שטיפת הפה בתענית, רחיצה בתענית, החייבים והפטורים ועוד...

"כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה פ"ח יט')
'צום הרביעי' הוא צום י"ז בתמוז שהוא בחודש הרביעי למנין חודשי התורה. וחמישה דברים אירעו בו: נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד בימי בית ראשון, הובקעה העיר בחורבן בית שני, שרף אפוסטומוס את התורה, והועמד צלם בהיכל.

דיני התענית

כל תענית שאוכלים בו בלילה, הלילה מותר באכילה ושתיה עד שיעלה עמוד השחר, ואם ישן וקם משנתו קודם עמוד השחר, אסור לו לאכול ולשתות. ואם התנה קודם שהלך לישון שכוונתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול או לשתות – רשאי לאכול או לשתות עד שיעלה עמוד השחר (שו"ע). וי"א שבשתיה אין צריך תנאי, כי דעתו של אדם לשתות אחר השינה (רמ"א). וכתב בחזו"ע שמי ששכח להתנות, ואחר שישן הרגיש צמאון, השותה יש לו על מה לסמוך, ובפרט אם רגיל לשתות כל לילה.

תנאי זה צריך לאומרו בפה, ולא במחשבה (אורל"צ).

כשחל ליל התענית במוצ"ש, ולא אכל סעודת מלוה מלכה, והלך לישון מבלי להתנות, כתב הגרי"ש אלישיב שרשאי לאכול קודם עמוד השחר, שכיון שרגיל בסעודה זו – נחשב כאילו התנה.

כל הצומות חוץ מט' באב ויום כיפור מותרים ברחיצה (שו"ע), ואין צריך להחמיר בזה אף לכתחילה (חזו"ע), וי"א שבעל נפש יחמיר על עצמו, והשל"ה היה מחמיר גם בליל התענית (משנ"ב), ובמים צוננים מותר (שעה"צ).

י"א שאין להסתפר ביום התענית ובלילה שקודם לכן (מהר"ח פלאג'י) וי"א שאין לאסור (טורי אבן).

י"א שאסור ליגוע בתבשיל שלא לצורך ביום התענית, שמא יבוא לאכול (פמ"ג, פסקי תשובות), וי"א שמותר ואין לחוש (חזו"ע). ולצורך תינוק – מותר לכו"ע.

מותר לטעום את התבשיל בצום כדי לדעת אם חסר בו מלח או תבלין, ורק טעימה שעד כדי רביעית הלוג, ובלבד שיפלוט המאכל ולא יבלענו, שטעימה כזאת אינה נחשבת אכילה (שו"ע, וכ"פ בחזו"ע), וכתב רמ"א שהמנהג להחמיר בזה.
ואם מבשל לצורך סעודת מצוה שבערב, כתב המשנ"ב שמותר לטעום.

הקם בבוקר ורוצה לשטוף פיו, יכול לשוטפו בפחות מרביעית מים (ובלבד שלא יבלע), וביותר מרביעית מים – אין ראוי לעשות כן, ובמקום צער יש להתיר, ויזהר מאוד שלא יכנסו מים לגרונו (שו"ע, משנ"ב), וכן הרגיל לצחצח שיניו במשחה ומברשת, רשאי במקום צורך, ובלבד שיכופף ראשו כדי שלא יבלע (חזו"ע).

מי שצריך ליטול כדור בצום, י"א שיכול לשתותו עם מעט מים פחות מכשיעור (הגר"מ פיינשטיין), וי"א שאם יכול ליטלו ללא  מים יעשה כן, ורק אם אינו יכול – יטול עם מים (חזו"ע), והגר"נ קרליץ כתב שימיס הכדור במים כדי שיעשו מרים – ויטול.

תרופה שיש בה טעם, כתב הגרש"ז אוירבעך שיעטוף אותה בנייר דק כדי שלא ירגיש הטעם, ויבלע (וכן נראה בחזו"ע).

החייבים והפטורים בתענית

חולה שאין בו סכנה פטור מן התענית, ובלבד שנפל למשכב, אך החושש מעט בראשו – חייב.

נשים מעוברות

מעוברות ומניקות פטורות מן הצום, ואסור להן להחמיר על עצמן (שו"ע, חזו"ע).
וכ' רמ"א שאם יכולות לצום ואינן מצטערות – נהגו להחמיר. ובזמנינו שירדה חולשה לעולם, י"א שגם לנוהגים כהרמ"א פטורות מן התענית (ערוך השולחן, וכ"כ הגר"נ קרליץ גבי צום י"ז בתמוז שהימים חמים). וכן אם נראה למינקת שאם לא תשתה יתמעט או ישתנה החלב – אין צריכה להחמיר, ותשתה מיד (הגר"נ קרליץ, הגרש"ז אוירבעך). ובשבט הלוי כתב שאין להקיל בזמנינו, והיה מורה שתתחיל לצום, ואם תרגיש שצריכה לאכול – יכולה לאכול, וכן היה מורה החזו"א.

מעוברת פטורה מיום הארבעים להריונה, ואם סובלת מחולשה וכדו' גם קודם ארבעים יום – יש להקיל (חזו"ע). ומניקה פטורה מן התענית כל כד' חודש שלאחר הלידה. ואם פסקה מלהניק קודם כד' חודש, י"א שחייבת שוב בתענית (אורל"צ), וי"א שפטורה, וכתב בחזו"ע שתצום כפי יכולתה.
אישה שהפילה לאחר ארבעים יום להריונה, דינה כיולדת (ביה"ל).

ויכולים כל אלו לאכול מיד בבוקר, ואין צריכים להמתין כמה שעות (חזו"ע)

קטנים

קטנים פחות מגיל בר / בת מצוה, אינם מתענים כלל, ואפילו לא תענית שעות, ואין בזה משום חינוך (משנ"ב, חזו"ע). וכן הגרש"ז אוירבעך לא היתה נוחה דעתו ממי שמרגיל בניו כמה צומות לפני הבר מצוה בתענית שעות (הליכות שלמה).
ומאכילים אותם כדרכם, אך יש למנוע ממתקים ושאר תפנוקים (הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע).

צום שנדחה והגדיל הקטן באותו היום (כגון י"ז בתמוז שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, ויום הבר מצוה הוא ביום ראשון), י"א שאינו חייב לצום, כיון שהצום הוא תשלומין לתענית שהיתה צריכה להיות בשבת – ואז הרי לא היה מחוייב. (אבני נזר מהרש"ם). וי"א שבצום ט' באב ובי"ז בתמוז מעיקר התקנה היה שאם הצום חל בשבת ידחה ליום ראשון, ואם כן לא נחשב לתשלומין – וחייב לצום (שבט הלוי), וי"א שיצום כדי לא לפרוש מן הציבור, אולם אם הוא כחוש וקשה לו יש להקיל (חזו"ע, הגרי"ש אלישיב).

בעלי שמחה

תענית שחלה בזמנה, גם בעלי ברית (אבי הבן, מוהל וסנדק) וחתן בימי חופתו (ימי שבע ברכות) חייבים להתענות ולהשלים, שאסור להם לפרוש מן הציבור. ובצום נדחה י"א שמתענים עד אחר חצות ואז רשאים לאכול, וא"צ להשלים התענית (חזו"ע, שעה"צ ועוד), וי"א שיתענו וישלימו.

האוכל בהיתר בתענית, חייב לברך תחילה וסוף.

 

להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל: כאן