הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הילולת הרב הקדוש רבי מאיר הלוי מאפטא זצוק"ל

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.

רבינו הרה"ק רבי מאיר הלוי ראטנבערג מאפטא זיע"א נולד בשנת תק"כ לאביו הרה"ק רבי שמואל סג"ל הלוי, מגזע הגה"ק רבי ישעיה הלוי הורוויץ בעל שני לוחות הברית, (בן אחר בן עד לוי בן יעקב ע"ה), ולאמו מרת מירל מצאצאי הגה"ק רבי שבתי כהן בעל 'שפתי כהן'. וזוגתו היתה בת רבי אהרן הנסתר חתן רבי ברוך קדוש זי"ע. רבינו התייתם מאביו בקטנותו ואמו גדלתו. והיה בתחילה מתלמידיו של אחיו הגדול הרה"ק רבי מרדכי מסטאשוב (שהיה מתלמידיו של הרה"ק הרבי ר אלימלך ומראשוני החסידים שהכתירו את החוזה הק') ולאחר מכן שלחו אחיו ללמוד תורה אצל הגה"ק מו"ה רבי יצחק אברהם אבלי הכהן כ"ץ זי"ע, אבד"ק סטאבניץ ודק"ק פינטשוב בעמח"ס שו"ת כתר כהונה נכד הש"ך זי"ע.
רבינו היה מפורסם בדורו כגדול בתורת הנגלה והנסתר, רבותיו בתורת החסידות היו רבו המובהק החוזה הק' מלובלין שהעריצו עד למאוד, כמו"כ הסתופף בצל הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, כמו"כ נסע להרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, להרה"ק רבי אברהם מרדכי מפינטשוב, ולהרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימינוב.
כאשר נסע רבו בעל 'כתר כהונה' מעיר סטאבניץ ע"מ לישב על כסא הרבנות בעיר פינטשוב, מינתה קהילת סטאבניץ על פי הוראתו את רבינו תלמידו כרב ואב"ד בסטאבניץ, בשנת תקס"ט נתמנה כממלא מקום בעל ה"אוהב ישראל" ברבנות העיר אפטא.
ונסתלק כ"ה תמוז תקצ"א ומנו"כ באפטא. ומתורתו נדפס ע"י חתנו הרה"ק רבי מנחם מענדל מגלאגוב זי"ע, הספר 'אור לשמים' על התורה.

בספר 'אמרות צדיקים' כתב:

"העיד זקה"ק מצאנז על "המאור ושמש" ו"האור לשמים" שהיו כאדם הראשון קודם החטא, ומי שראה אותם נוכח לראות צ שאפשר בלא אכילה ושתיה, שכל חיותם היתה מאור הקדושה השופע עליהם בבחינת ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט'.ו')"

בספר 'עבודת עבודה' ח"א כתב:

"זקיני הגה"ק בעל בית יצחק מסוואליווע זי"ע יצחק בשם הרה"ק מביא בספרו דברי בעל אור לשמים מאפטא זי"ע. שמי שקוצץ צפרניו ומעביר הסדרה בערב שבת קודש לפני חצות היום דוקא, אזי הוא מובטח שלא יכשל כל השבוע בעבירות חמורות רח"ל."

ונביא בעז"ה כמה גרגירים מספרו הקדוש.

בפרשת תולדות על הפסוק ויעש להם משתה וכו' (בראשית כו, ל)כתב וז"ל:

."דהנה שמעתי מכאדמו"ר הרב ממעזבוש כאשר האדם עושה איזה נישואין לבניו משם באה לו פרנסה, ומצאתי רמז לזה בזה הפסוק ויעש להם משתה, דהיינו שעושה חתונה לבניו. ויאכלו וישתו – באה לו פרנסה וכל טוב"

בפרשת תרומה על הפסוק וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר (שמות כה, מ).  כתב וז"ל:

"דאיתא בסה"ק תיקון גדול לטהר המחשבה, לצייר במחשבתו המזמור למנצח וכו' אלהים יחננו וכו' (תהלים סז) בציור המנורה, וזה מסוגל מאוד. וזפ"ה וראה, שתסתכל בהמנורה. ועשה בתבניתם, לשון תבונה מורה על תשובה, כי לזה צריך תשובה גדולה. אשר אתה מראה בהר, שהיית מסתכל ביצר הרע שנקרא הר, וע"י תשובה תיכף אדם נעשה צדיק, וזה אשר אתה מראה בהר, כדאיתא (סוכה נב.) לצדיקים נדמה להם כהר."

 בפרשת ויחי על הפסוק גד גדוד יגודנו וכו' (בראשית מט, יט). כתב וז"ל:

"נ"ל כי גד ר"ת ג"ומל ד"לים, פירוש שמי שגומל חסד לזרע ישראל בכל כוחו. גדוד יגודנו, אזי כתות של מלאכי השרת סובבים אותו ושומרים אותו מכל דבר רע ח"ו. והוא יגוד עקב, פירוש עוד זוכה שמבדיל ומכרית מאתו היצה"ר שנקרא עקב כמ"ש (בראשית ג, טו) ואתה תשופנו עקב, ויגד הוא לשון כריתה כמו גידי אילנא (סנהדרין קי ע"ב)"

בספר תפארת שלמה (על מועדים ליום כפורים)כתב וז"ל:

"וזהו כל ענין מעשינו בימים האדירים האלו. בר"ה וי"כ ותקיעת שופר לעשות יחודים בעולמות העליונים ועי"ז מביאים נשמות חדשות בבחינת עיבור לקרב הגאולה כאשר יכלו נשמות שבגוף. וז"ש בשם הרב הקדוש מוהר"מ ז"ל מאפטא הפירוש ונתנה תוקף כו' כמה יעברון וכמה יבראון. כמה יתעברו בשנה זו ויפקדו בזרע של קיימא שירדו נשמות חדשות כדי שיתגדל שם כבוד מלכותו. וכמה יבראון שיהיו בריאים בשלימות כדי לעשות רצונו ית"ש. וז"ש (אזמר בשבחין, זמירות ליל שב"ק) למעבד נשמתין ורוחין חדתין. הפי' בב' אופנים להמשיך נשמתין ורוחין חדתין וגם הנשמו'תשכבר באו לעולם יעשו רצון הבורא ב"ה."

 

תפלה מהרב הקדוש רבי מאיר הלוי מאפטא זי"ע אשר הרה"ק מראדאמסק בעהמ"ח ספר תפארת שלמה זצוקלה"ה היה רגיל לאומרה בכל יום ערב ובוקר, ואמר שהוא סגולה נוראה לפרנסה ולהצלחה לאומרה בכל יום.

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה. וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה. לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לִהְיוֹת עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה, וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי בְּכָל עֵת לְבַל אָסוּר לֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְמַחְשָׁבָה לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה, כִּי אִם תִּרְדֹּף נַפְשִׁי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. גַּם עָזְרֵנִי לְבַל יָמוּשׁ מֵרַעְיוֹנַי וּמִלִּבִּי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ וְהוֹפָעַת חִיוּתְךָ בְּכָל רֶגַע, וְקוֹטֶן עֶרְכִּי בֵּין מַעֲשֶׂיךָ, וּמַה נֶּחְשָׁב אֲנִי בֵּין יְצוּרֶיךָ, וּכְאַיִן אֲנִי נֶגֶד בְּרוּאֶיךָ אִם גַּם הָיִיתִי נָקִי מִכָּל חֵטְא, וּמַה גַּם כִּי עֲוֹנוֹתַי רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ נְקַלֹּתִי מִכָּל בְּרוּאֶיךָ כִּי הֵם עוֹשִׂים רְצוֹנְךָ אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצְרוּ וַאֲנִי בְּגֹבַהּ לִבִּי מְתֹעָב בְּעֵינֶךָ. וְעָזְרֵנִי לִהְיוֹת מִדַּת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת רוּחַ דָּבוּק בְּלִבִּי וּבְרַעְיוֹנַי בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא, וְיִשְׂמַח לִבִּי תָמִיד בְּךָ אֲשֶׁר בְּרָאתַנִי לִכְבוֹדְךָ, וְאַהֲבָתְךָ תִּבְעַר בְּקִרְבִּי, וּמֵחָכְמָתְךָ תַּאֲצִיל עָלַי לִהְיוֹת נֶגֶד עֵינַי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ וּמִעוּט עֶרְכִּי וְחֶסְרוֹן בִּינָתִי, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבִּי, וְלֹא אֶרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְעֹשֶׁר כִּי אִם תִּכְסֹף נַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ, וְאֶהְיֶה מוּכָן בְּכָל רֶגַע לִמְסֹר נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְגוּפִי וּמְאֹדִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, וְהָסֵר כָּל הַמָּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינִי לְבֵינְךָ, וְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְיֻנְעַם לִי כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְלֹא יְבַלְבְּלֵנִי שׁוּם עִנְיָן מֵעֲבוֹדָתְךָ הָאֲמִתִּית, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְלֹא אֶתְאַוֶּה לְשׁוּם דָּבָר זוּלַת רְצוֹנְךָ, וְהוֹרֵינוּ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב נָבָר וְזָךְ וּבְשִׂמְחָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּבְאַהֲבַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְיִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עַל יָדִי וְעַל יְדֵי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וְלֹא יִמָּצֵא פְּסוּל בָּנוּ חָלִילָה, וְנִנָּצֵל מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, וְנִזְכֶּה לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ בִּתְמִידוּת מִתּוֹךְ הַרְחָבָה, בִּתְשׁוּבָה וּבְדַעַת וּבְשִׂמְחָה וְלֵב טָהוֹר, וְנִשָּׁמֵר מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל עָוֹן, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, וְנִזְכֶּה לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוִינוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.

2 תגובות

תודה רבה להרב שבזמן האחרון מזכה אותנו במנעמי הצדיקים.
מדהים
""העיד זקה"ק מצאנז על "המאור ושמש" ו"האור לשמים" שהיו כאדם הראשון קודם החטא, ומי שראה אותם נוכח לראות צ שאפשר בלא אכילה ושתיה, שכל חיותם היתה מאור הקדושה השופע עליהם בבחינת ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט'.ו')"
"

תודה רבה לרב על כל המאמרים ממש מחזק

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *