ"א) "מות וחיים ביד לשון". אוי למי שממית עצמו בשביל דבור אחד, ומה יתרון לבעל הלשון. עד כאן לשונו הקדוש"

וכן ראיתי כתוב בספר "ראש הגבעה", שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל עליו התענית מן הדבור ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש על ידי התענית הזו."

 

ויש להוסיף מה שכתב בספר 'ראשית חכמה' ( שער האהבה סוף פרק רביעי):

"ומי שיחשק בתורה ומהמעשה כל כך עד שביום ובלילה לא יחשב בדבר מדברי העולם אלא בה, בודאי שישיג מעלה נפלאה בנשמתו ולא יצטרך לסגופים ותעניות, שאין הדבקות תלוי אלא בחשק ואהבת התורה."

התמדת התורה בו' ימים קודם החג

כתב בספר 'חמדת ימים' (חג השבועות פרק א'):

"ותמיד בקרב הימים האלה לא ימוש מנגד עיניו לחשוב במעמד הר סיני. ויצייר בשכלו איך היו ישראל בטהרה ופרישות בהיותם נצבים נגד ההר מול האלהים, באימה וביראה ברתת ובזיע מפני אשר ירד עליו ה' ברבבות מלאכים ומשה רבינו עליו השלום אדון כל הנביאים היה בקרב אלה הימים השכם והערב, בין המלך ובין העם, לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלה"ים, מתעלסים באהבים. כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. כי על ידי זכרון זה יעלה מורא על ראשו, ויראה ורעד יבא בו להתקדש עצמו במותר לו, להראות בעצמו כאילו הוא עומד במעמד ההוא ולא יפנה ימין ושמאל בעסקי העולם הזה. ויעשה תורתו קבע ומלאכתו ועראי מראש חודש סיון עד יום הששי, אף כי אין דרכו בכך ביתר הימים. וכן נהגו רבים מתלמידי הרב זלה"ה. וכבר כתבנו בפרקי ראש חודש כי ממנהגי הרב זלה"ה לטבול בכל ערב ר"ח כמו בערב שבת. וכל שכן בערב ראש חודש סיון, כי נפל החיוב מאד לטהר כל איש ישראל את עצמו במקוה טהרה לכבוד ימי הקדש הבאים להיות בטהרה ופרישות. ובכן ימצא עזר כנגדו להשליך מעליו גילולי טומאת הנחש ולקבל תוספת קדושה זה החדש, רב הקדש, כאשר היה עם אבותינו הקדושים בימים האלה ובזמן הזה. ואשרי אנוש יעשה זאת להתנהג בקדושה וטהרה כל ו' הימים ולו יסף הארה יתירה בנשמתו ליראה את השם הנכבד והנורא."

ימים מסגולים לענוה ואחדות

כתב מרן החיד"א בספרו לב דוד (פרק אחד ושלשים):

"מודעת זאת בכל הארץ, כי הימים טובים מידי שנה בשנה עושין מעין מלאכתן כימים הראשונים, ומתגלים אורות עליונים בשמים ממעל, והשפי'ע בצחצחות על ישראל עמו, כאשר פי המדבר אליכם לעיל פרק כ"ט באורך.

כל קבל דנא כי בא מועד ימים אשר נחו בהם היהודים לפני ההר הגדול במעלה, הלא מזער כמדתו, לכל רוח נשברה, ההר חמד אלהים, הר סיני זה, שם ישבנו והיינו לאחדים, ויחן שם ישראל כאיש אחד, ועל ידי זה פסקה זוהמתנו וזכינו לקבל התורה. ומן הזמן ההוא והלאה הימים הללו קדש הם ומסוגלים ליטהר, כמו שכתבנו בפרקין דלעיל. ואף גם זאת ימים טובים לקנות ענוה ואחדות עם ישראל, כאשר היה לימים ראשונים במעמד המופלא והנורא לפני הר סיני, ואף גם להבין ולהשכיל בתורה. וזאת מצאנו לחד מקמיא רבינו בעל המכתם ז"ל, אמר מר כי אין ספק שבימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים, שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה, וזהו שאמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו, זהו תורף דבריו ז"ל. וא"כ אם יתעורר האדם בימים האלו נצב על הקושרי'ם, קשר של קיימא, בענוה ובאחדות והשתדלות להבין התורה לפי מדרגתו, אין ספק דשעתא קיימא ליה, יעשה לו סגולה יותר ויותר משאר ימים"

 

ומצאתי תשלום הדברים בספרו 'מדבר קדמות' (מערכת ק' אות ו'):

"קריבת הר סיני. מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כתב יד למסכת פסחים משם גדול חד מרבוואתא קמאי רבינו בעל המכתם ז"ל, שהקשה במה שאמרו בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, דמה תועיל קריבת הר סיני אלו לא נתן התורה. וכתב וזה לשונו, ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה, אך פרטי התורה והמצוה היתה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים הכל, והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראה האהבה התמה לכלם יחד, עד כאן דבריו ז"ל."

התמדה בג' ימי הגבלה סגולה להצלחה בכל השנה

כתב בספר אגרות ומכתבים להגר"ש וולבה זצ"ל (סימן רכ"ח):

"קיבלתי ממורי ורבי זצ"ל הוא רבי שמואל חרקובר זצ"ל כי שלשת ימי הגבלה הם ימי סגולה, מי שלומד בהם בהתמדה רבה ממש בלי ביטול תורה לרגע, שזוהי סגולה להצלחה לכל השנה לעליה בתורה, הוא אמר לי שזה כתוב בספרים הקדושים."

 

מדוע סיון מזלו תאומים

כתב בספר 'אגרא דכלה' ( דף ר' ע"א):

"בחדש השלישי וכו', ביום הזה באו כו', (שמות יט א). הוה ליה למימר בקיצור באחד לחודש השלישי באו, היה נראה לי שסגולת היום הזה דייקא הועילה להם, דהנה יום הזה מתחיל מזל תאומים, כן הם נעשו ביום הזה באחדות, הן עם קונם, והם בינם לבין עצמם כל ישראל כאיש אחד חברים כתאומים הללו, והיא שעמדה להם כמו שאמרו רז"ל (ויק"ר פ"ט ט') על פסוק (שמות י"ט ב) ויחן שם ישראל, לשון יחיד להורות אחדותם."

וכתב בספר 'מגלה צפונות' פרשת יתרו (דף נ"ט ע"א): "אי נמי ניתנה התורה במזל תאומים לרמוז שהתורה מייחדת לישראל כנפש אחד, וכל אחד ירגיש בצער חבירו כתאומים הללו שאם חש ראשו של אחד האחר מרגיש בצערו כמבואר במדרש שיר השירים (פרשה ה)."

והגאון ר' אברהם פאלאג'י בספרו אברהם את ידו (דרוש א' לשבת כלה) הביא שבזה פירש אביו זצוק"ל, מה דאיתא במדרש חזית על הפסוק חברים מקשיבים, שאמרו מלאכי השרת להקב"ה, תורה שנתת לישראל, הרי קנאה ושנאה ותחרות ביניהן ואין מקיימין אותה בשלום. ע"כ. והיינו דמידי הוא טעמא שניתנה התורה בחודש סיון, אינו אלא כדי שהתורה תייחד אותם שיהיו כל ישראל כתאומים וכל אחד ירגיש בצער חבירו, ומה הועילה התורה שניתנה להם. זת"ד. ודפח"ח. וע"ע להגאון חיד"א בספרו אהבת דוד (דרוש ט"ז לשבת כלה) מש"כ בזה, ובהקדמה לשו"ת אוריין תליתאי.

עוד כתב המגלה צפונות שם "אי נמי ניתנה במזל תאומים לרמוז שאין אדם משיג התורה אא"כ מתיש כחו עליה, כתאומים הללו שהן חלושי מזג (א"ה יחא"צ, עיין אור החיים הקדוש פרשת שמות עעל הפסוק ויאמר אל עמו וכו' מה שכתב בזה), וכדברי רז"ל בסנהדרין (כו ע"ב) למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם."

עוד כתב המגלה צפונות שם "דהוא רמז אל מה שאמרו בגמ' מכות (י' ע"א) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על צוארי שונאים של ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד, וכן אמרו באבות (פ"א מ"ו) וקנה לך חבר, לכן נתנה התורה במזל תאומים, לרמוז לזה שלא ילמד לבדו."

עוד כתב הגאון ר' אברהם פונטרימלי בספרו 'אשר לאברהם' (דרוש למתן תורה דף ע"ד ע"ג):

"איתא בזוה"ק פרשת יתרו (דף עח ע"ב) על הפסוק בחודש השלישי, דהטעם דניתנה התורה בחודש סיון שמזלו תאומים, משום שאית ליה פה ולשון, ועל דא כתיב באורייתא והגית בו יומם ולילה, יומא לקבל לשון, ולילה לקבל פה, ושם בגליון הקשה המהר"מ די לונזאנו, דאיך קאמר דלמזל תאומים יש פה ולשון, ולשאר מזלות אין להם פה ולשון, והלא למזל בתולה ג"כ יש פה ולשון. והניח בתימא. ובא חכם אחריו ותירץ ב' תירוצים, האחד דעל היותה בתולה מדרך הצניעות ושורת דרך ארץ שתשתוק ולא תדבר כמי שאין לה פה, והשני דכיון שהיא יחידית עם מי תדבר על העצים ועל האבנים, אך תאומים כיון שהם שנים ידבר איש אל רעהו, משום הכי לא חשיב לבתולה שיש לה פה ולשון. עכ"ד. ונלמד מזה דכיון דהתורה ניתנה במזל תאומים כל פה וכל לשון יתנו הוד והדר למלכותך וצריך לקיים והגית בו יומם ולילה יומא לקבל לשון ולילה לקבל פה."