אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת משפטים

פרשת משפטים

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א)

וְאִלֵּין דִּינַיָּא דִּתְסַדֵּר קֳדָמֵיהוֹן, אִלֵּין אִינּוּן סִדּוּרִין דְּגִלְגּוּלָא, דִּינִין דְּנִשְׁמָתִין (זוהר)

החסיד המפורסם רבי הערשיל פלאוונער ז"ל, הצטרף פעם עם רבו הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, בנסיעתו ליער באלטע בפולין. באחד הימים, ישב הרבי ועישן ב'לולקע ציבך' ומילא את הבית כולו עשן. לפתע, ראה רבי הערשיל איש אחד יוצא מן היער הסמוך ופונה לעבר בית הרבי. האיש נכנס אל הבית ושוחח עם הרבי בשקט, בדממה, כך שלא היו יכולים לשמוע אותו בדברו.

ביקש הרבי את רבי הערשיל להכניס מעט לעקעך ויי"ש. הרבי בירך ושתה. פתאום נעלם האיש ואיננו. ויהי כאשר בא רבי הערשיל לאלכסנדר ושח לפני החסידים את מעשהו, שאלוהו לחזותו של האיש ואמרו לו, שאדם זה נפטר לא מזמן.

שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם (כא, ב)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (כא, ב) ״שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי״ – ״שבע יפול צדיק וקם״ (משלי כד, טז) – קודם צריך אדם עבודה ויגיעה, וכן בתפילה, מתפללים מקודם בקול עד שמגיעים לתפילה בלחש. זקני הק' זי"ע אמר בשם הרה"ק רבי אהרן מקארלין זי״ע: ״קומקום מים העומד על האש, כל זמן שאין המים רותחים, משמיעים הם רעש וכשרתחו אז נשקט הרעש״. וזהו פירוש – ״שש שנים יעבוד״ ביגיעה, בקולות ובעבודה קשה, אבל ״ובשביעית״ יצא לחפשי, חפשי הוא מכל זה, כי "שבע יפול צדיק" – ולבסוף – "וקם".

אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה (כא, ד)

הרה"ק רבי יצחק מנחם מענדיל מאלכסנדר זי"ע הי״ד בעל 'עקידת יצחק' אמר: לשדכן תאמין רק שני דברים, שלזה יש בן ולזה בת. לא יותר.

וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט)

פעם אחת ביו״ט שני של גלויות, בא שליח אל רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע אודות חולה. הקפיד רבנו באמרו: ״האם אני רופא כה מומחה, עד שיהיו מותרים לחלל שבת לשלוח אלי בשבת ויו״ט?!״ ואחר פתח ואמר: ״אבינו מלכנו עשה למען שמך ורחם עליו שיתרפא, ולא יהיה חילול יו״ט חס ושלום״… והחולה התרפא.

סיפר לי אחי היקר הרב אהרן זצ״ל מח״ס 'דביר אהרן', שבעיניו ראה אחרי פטירת רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי״ע מאלכסנדר, באו אל אבנו זצ״ל שני אנשים מסקרנוביץ להזכיר אצלו חולה הצריך לרחמים, ואמרו שרבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי״ע אמר, שלבקשת רפואה לחולה, ילכו לרבי יעקב דוד ראדומסקער ויוושעו בע"ה.

 

סיפר כ״ק אבי זצ"ל, כי בהיותו בן ארבעים ואחת או שתיים, פעם אחת בעת שהותו בחצרו של הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, החלה לפתע כואבת לו שן אחת, ממש עד כלות הנפש. נכנס אל הרבי וסיפר לו זאת. אמר לו, שיקח מעט תמצית תה (סענץ) ויניח בפיו. וכך עשה, מאז לא ידע מכאב שיניים יותר משלוש שנים.

אחרי פטירת רבנו הזקן החלה שוב כואבת השן ולקח את התרופה שאמר לו רבנו, אך לא הועיל לו מאומה. ואמר לי כ״ק אבי זצ״ל, שהענין פשוט, כי הסענץ אינו מועיל כלום לכאב שיניים, אלא דברי רבנו הם שהועילו והוא הלבישם בטבע, אבל אח״כ כבר לא היה כבר דיבורו, ובדרך הטבע אין תה עוזר לזה כלל.

 

מעשה ברבי יואל מענרסקי ז״ל מחסידי ראדומסק, שחלה פעם בגרונו והוטב לו. לימים חלה שוב והרופאים נואשו מחייו. נסע בנו אל הרה"ק רבי אברהם ישכר מראדומסק זי"ע בעל 'חסד לאברהם' לשאול בעצתו. אמר לו הרבי: ״אסור להתייאש חלילה, רק ייקחו מים מטחנת מים מן המקום שהאופן מסתובב, ויתנו לחולה לשתות מזה בכל חצי שעה״. ונתרפא.

 

פעם בעת לימודו בתוספות פלוני, באה אשה אחת לפני הגה״ק רבנו דוד הלוי זי"ע בעל הט"ז, בבכייה רבה שבנה נוטה למות. אמר לה: ״מה אוכל לעשות? אלא שזה עתה תירצתי תוספות לאמיתה של תורה, זה אני נותן לבנך שיתרפא״. וכן הווה.

 

שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שאביו הרה"ג החסיד רבי יצחק אייזיק יו"ט זצ״ל סיפר, שפעם אחת ראה בספר 'החייט הקדוש', אשר בכל דבר שבעולם יש רפואה סגולית, כי הבורא ברא דצח״ם ובכל דבר מהם יש רפואה סגולית, כי אפילו במדבר יש אדם אשר אומר: 'אני אומר שתרפא' ומיד נתרפא וזה מתוך הסגולה שיש בו.

היה בעיניו הדבר לפלא, והלך פנימה לשאול פי רבו רבנו הקדוש אדמו"ר הזקן רבי יצחק מווארקי זי״ע, וכאשר אך דרך על מפתן ביתו, שמע שרבנו הקדוש אומר מאמר זה, וסיים: ״אם העולם זוכה, אז באה הסגולה לצדיק״.

 

וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט)

חסיד מאוסטרובצה צעיר לימים שזה רק עתה נשא אשה, חלה במחלה חמורה שהרופאים התייאשו ממנו ולא מצאו ארוכה למחלתו. נסע הצעיר אל הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע וסיפר לו שאין הרופאים מוצאים תרופה למחלתו, וכי הוא מבקש מהרבי שיעשה עמו טובה לאחר פטירתו. ביקש ממנו הרבי שיסעד עמו סעודת שחרית, ובתוך כך שלח הרבי לבית המדרש לקרוא אליו את תלמידו הרבי ר' דב בעריש מביאלא זי״ע ואת הגה"ק רבי יהושע מקוטנא זי"ע ועוד רב אחר.

כשנכנסו אל ביתו נאוה קודש, ביקש מהם הרבי לעיין בו ולהכשירו שאין האיש טריפה על פי הדין, יצא הפסק מביניהם כן, שהאיש כשר ואיננו טריפה. נתן הרבי לאיש כוס גדולה של יי"ש חזק. לא הועילו כל תחנוניו, שהרופאים ציוו עליו שלא לשתות ושתה את כוס היי"ש. אחר כך הביא הרבי קערה עם מרק חם ואכל האיש עם הרבי מקערה אחת. אותו אדם האריך ימים והגיע לזקנה מופלגת. מעשה זה סיפר החסיד בעצמו בהיותו זקן והפטיר: ״רואים אתם שאני זקן ב״ה״.

 

וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט)

סיפר הרה״ק רבי בצלאל יאיר מאלכסנדר זי"ע, שחמיו הרה״ח רבי צבי טיברג [רבי הירשל פלאוונער] זצ״ל, לא נפקד בבנים תיכף אחרי נישואיו. כאשר היה פעם בפיעטרקוב, נכנס אל רופא גדול שהתפרסם כצדיק ואיש קדוש. אותו רופא בדקו ואמר לו, שאי אפשר שיהיו לו בנים.

כששמע כן, נסע מיד אל הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע ויספר לו ככל הדברים האלה. פתח הרבי ואמר לו: ״בודאי שהבעל חייב לרפא את אשתו, ובכן, בכל פעם בתפילת שמונה עשרה בברכת 'רפאנו', תתפלל ותאמר 'יהי רצון שתרפא את אשתי פלונית בת פלונית ותיתן לנו בן זכר זרע של קיימא'. וכן עשה – ונולד לו בן.

לימים, כאשר נקלע שוב לפיעטרקוב, נכנס אצל אותו צדיק מפורסם וסיפר לו כי נפקד ב"ה בבן זכר. אמר לו הצדיק: ״אולי בן אחד!״ שב רבי הירשל אל הרבי מווארקי וסיפר לו את הדבר. ציוה עליו הרבי להתמיד עוד בתפילה זו בברכת 'רפאנו' ונולד לו ב"ה עוד בן. מיד שאלו אותו צדיק: ״אמור לי אברך, אצל מי היית?!״ סיפר לו שהיה אצל הרבי מווארקי. נשא הרופא הצדיק ידיו למעלה ויאמר: ״נו, מה שהוא יכול לעשות, איננו יודעים". ובירכו שיגדל זרעו בנקל ובכל טוב, ונתקיימה ברכתו.

 

וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט)

הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר', חלה פעם בהיותו אברך צעיר במחלה קשה מאד. מיד נכנס אביו הגה״צ רבי זאב נחום בורנשטיין זצ"ל מביאלא בעל 'אגודת אזוב', אל חמיו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע, עם בקשה לבקש עליו רחמים וסיפר לפניו על בנו החכם והצדיק, שיודע הרבה ללמוד. השיב חמיו הרה"ק מקאצק בביטול: ״גם זה נקרא לימוד״. יצא הגרז״נ מבית הרבי, ובנו ה'אבני נזר' הבריא מחוליו כליל.

אחר כך בקש הגרז״נ את בנו ה'אבני נזר', שיפרש לו את דברי חמיו הרה"ק מקאצק. ביאר ה'אבני נזר' לאביו ואמר, שכאשר סיפר לפניו כך שהוא צדיק וחכם כזה, אם כן הרי כבר תיקן כל תפקידו בעולם ואין צריכים לו עוד בעולם הזה, וכמאמרם ז״ל (שה״ש רבה פרשה ו) ״יגע ר׳ בון בכ״ח מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה״, ואז כבר תיקן הכל ועלה לגן עדן, לכן אמר חמיו הרה"ק מקאצק בביטול: ״וכי זה נקרא לימוד?!״ ללמדך, שעוד לא השלים שליחותו בעולם הזה וצריכים לו עוד, ובדיבור זה היתה לו רפואה.

 

עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ (כא, כב)

הרה"ק רבי יצחק מנחם מאלכסנדר זי"ע הי״ד בעל 'עקידת יצחק', אמר בשם אביו הרה"ק רבי שמואל צבי מאלכסנדר זי"ע בעל 'תפארת שמואל': "להעניש יכולים רק פעם אחת, כי בפעם השנייה אין הדבר מסטרא דקדושא, וראיה מהגמרא (שבת קמט:) "מי שנענש חברו על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה", א"כ בפעם השניה אין הדבר מסיטרא דקדושא".

 

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה (כב, ג)

לרבה של וורשה, הגה"ק רבי שלמה זלמן זי"ע בעל 'חמדת שלמה', היה משמש פרטי בביתו שנהג לשלם לו שלשה רובלים לשבוע. פעם אחת נגנבו מבית ה'חמרת שלמה' מנורות השבת שהיו מכסף טהור. הדבר גרם לו עגמת נפש רבה, כי מנורות אלו באו לו מירושה והיו חביבים עליו מאד.

באחד הימים הזמינו גביר אחד מעשירי העיר לשמחת ברית מילה. בבואו אליו, ראה בביתו את מנורותיו הגנובים. כיון שהגיש לו הגביר 'לעקיך', שאלו ה'חמדת שלמה' ממי קנה את המנורות הללו וכמה שילם בעבורן. השיב לו הגביר בעל הבית: "נתתי עבורן חמישים רובלים וקניתי אותן מאיש שלכם שבא אתכם". בהוסיפו: "אתן לכם זאת חזרה בחינם". אולם ה'חמדת שלמה' לא הסכים לקבלן חינם וביקש לשלם לו את החמישים רובלים, הגביר כרך אפוא את המנורות, וזה שגנבן ומכרן לו, השיבם לבית ה'חמדת שלמה'.

כששבו הביתה, הניח המשמש את המנורות על השולחן. שאלו ה'חמדת שלמה': ״וכי לא יכולת לומר לי שאין לך די בשלושה רובלים?!״ ומאז נתן לו ששה רובלים לשבוע, ולא אמר כלום. פוק חזי צדקותיו.

 

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה (כב, ג)

מעשה אחד מחסידי אלכסנדר, רבי וואלף מקובר ז״ל, ששלח שליח לבנק לפרוע שטר בסכום של שלושת אלפים רובל. שב אליו השליח בחזרה וסיפר לו שהכסף נגנב ממנו ואיננו. מיד שלח החסיד הנ״ל את גיסו רבי שלמה יצחק ריבא, שייכנס אל רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע ויספר לו דברים כהווייתן. כאשר שמע זאת הרבי, השיב על אתר: ״עה, השליח לא יעבור על מאמרו של רבי יצחק (בבא מציעא כא:) ״אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה״. הדברים יצאו מפי הרבי, ומיד כפתו את השליח והודה בגניבתו, והשיב את הכסף…

 

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה (כב, ג)

מעשה בגוי פולני שעבד כבנאי והיה קונה אצל אשה יהודיה חלב. פעם אחת נגנבו ממנו מאה רובלים וחשד ביהודיה, וחיפש אצלה ולא מצא. הלך אל הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע ודפק בחלונו. ניגש הרבי אל החלון ושאלו: ״מה תבקש?״ וסיפר לו שגנבו לו מאה רובל כסף וחושד הוא ביהודיה. הלך הרבי בחדרו אנה ואנה, ושב אל הגוי, באומרו: ״משלנו לא גנבו, רק משלכם״. וכן הוה, שנמצאה הגניבה אצל אחי אשתו.

 

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר (כב, ח)

איתא בשו"ע (או"ח סימן קכ"ד) אסור לדבר בשעת התפלה, וכתוב שח"ו בזה שמדברים בשעת התפלה גורם אריכות הגלות ר"ל. ובזה אמרתי לפרש דבר הכתוב (שמות כב, ח) על כל דבר פשע על שור ועל חמור על שה על שלמה, שהיה יכול לכתוב 'על כל פשע' ולמה כתוב 'על כל דבר פשע', ועוד על 'פשע' כתוב טעם פזר, וכן על 'שור' כתיב פזר, והיינו להורות שיש דבור שהוא פשע והיינו הדבור בשעת התפלה, ולכן כתיב פזר להורות שגורם פיזור ישראל בגלות, והוא הדין  על 'שור' על שמכרו את יוסף שנקרא שור גרם פיזור ישראל בגלות. [אמרתי בביהכ"נ "נצח ישראל" בתל אביב]

 

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי (כב, כד)

הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר' כתב בהקדמה לספר 'אגודת אזוב' מאביו הגה"צ רבי זאב נחום בורנשטיין זצ"ל מביאלא – שהיה ״בעל בטחון באמת״. ומעשה שהיה כך היה: פעם אחת נכנס אצלו אדם ללוות ממנו סכום כסף, ולא היה לו. לא אמר רבי זאב נחום לאיש מאומה, אלא הלך וחיפש בכיסים ובארונות, וכמובן שלא מצא. והנה, תוך כדי חיפושיו, נכנס אל הבית איש ומסר לרבי זאב נחום את מלוא סכום הכסף הנקוב, ומיד הלווה אותו לאיש שעמד בפתח.

 

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל (כב, כה)

כפל לך בחבלה עד כמה פעמים, אמר הקב"ה, כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי כל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני, ואני מחזירה לך, אף אתה טול והשב טול והשב (רש"י)

אור ישראל וקדושו, סבא קדישא, הרה"ק רבי אלימלך מגרודזיסק זי"ע, היה נוהג לספר מעשה זה, מדי שנה בשנה ביומא דהילולא של רבנו הקדוש הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע:

להרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע היה חבר טוב ושמו רבי שמעון זצ"ל. יחדיו עסקו בתורת ד׳ והיה רבי שמעון גאון מופלג, אך לא נהג בחסידות ולא נסע אל המגיד הק' ממעזריטש זי"ע כמו רעו הרבי ר' אלימלך. פעם אחת פגש רבי שמעון את הרבי ר' אלימלך מוקף בקבוצת חסידים. קראו בשמו 'אלימלך' באומרו: ״מה זה הרעש אתך, וכי אני אינני יודע ללמוד, ואפילו אם אתה יודע מעט יותר ממני, גם כן אינני מבין מה הרעש הזה שעושים החסידים, ומה למדת שם אצל רבך המגיד?!"

פתח הרבי ר' אלימלך ואמר לרעו: ״שמע שמעון! ההבדל בין שנינו הוא בדבר אחד בלבד. הלא מוכרחים אנו לבוא אי פעם למעלה וליתן דין וחשבון. והיה, אם ישאלו אותך מה עשית בעולם הזה, תאמר 'שמעון למד', 'שמעון עשה מצוות'. מיד יעיינו שם בתורה ובמצוות שלך, ובוודאי ימצאו פגמים, כגון פניות וכדומה, ויפסקו לך גיהינום. כשתשמע 'פסק דין' זה, תניח ידך על לבך ותאמר, 'לשמעון פסקו גיהינום? ״אני, שמעון, אלך לגיהינום?!״ ולא תרצה לילך בטובות ואז יגררו אותך לשם בעל כורחך, וגרירה זו תהיה קשה יותר מהגיהינום עצמו…

אבל אם ישאלו אותי ״מה עשית בעולם הזה?״, אומר את האמת, כי כן למדתי אצל רבי לומר רק את האמת. ואומר להם, ״יודע אני, רבותי, שלימודי אינו כלום והמצוות שעשיתי אינם כלום״. מיד יפסקו לי גיהינום, ואז אשאל אותם, מה תועלת תבוא מגיהינום זה ועל מה זה, בוודאי ישיבו לי, שהגיהינום הוא כדי לטהר את נשמתך, שתוכל לבוא לפני כסא הכבוד. ואז, כשאשמע כן, ארקוד לגיהינום, והתענוג יהיה אצלי יותר מן הגן עדן״…

 

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ (כב, ל)

פעם ראה הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי״ע חנות בשר שמכרו בה טרפה ועליה שלט 'כשר'. אמר: הרי כך כתיב (תהלים סח, ז) ״מוציא אסירים בכושרות״, הוא מוכר דברים אסורים ואילו בחוץ הוא מוציא שלט שזה 'כשר'…

 

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ (כב, ל)

שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם (חולין לז:)

סיפרה לי אחותי מרת פעסה ע״ה, שפעם אחת קנתה עוף והניחה לשוחטו ואח״כ היה נראה לה שיש שאלה על העוף, וידעה שאם תשאל את השאלה לכ"ק אבינו [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, גם אם יכשיר את העוף, כבר לא יאכל ממנו. הלכה אפוא אל המורה-הוראה דקהילת ראדומסק, הרה״ג רבי יוסף אליעזר בוקי זצ"ל ושאלה אותו, והכשיר את העוף. אח"כ הגישה זאת לאבי לאכול, וחשבה שבוודאי אכל את זה.

כעבור ימים אחדים צעקה אחותי על הילדים. פתח אבי זצ"ל את דלת חדרו ושאלה לפשר רוגזה. השיבה לו, כי הילדים מחביאים את הקערות ואינם מגלים היכן הם, ואין במה להגיש את האוכל. כששמע כן, ניגש אבי זצ"ל אל התנור, הוציא ממנו את הקערה עם חתיכת העוף ונתן לה. כשראתה זאת, מיד החלה בוכה וסיפרה לו את המעשה. אמר לה: ״אין זה רוח הקודש, אלא שנתת לי את העוף בשעה שהייתי לומד ולא היה לי פנאי לאכול, לכן הנחתי את הקערה בתוך התנור, כי הימים ימות החמה ואין מדליקין את התנור, בסוף שכחתי מהענין, כי שמרו עלי מן השמים שלא אוכל מדבר שהורה בו חכם, משום שכך מנהגי תמיד״…

 

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (כג, ב)

מעשה שהיה עם הרה"ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זי"ע בעל 'ייטב לב', שהיה יושב באסיפת רבנים נכבדה והיה אחד הרבנים משמיע דעתו, וכולם ענו ואמרו אחריו: ״גם אני, גם אני!״ מיד עמד הרה"ק בעל 'ייטב לב' על רגליו ואמר: כתיב (איוב טו, לד) ״עדת חנף גלמוד״, התורה אמרה (משפטים כג, ב) ״אחרי רבים להטות״ – כשיושבים אנשים יחדיו וכל אחד שוקל את הענין, ומביע ואומר דעתו, או אז לא יתכן שיצא חלילה משפט מעוות, כי כל אחד מבקש אחרי האמת, וממילא מסדר הקב״ה שיצא האמת. ברם, כאשר כל אחד אומר ״גם אני״ זה נקרא חנופה ועל כך אמר הנביא ״עדת חנף גלמוד״, רק דעה אחת היא, לא יותר. ודפח״ח.

 

עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (כג, ה)

איש אחד בא לפני הרה"ק רבי משה צערעס זי"ע [תלמיד מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע] וביקש ממנו שיעזור לו לקבץ נדבות עבור צרכי שבת קודש. השיבו רבי משה: "לך למטה אל רבי שמואל שלי [הוא הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע] והוא יראה שיהיה לך על שבת קודש". אולם כאשר בא האיש אל רבי שמואל, מצאו עומד באמצע קריאת שמע והראה לו את הציצית בידיו כסימן שאינו יכול להפסיק כעת.

חזר האיש אל רבי משה ואמר לו שרבי שמואל הראה לו את הציצית. הלך רבי משה וניגש אל בנו ואמר לו: "שמע רבי שמואל! יש בשמים מלאך אשר יש לו אלף לשונות שאומר בהן שירה לפני רבש"ע, והנה אתה ג"כ אומר שירה לפניו יתברך, אך ההבדל בינך ובינו הוא, שהמלאך אינו יכול לעשות טובה לאיש יהודי ואילו אתה כן יכול לעשות טובה; א"כ כאשר בא אליך איש ומבקש שתעשה לו טובה, אתה מראה לו את הציצית? אם כך, הרי די לו להקב"ה במלאך זה ואינו צריך אותך כלל?!"…

מאז והלאה אמר רבי שמואל מקאמינקא: "כאשר יבוא אלי איש עם בקשת טובה, אפילו קודם 'גאל ישראל', ג"כ אחלוץ את התפילין כדי לעשות לו את הטובה.

 

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (כג, ז)

פעם עמד הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע לנסוע לברית מילה. אולם זוגתו הרבנית לא הניחה לו, כי הדרכים היו בחזקת סכנה. אמר לה: ״הלא הבטחתי לבעל הברית שאבוא". אמרה לו: ״אכן הבטחת, אבל אם לא יכולים לנסוע, לא נוסעים״. השיב לה הרה"ק מסאסוב: ״אם מילה איננה מילה, ומה שמבטיחים אין צריכים לקיים, אם כן איזה שייכות יש לך עמי?!״…

 

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקיךָ (כג, יט)

כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים (כתובות קה:)

מעשה בחסיד אלכסנדר שנסע אל רבו הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע, ובדרך נסיעתו נכנס קודם אל הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע לקבל ממנו פרידת שלום. שלח עמו הרה"ק מגוסטינין מתנה אל הרה"ק מאלכסנדר – סיגריות ואמר לו: "כשתיתן לרבי מאלכסנדר את הסיגריות, תאמר לו ששלחתי לו דורון, כי אמרו חז"ל "כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים".

כשהגיע החסיד ונתן לרבי מאלכסנדר את המתנה, שכח לומר לו אלו הדברים. קודם תפילת מנחה שלח הרבי לבית המדרש לקרוא לאותו חסיד מגוסטינין ושאל אותו: "אתה הבאת את המתנה מהרבי מגוסטינין?" ואמר לו הן. שאל אותו: "ומה אמר?" אז נזכר אותו חסיד שאמר לו שיגיד לו מאמרם ז"ל. אמר לו, ונכנס הרבי לבית המדרש.

 

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי (כג, כ)

בשנת תרע"ד, בהתגעש עולם, נמלט הרה"ק רבי נתן דוד הכהן הולנדר זי"ע אדמו"ר מאמסנא, מביתו והימים היו ימי חנוכה, קור ושלג עז השתוללו בחוצות, עד שלא יכלו לנסוע ברכבת, כי כל מסילות הברזל הושבתו. כך נסע הרה"ק מאמסנא עם משפחתו בעגלה וסוסים. אתא לילה על אם הדרך, והעגלון נלאה למצוא את הדרך מרוב השלג שהצטבר בדרך, ולא ידע אנה לפנות ומאין היא הדרך להונגריה, ממנה אפשר לנסוע לוינה ברכבת.

ירד העגלון והחל מחפש את הדרך. לפתע, מצא העגלון בית קטן של עכו״ם, פנה ונכנס שמה, וביקש שיתנו מקום ללון להרה״ק מאמסנא עם בני ביתו. השיב הגוי שיכנסו לביתו. מכיון שנכנסו פנימה, הלך והכין להם תבן וקש למען יוכלו ללון מעמל הדרך. כן סיפר להם שיש לו פרה וביכולתו לתת לקטנים לשתות חלב, כשהם יכולים להיות נוכחים בכל שעת החליבה. לקח אפוא את כליו של הרה"ק מאמסנא ומזג בהם חלב חם. גם מכר להם ביצים לאכול. וכאשר ביקשו לשלם לו, אמר שביום המחרת כשיסעו משם, ימסור להם חשבון מפורט.

למחרת השכם בבוקר ביקשו לצאת לדרכם. אמר להם הגוי, שיש לו סוסים טובים והוא יודע הדרך. וכן עשה, הנהיג אותם בעגלתו, כשעגלתם נוסעת אף היא והביאם אל מחוז חפצם לשלום. כיון שביקשו לשלם לו שכרו ולדעת כמה יחפוץ הוא בתמורת עבודתו, לפתע נעלם הגוי ואיננו. לא נודע מקומו והיו מחפשים אחריו בכל העיר ולא מצאוהו. כל אנשי העיר אמרו: "לא ראינו בדרך עגלה ולא גוי… מלאכים היו אלה ולא אנשים". אכן, בזכותו של הרה"ק מאמסנא זי"ע ובזכות גודל מצוות הכנסת אורחים שהיה נוהג בה כידוע.

 

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (כג, כה)

פעם הגיש אדם לפני הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע קוויטל וכתב בו ש'אין לו עבודה'. הזדעזע הרבי מגוסטינין בקראו את הפתקא ותמה: ״ליהודי אין עבודה?״. התנצל האיש והסביר כי כוונתו היתה לומר ש'אין לו פרנסה'. נענה הרבי ואמר: ״תגיד שאין לך פרנסה, אבל עבודה לא חסרה ליהודי!״…

 

וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (כג, כה)

מעשה בהרה"ח ר' יואל מענקרסקי שחלה משפך דם בגרון והוטב לו, אך אח"כ כשחלה עוד הפעם, אמרו הרופאים נואש מחייו. נסע בנו אל הרה"ק בעל 'חסד לאברהם' מראדומסק זי"ע, שאמר כי ח"ו אין ייאוש, רק ייקחו מים מטחנה במקום שהאופן מתגלגל ויתנו לו לשתות בכל חצי שעה, כך עשו ונתרפא.

 

וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (כג, כה)

אשתו של ר' יואל קליינמאן מראדום היתה חולנית והרופאים אמרו שיש לה בועה בבטן וצריכה ניתוח, ונדברו שהניתוח יהיה למחרת בבוקר. בלילה נסע אחיה מראדום לביאלבזיק אל הרה"ק רבי יאיר זי"ע שאמר לו: "ח"ו לא לעשות שום ניתוח, צריך רק לשאת אותה מהמיטה שהיא שוכבת עליה עכשיו ולהעבירה למיטה אחרת". משעשו כן תיכף אחר איזה רגעים הרגישה הקלה, ועוד אחר איזה רגעים הרגישה רטיבות במיטה, כי המכה פקעה וירדה המוגלה לחוץ ונתרפאה בלי ניתוח, עד שהוטב לה לגמרי.

 

וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ (כג, כה)

מסופר על הרה״ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, ששמע בשמים שרוצים ליתן טוב לישראל ורוצים את הסכמתו. כאשר דרש לדעת למעלה, ממי באה ההתעוררות זו, נודע לו שהמעורר הוא הס"ם בעצמו. מיד החל לצעוק שאיננו רוצה בשום אופן, כי אם הרע רוצה ליתן טוב, אסור לקבלו, כי מרע לא יצא הטוב…

 

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּֽא (כג, כו)

מפלת נפלים או קוברת את בניה, קרויה משכלה (רש"י)

אצל הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי"ע לא החזיקו בנים ל"ע. קמה זוגתו הרבנית ע״ה ונסעה לקאזניץ אל המגיד הק' רבי ישראל זי"ע. באותה שעה שכב המגיד הק' על המיטה ושאלה: ״תני לי שלוש מאות גילדין (מטבע) ואתן לך קמיע?!״ החלה הרבנית מווארקי לבכות: ״מאין יש לי שלוש מאות גילדין?" אמר לה המגיד: ״אם כן, תני מאתיים״. אמרה שגם זה אין לה. אמר לה המגיד: ״דעי לך שלא אפחות פחות ממאה גילדין ואעשה לך זה לשיעורין, ותני מה שיש לך עכשיו והשאר לשיעורין״.

עתה לקח המגיד הק' קמיע מתחת הכר של המטה, והחל לאמור על הקמיע, ובכל פעם יותר, עד שהזיע מאד,וכמעט שהמיטה רקדה עמו מרוב עבודתו העילאית. אח״כ הניח המגיד הק' את הקמיע על השולחן ואמר לה : ״קחי הקמיע!״ אמר לה המגיד: ״ראית את עבודתי אשר עבדתי, האם איננו שוה ליתן לי מאה גילדין?!״…

 

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּֽא (כג, כו)

מפלת נפלים או קוברת את בניה, קרויה משכלה (רש"י)

איש אחד התגורר בעיר ראדזימין ושמו ר' איטשיל יאניש, שאחותו לא יכלה להחזיק את עובריה והיתה מפלת תמיד ר"ל. באותה עת התגורר הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע בעיר ראדזימין. נסע אביה אל הרבי להזכירה לפניו. שאלו הרבי: "אולי היתה פעם בתך כלה ועזבה את השידוך, תבקש מהארוס שלה שימחל לה". אמר האיש: "אכן, בתי היתה כלה, אבל היו פטורים". נענה הרבי: "אף על פי כן", ושאל: "באיזה מקום היתה כלה?" אמר האב: "בעיר ווארקי". "ומי היה המחותן?" – "פלוני!". נענה ואמר הרבי: "השייגעץ הזה, ממנו צריכים לבקש מחילה? איזו טענה יש לו, הרי כבר נשא אשה ויש לו בנים, אל תבקשו ויהיה טוב גם כך". לימים, נולדו לה שני בנים חיים.

 

מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ (כג, ל)

בהתגעש עולם, ימי המלחמה בין רוסיה לפולין, שמעו בוואלברוז' כי הפולנים באים. הדבר אירע בערב שבת אחר הצהרים ובאו ואמרו להרה"ק רבי ישכר דוב מוואלברוז' זי"ע שהפולנים באים, ושאלו לפיו מה לעשות, אם לברוח מהעיר, השיב להם: ״היו במנוחה!״ ויקח תוף בידו והלך אל הגשר האחד, והיכה בתוף. וכן הלך לגשר השני, והיכה בתוף. והפולנים, כאשר שמעו הכאת התוף, חשבו שהרוסים באים וחזרו לאחוריהם וברחו.

 

וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (כד, ז)

פירש הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: אנו אומרים בהגדה של פסח – "אילו לא נתן לנו את התורה דיינו", וכי אפשר לומר כן" אלא, אילו לא נתן לנו את התורה, כי אז היה אצל כל אחד מישראל, כמו שאמרו (מדרש תנחומא סוף פ׳ ויגש) על אברהם אבינו ע״ה שהיו כליותיו יועצות לו תורה.

 

וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר (כד, יז)

הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע אמר: ״כי המלכות שלך היא״ – את זאת אנו יודעים, אולם בקשתנו היא – ״ולעולמי עד תמלוך בכבוד״ – שמלכותך תהיה בכבוד.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל.  כל הזכויות שמורות

להערות והארות sosisrael08@gmail.com