מנהג זה הובא בספר אוהב ישראל מאפטא (בליקוטים לשבת שלאחר הפסח) כתב וז"ל:
"טעם למה שמנקדין את הלחם משנה במפתח דוקא מנהג אבותינו ודאי הוא תורה.
ותהילות לה' אמרתי בזה כמה טעמים נפלאים והנה יש לומר שזה על דרך מה שכתוב פתחי לי אחותי רעייתי. דידוע מאמר חז"ל שהקב"ה מבקש מכנסת ישראל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, וידוע דכנסת ישראל היא בבחינת כלה נוקבא וגם נקראת בבחינת לחם על דרך כי אם את הלחם אשר הוא אוכל.
והנה ידוע דבפסח כל השערים ומוחין עילאין פתוחים ואח"כ ננעלים השערים וצריכים אנו לפותחן ולזה אנו מנקדים הלחמים הקדושים בשבתו זו במפתחות לרמוז בזה שאנו פותחים מעט השערים ע"י מצות השבת, וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח וכאשר נתן לאבותינו מן בחדש אייר שמברכין בשבת זו והבן כל זה היטב.
ובספר אמרי פנחס מקוריץ אות רי"ז שכתב וז"ל:
"בשם הרב ז"ל בשבת אחר הפסח עושין החלות כעין מצות רמז למצות הנאכלות עם פסח שני ומנקבים החלה במפתח ודרך רמז שהשערים פתוחים עד פסח שני." וע"ע בהגש"פ קול יהודא להגר"י סגל דייטש מה שביאר בזה ועוד הרבה הסברים נאמרו בזה ומנהג ישראל תורה הוא.
ויש נוהגים לתחוב מפתח בתוך החלה לפני האפיה ולהוציאה אחר האפיה ואין צריך לטבול את המפתח בשביל כך.
