הילולת הרב הגאון המקובל רבי סלמאן מוצפי זצ"ל

הרב הגאון המקובל רבי סלמאן מוצפי זצ"ל נולד בליל שבת קודש כ"ז שבט ה'תר"ס נפטר ב-י"ז בטבת ה'תשל"ד חי כ75-שנים.

במסע ההלוויה השתתפו אלפי אנשים. גאוני ירושלים נשאו הספדים על רבנו וקוננו בבכי ותמרורים על הצדיק הקדוש שכל ימיו הגן על ישראל בתפילותיו ובתחנוניו. נטמן בהר המנוחות ליד קברו של הגאון הצדיק ר' ניסים כדורי ידיד נפשו של רבינו כל חייו.

בצעירותו עבד אצל הגביר מנחם דניאל, שהיה אחד מעשירי בגדד ומהמקורבים למלכות, ושימש כמנהל עסקיו. הדבר לא מנע מרבנו לקבוע שעות רבות ביום ללימוד. בן 17 החל ללמוד את תורת הנסתר. בן 19  שנה הוסמך למול ובהיותו בן 21 הוסמך לרב ושוחט ובודק. גאון אדיר בנגלה ובנסתר. בקי עצום בכל כוונות הרש"ש. צדיק גדול ועניו. בכה כל ימיו על צער השכינה הקדושה. ישן 3 שעות בלילה וביום שהרגיש צורך ישן כחצי שעה נוספת. עניו מופלג, למרות שהמקובל הצדיק רבי יהודה פתיה זצ"ל הסמיכו ל"חכם" הקפיד מאוד שלא יכנוהו בתואר זה. דאגת הכלל והפרט הייתה תמיד מול עיניו. מידי יום ביומו היו משכימים לפתחו אנשים רבים כדי להיוועץ עמו ולקבל את ברכתו. הרב לא חסך מעצמו כל מאמץ כדי להקל מסבלם של הפונים אליו.

אביו: הרב ציון מאיר. אמו: הרבנית פרחה. אשתו: הרבנית טובה. בניו: ר' בן-ציון ראש כולל "בני ציון". ר' יהודה  ז"ל ר"י "מנחת יהודה". חבריו: ר' ניסים כדורי חזן, ר' יעקב מוצפי, ר' אפרים אנקאווה, ר' ששון הלוי. רבותיו: ר' יהודה פתיה, ר' חיים שאול הכהן דוויק, ר' יעקב מונסה, ר' צדקה חוצין. חתנו: המקובל דוד בצרי שליט"א.

מספריו: • שפתי צדיקים- סדר לימוד ותפילות על קברי צדיקים • הגהות על תשעת חלקי סידור הרש"ש • פירוש מלוקט על קוהלת ומסכת אבות • חידושים- על נושאים שונים בנסתר ובנגלה • סדר תיקון העוונות וסיגופים הכללי.

כאשר רבנו היה נער בן 3 שנים, כאשר הרב הגאון המקובל חכם יוסף חיים זצ"ל התבקש לישיבה של מעלה, גמלה בלבו החלטה להיות מופרש ומובדל מענייני העולם וכל מעייניו היו נתונים לתורה בלבד. הוריו בהיותם מודעים להתנהגותו הקיצונית של בנם, חסו עליו וניסו למתן את דרכו, אך הוא נשאר בשלו. גמר בדעתו כי עליו לקום מדי לילה בשעת חצות ולעסוק בתורה עד אור הבוקר. ולמה יתנהג במדרגה פחותה מאביו.

בפניו עמדה השאלה כיצד יתעורר בחצות, חשב מצא עצה, לקח חבל קצהו האחד כרך סביב ידו, וקצה השני קשר לבריח הדלת, והיה כאשר יקום אביו בחצות וימשוך בבריח הדלת תמשך ידו ויתעורר, ושבועיים הצליחה השיטה אך לילה אחד השגיח אביו בחבל הקשור ומנעו בכך. אלא שחז"ל אמרו: "אין דבר העומד בפני הרצון".

שיטה חדשה נמצאה, קשר ידו בחבל וקצהו שלשל דרך החלון לאחורי הבית שלשל דרך החלון לאחורי הבית וביקש מחברו אשר הוריו היו מרשים לו לקום בחצות כי יעבור על יד ביתו וימשוך בחבל, מדי לילה אחר צאת אביו מהבית היה בא אותו חבר ומעירנו, יחד היו הולכים לביהמ"ד ויושבים בהיחבא ולומדים עד עלות השחר, משך שעתיים מוסר ואח"כ תלמוד, ספרי שבט מוסר, ראשית חכמה, חובת הלבבות ופלא יועץ למדו על פה, ואת דרך בעלי המוסר קיימו הלכה למעשה.

לימים ספרה אמו של רבינו: "בני בכורי נשמה טהורה בקרבו, בהיותו בן עשר שנים מדי ליל שבת קודש היה עומד בחצר הבית וקרא את כל ספר התהלים מעומד לאור הלבנה, הכותל שעל ידו היה מתפורר ומט ליפול, כל הפצרותיי כי ייכנס לבית ויקרא תהלים בפנים עלו בתוהו, כי סירב להפריע את שנתם של אחיו הקטנים".

בהשתטחו על קבר האר"י, נהג לשבת על הקרקע וכל הקהל הרב שמנה קרוב למאה איש הצטופף סביבו, הכל האזינו שעות ארוכות לדברי התורה הנעימים והנפלאים שהשמיעם. באחד מביקוריו שם ביושבו במקומו הקבוע, היה מדי זמן קצר פונה ונשען על צידו ומאריך את רגליו שהתעייפו מהישיבה הממושכת על מקום אחד.

אחד מציבור תלמידיו ראה והנה נחש ארסי מסתתר בתוך חור בקרבת הקבר ורבנו לא הבחין בו, כשהאריך רבנו רגלו- נכנס הנחש

למאורתו, וכשאספה בחזרה- יצא הנחש ועמד בקרבתו, והדבר המוזר נשנה פעמים אחדות במשך הלימוד במקום, משנסתיימה התפילה חזר הנחש בשקט למאורתו. ניגש אותו אדם לרבנו ואמר לו את המעשה וסיים: "עתה ידעתי כי איש קדוש אתה". רבנו גער בו: "לא היה לך לסמוך על הנס, והיה לך להזהירני מיד". בשנת תרצ"ז סיים את לימוד כל הכוונות והחל לכוון הכל בבת אחת. באותם ימים חלתה הרבנית, אמו של רבנו חששה כי הסיבה למחלת כלתה הוא עסקו בכוונות ובשמות הקודש של בנה וביקשתו לחדול מיד. בשתי הפעמים הראשונות הסכים לוותר וזאת בתקופה של שנה בכל אחת מן הפעמים. בפעם השלישית לא יכול היה לוותר לה. לקחה עמו והלכה אל ראשי המקובליםבירושלים: ר' סלמאן אליהו זצ"ל בנו הוא הרה"ג המקובל מרדכי אליהן. והגאון ר' אפרים הכהן זצ"ל. שוחחו עמו הרבנים ובפניהם הרצה את לימודו בסידור הכוונות ושעה ארוכה שוחחו עמו בדברי תורה, משסיים עמדו שני המאורות ואמרו לאמו: "בנך זה מכוון מושלם ומוסמך הוא, ובקי בסידור הרש"ש יותר

מאתנו! מובטח לך שהוא גדול בתורה ועתיד להגן על כל העולם בתפילותיו. אנחנו אחראים כי שום נזק לא יקרה לסובבים אותו ח"ו

מעסקו בכוונות".

ממה ששירטט וכתב בנו הגאון הגדול ר' בן ציון שליט"א בשבחו

היה מיוחד בכל, אך במיוחד בענווה, בהסתרה של מעשיו, בחסידות מופלגה. ענוותנותו היתה מדהימה, לא החשיב עצמו למאומה, התנהג כפשוט שבפשוטים, מעולם לא הרשה שיתארוהו אפילו בתואר "חכם" וכל שכן לא "רב". הסתיר את מעשיו הטובים, המצוות, הצדקה, לימוד התורה שהספיק, תעניות שהתענה, קימה בחצות לילה מדי לילה, בבית הכנסת, בכינוסים של חכמים, חיפש את המקום היותר צנוע והנסתר, ברח מהכבוד באופן מבהיל, כי לא רצה ליהנות מתורתו בעולם הזה.

מעולם לא נהנה מאחרים, אפילו כוס מים לא שתה אצל אחרים, וגם לא אצלינו, רק משלו, כמו שאמרו על שמואל הנביא הרמתי. ובודאי שלא נהנה מכתרה של תורה, י"ב נפשות היה עליו לפרנס, ובעמל כפיו כגבאי בית הכנסת ודואג לסידורו ולנקיונו התפרנס בדוחק, ואפילו גבאי לא הסכים שיתארוהו אלא שמש, ובאמת האיר בתורתו ובתפלתו כשמש.

בבית הכנסת היה לו ספק חדר ספק מחסן שם לן בלילה, ועסק בתורה, ערך את חשבונות בית הכנסת, והתרומות לקופות והמטרות השונות, מקוואות, ישיבות, הכנסת כלה, כריכת ספרים, בתי יתומים, חינוך עוורים, מושבי זקנים, בנק הדם, קרן ליתומים, משפחות נזקקות, וכולם קופות נפרדות שנוהלו על ידו בנאמנות, ללא ריווח כהוא זה.

היה מרבה בתפילות ובתחנונים בעד עם ישראל, שתי לילות בשבוע, בישיבת בני ציון בירושלים אותה יסד, היה מלמד תורה במשך שש שעות רצופות, ואחר כך קורא תיקון חצות בבכי ובמספד וזועק על צרות עם ישראל ועל גלות השכינה, היה הולך לשבוע ימים לצפון, יושב לילות עם הציבור מתפלש בעפר שם אפר במצחו, ומתחנן ליד קברם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא ורבי מאיר, שזכותם תעמוד לישראל.

חסידותו היתה שם דבר, לא אכל מאומה מבחוץ, אפילו לחם רק מה שאמי עליה השלום אפתה, ניפתה ולשה , עוף רק מה שנשחט בפניו, ובדק אותו כמה פעמים, כל הפירות והירקות עישר בידיו, כשהיה עורך שמחות בבית היה מעשר את המיצים ואת הבירה תוצרת הארץ, כדי לא להכשיל את האורחים. היה נוהג תמיד כסברא המחמירה, בפסח הכל עשה בעצמו, את החטים זרע בעצמו, קצר, דש, זרה המוץ ברוח, טחן בידיו, ניפה , לש ואפה בעצמו ונזהר מחמץ במשהו, שמן לא קנה, אלא מה שאמא עשתה בבית מזיתים בעונה, כמו כן יין לפסח עשה בביתו ללא גרגר סוכר וללא שום חומר משמר, לפי הרמב"ם ז"ל. קנה ענבים בסוף חשון, ייבש אותם בשמש ועשה מהם צימוקים, ובערב פסח השרה במים ליין לארבע כוסות.

זמנו היה יקר וקדוש כל רגע לתורה, ללא ביטול אפילו רגע, כל רגע מחושב, עסק בכל חלקי התורה, וחינוך קפדני וטהור העניק לנו, אהב כל אדם מישראל כנפשו ומאודו.

זכותו תעמוד לנו ולכם ולכל ישראל. ובזכותו תבוא הגאולה בקרוב בנחת ולא בצער. ובא לציון גואל