הרב חיים אטיאס והרב חננאל סהר בזויות שונות בפרשה

הרב חיים אטיאס – כשרות בשמן זית

נהגו עם ישראל להדר במצות הדלקת הנרות בחנוכה, ומתהדרים בחנוכיה, ובפתילות.

אך האם בקנית שמן זית להדלקה צריך שיהא השמן בכשרות מהודרת, או שמספיק שהשמן הוא 100% טבעי?

נבאר העניין: בהליך יצור שמן הזית יש כמה נקודות הלכתיות שצריך לשים לב אליהם:

א. ערלה

הנושא הראשון, הוא עניין הערלה. עצי זית, הגם שהם נראים עצים זקנים שעברו עליהם שנות דור, כך שוודאי שהם לא בתוך ג' שנות הערלה שלהם, עדיין יש לחוש בהם לאיסור ערלה, משום שמצוי בעצים אלו שעוקרים אותם כדי להעבירם ממקום למקום, כך שאם העץ לא הועבר הלכתית כראוי, (כגון עץ שהעבירו אותו כששורשיו חשופים) הרי מתחילים את ספירת שנות ערלתו מחדש.

מה עוד שבמקרים רבים, גם אם העץ לא זז ממקומו הוא מוציא 'חזירים' חדשים ('חזירים' אלו ענפים שיוצאים מן השורשים של העץ, ויוצרים כעין עץ חדש) שדינם בערלה כעץ חדש לכל דבר, וזיתים שגדלים עליהם אסורים באיסור ערלה.

ובפרט כיום בשמני הבוטיק, המבוססים על הכלאות של זנים שונים, כמו שמצוי בזני ה'ברנע' וה'מעלות', או בשאר מיני עצי זית שמקורם בספרד או יוון, כזן הלצ'ינו והקורניקי, שיכול להיות שהם נשתלו או הוכלאו זה עתה, ועדיין הם בתוך שנות ערלתם.

ולכן צריך שבעת מסיק הזיתים יהיה פיקוח הדוק שלא ימסקו את העצים שקיים בהם חששות ערלה, בפרט כשהמסיק ידני ופועלים עכו"ם ואינם מבחינים בין עץ זקן לייחורים חדשים.

ואף שלגבי ספק ערלה פסק ביביע אומר (ח"ו יו"ד סימן כד), להתיר מעיקר הדין לקנות פירות מן השוק שיש עליהם ספק ערלה, והמחמיר תבוא עליו ברכה. עדיין ישנה עוד בעיה הדורשת פיקוח ומעקב צמוד.

ב. מעשרות.

בעניין המעשרות עלינו לידע קודם מה מקורם של הזיתים, כדי לידע אם הם חייבים בהפרשת מעשרות:

שהרי אם המפעל והזיתים של ישראל, הרי הזיתים מחויבים במעשרות כדין, ועלינו לדעת שאכן עישרו את הזיתים.

אך גם אם מדובר במפעל של גוי, יש לחוש אולי קנה הגוי את הזיתים מיהודי לאחר שהתחייבו במעשרות, וא"כ חייבים להפריש.

ודבר זה הוא מצוי, שכן זיתים שנפסלו מתעשיית הזיתים הכבושים מחמת צורתם או מחמת שהתליעו, הם נמכרים ונשלחים אחר כבוד לבתי הבד לצורך מסיקה לשמן זית. וזיתים אלו ג"כ חייבים במעשרות, אם היו של יהודי קודם לכן.

אולם גם אם מדובר בבית בד של גוי, וזיתים של גוי (מצוי בבתי בד שבכפרים הערבים באזורנו) – פעמים רבות בתי הבד משכירים את מכונות הסחיטה לכל מאן דבעי, והמכונות על צינורותיהם ספוגות בשמן שנעשה שם מכבישה קודמת, ואם בכבישה הקודמת כבשו זיתים המחויבים במעשרות, הרי בסחיטה שנעשה כעת נקבל תערובת של שמן זית שלא הופרש.

וכן מצאו בבדיקות שערכו בבד"צ 'בית יוסף', שרק לאחר שיעבירו במכונת הסחיטה חצי טון זיתים, השמן היוצא יהיה בוודאות מהזיתים שנכבשו כעת ולא מכבישות קודמות.

ולכן יש ליזהר גם אם ישראל מביא בעצמו זיתים מעושרים לבית בד שלא ידוע מה כבשו שם קודם לכן, שכן הרי הוא יכול להיכשל בשמן שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות…

ומשכך לא יועיל גם להפריש כעת תרומות ומעשרות, מכיוון שהחשש הוא שיש שמן שפטור ממעשרות מעורב עם שמן החייב, וא"א להפריש מעשרות מן הפטור על החיוב.

שמן זית בחו"ל

יש דעה שאולי נפוצה במקצת, שבחו"ל שאין את חיוב מעשרות, וספק ערלה מותר, יהיה אפשר לקנות שמן זית 'טבעי', מכיוון שהוא 100% שמן זית.

ושאלתי את הרב ישי מלכה הי"ו מפקח ארצי בבד"צ 'בית יוסף', אם כך הם הדברים שבחו"ל אין למה לחשוש?

והמחיש לי הרב גודל הטעות ע"י מעשה שאירע במפעל שמן גדול בחו"ל, שהזמין גוף כשרות מקומי כדי לקבל אישור על יצור שמן זית, וכשבא המפקח לסיור במפעל, הבחין, שהמפעל מייצר גם בקבוקי שמן זית מיוחדים המורכבים משמן המעורב עם חומץ, (מה שמצוי במסעדות כאפשרות לתבלון עצמי). והחומץ הוא חומץ בלסמי המופק מחומץ בן יין (חומץ שבעברו היה יין), מה שאומר שהחומץ הזה כבר נאסר בעברו מדין יין נסך.

ולאחר המשך החקירה והדרישה גילה המפקח שכל מכונות המילוי והביקבוק הם צינורות שממלאים גם את השמן וגם את החומץ, ומשכך כל מערך המילוי, הפסטור, והצנרת ספוגים ביין נסך כך שגם אם ימלאו שמן זית 'טבעי' – עדיין  מעורב בו יין נסך. ועוד, שפעמים גם מורחים את הצינורות בשומן מן החי.

ולכן, גם שמן ממותג בעל תו תקן מקורי גם בארץ וגם בחו"ל, צריך כשרות מהודרת מעיקר הדין.

 להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל:  כאן


הרב חננאל סהר –  ייחודיות ומעלת השמן

בפרשתנו ויצב יעקב מצבה….ויצק עליה שמן (פרק לה פס' יד). וכן בפרשת שבוע שעבר ויקח את האבן …ויצק שמן על ראשה(פרק כח פס' יח).

והנה כלל ידוע הוא, ומקורו טהור בדברי אדוננו המהר״ל , דפירושה האמיתי של המילה הוא בהופעתה הראשונה בתורה,

ושם טמון מהותה שורשה ועיקרה.

וכשנעיין,נתבונן ונראה הנה הפעם הראשונה בה מופיע עניין ותיבת ׳שמן׳ הוא ביציקת השמן על המצבה על ידי יעקב בהליכתו ובחזרתו, הלא דבר הוא?! ומה הוא הקשר בין השמן למצבה, ומדוע הוא הוא הנבחר ליציקה?

בכדי להבין זאת יש לנו לבאר טבעו ומהותו של משקה זה הנקרא שמן:  שונה הוא השמן מכל המשקים האחרים,

(ובפרט יין ומים המופיעים תדיר בתורה) משקלו קל מהם והוא צף ועולה על גביהם,

אין הוא ראוי לשתיה אלא לתיבול והטעמה בלבד, והוא היחיד הראוי להדליק ולהאיר בו.

וכך ביאר אדוננו המהר״ל, המספר שבע פירושו מלשון שביעה שזה הוא המצב הראוי והנכון. והמספר שמונה הוא מלשון שמן (בשין פתוחה), האדם השמן, יוצא הוא מעבר לגבולו ומידתו הטבעית.

ולכן המספר שבע, מסמל הוא את הטבע – המערכת השלימה הרוח והחומר השלובים זה בזה,

כשבעת ימי בראשית – ששת ימי המלאכה ושבת קודש. שבת, שמיטה, יובל, ורוב חגי ומועדי ישראל, חבוקים ודבוקים במספר שבע,

אשר הם מסמלים את הרוח השלובה בחומר – נשמת העולם המתקנת גופו. המערכת באיזון הראוי והנכון – משיב הרוח ומוריד הגשם.

כמו כן ערכה המספרי של המילה יין הוא 70 ובו אנו עורכים קידוש והבדלה.

לעומת זאת המספר שמונה, מסמל את הרוח שמעל ומעבר לטבע, אשר אותה לעיתים אנו מטביעים חותם על החומר לקדשו.

ולכן ברית המילה נערכת דווקא ביום ח׳ ללידת הבן ׳וביום השמיני ימול בשר ערלתו׳! [וזהו סוד החנוכה אשר הוא החג היחיד אשר בו שמונה ימים ונבאר זאת בשבוע הבא אי״ה]

כך גם השמן הוא המשקה הצף ועולה על גבי שאר המשקים,  והוא החומר ההופך לרוח על ידי השלהבת השואבת ממנו והופכת אותו לרוחני – לאור!

ומשום כך כשקדשו המשכן וכליו, וכשחנכו אהרן ובניו לעבודה, ואף לדורות – בבתי המקדש, ובמשיחת מלכי בית דוד, לא נתקדשו ולא נכנסו לעבודה עד אשר משחו אותם בשמן, והטביעו בהם חותם הרוח והקדושה.

הראשון שגלה סוד זה הוא אבינו יעקב אשר בבואו לקדש מצבת אבן ׳ויצק שמן על  ראשה׳!

(ועיין בפירושי הספורנו והמלבים על אתר ודוק)

ומשום כך אמרו חכמים (שבת כג:) הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים.  ופירש״י בנים תלמידי חכמים – דכתיב (משלי ו׳:כ״ג) ׳כי נר מצוה ותורה אור׳ על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה: וביארו הפוסקים שזהו בייחוד בהדלקה בשמן זית כידוע וכנהוג בבתי ישראל קדושים. אשר זו היא סגולתו המיוחדת להיהפך מחומר לרוח משמן לאור!

שבת מנוחה ושמחה אור ליהודים!

שבת שלום!

להערות והארות נתן לפנות כאן