ממתק לשבת עם הרב נחמיה וילהלם שליט"א שליח חב"ד בנגקוק - תאילנד

הרבי השלישי של חב"ד, הצמח צדק התייתם מאמו בגיל צעיר וסביו בעל התניא אימץ אותו כבן, גם לאחר שנפטר הסבא, זכה רבי מנחם מענדל שיתגלה אליו – בחלום הלילה או בחזיון יום ויענה לו על שאלותיו.

אך יום אחד הפסיקו החזיונות ושוב לא נגלה אליו הסבא כבעבר. רבי מנחם מענדל הצעיר מאוד הצטער על כך שהוא לא זוכה לראות את סבו שישיב על שאלותיו.
בוקר אחד, הלך רבי מנחם מענדל לבית הכנסת בשעת בוקר מוקדמת כדי להתפלל שחרית. בדרכו הוא פגש את מרדכי, יהודי פשוט שהתפרנס מדוכן קטן בשוק המקומי. מרדכי ביקש מרבי מנחם מענדל הלוואה קטנה של חמישה-שישה רובלים. "היום הוא יום השוק. בכסף הזה אוכל לרכוש מעט סחורה ולמכור בשוק ולהרוויח מעט לפרנסתי" הסביר לרבי מנחם מענדל. ה"צמח צדק" נענה ברצון לבקשתו. ואמר לו "בא לביתי לאחר התפילה ואתן לך את הסכום המבוקש".

כשנכנס לבית הכנסת, נזכר הרבי בדברים המופיעים בתלמוד המשבחים את מצוות גמילות החסדים. "רבי אליעזר היה נותן פרוטה לעני, ורק לאחר מכן היה מתפלל" נאמר, ובמקום נוסף אמרו חז"ל כי "מצוות גמילות חסדים, הענקת הלוואה לאדם הזקוק לכך, גדולה אף יותר מנתינת צדקה לעני!" הוא הבין כי הייתה זו טעות לדחות את מתן הלוואה עד לאחר התפילה. הוא מיהר הביתה, הביא עמו את סכום הכסף המבוקש וניגש לשוק. השוק כבר נפתח ורק בקושי הצליח רבי מנחם מענדל לפלס את דרכו בין הדוכנים העמוסים ולאתר את מרדכי הוא העניק לו את ההלוואה במאור פנים ושב לבית הכנסת. מיד לאחר שלבש את הטלית והתפילין, הוא ראה בחזיון את סבו. פניו של סבו היו מוארות והוא אמר לו: "יהודי שמעניק הלוואה לחברו ללא כל עיכוב, והעושה טובה ליהודי באהבה כמצוות ואהבת לרעך כמוך, זוכה שכל שערי היכל מעלה פתוחים בפניו."

בפרשת השבוע כתוב הפסוק "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך" כותב הרמב"ם שמסוק זה לומדים "מצות עשה להלוות לעניי ישראל" המפרשים שואלים למה כותב הרמב"ם שמצווה להלוות לעניים הרי כתוב במפורש בגמרא שמצוות גמילות חסדים היא גם לעניים וגם לעשירים?

מסביר הרבי מליובאוויטש שדברי הרמב"ם אינם סותרים את הגמרא מכיוון שגם עשיר שזקוק להלוואה נחשב עני באותה שעה לעניין זה. והרמב"ם בדווקא כתב לעניים כדי להעביר לנו מסר חשוב, בטבעו של אדם כשהוא מלווה לעני מסכן הוא משתדל לעשות את זה בסבר פנים יפות, לנחם ולעודד את העני, כשהוא מלווה לעשיר לפעמים הוא יכול לחשוב שהעשיר לא צריך את העידוד שלו ולתת לו ללא חיוך ושמחה, בא הרמב"ם ומלמד אותנו שכל אדם שמקבל מאיתנו הלוואה הוא כרגע במקום של עני ועלי לתת לו הרגשה טוב ולעודד אותו, כך אקיים את המצווה בשלמותה.

יהי רצון שלא נזדקק לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם ונזכה תמיד להיות מהנותנים אבל נזכור לתת בשמחה ובהודיה להשם על זכותינו לתת, בזכות העזרה של עם ישראל האחד לשני, נזכה לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום