פרשת במדבר
וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר (ב, ה)
יש לפרש, שהבינו שבט יששכר, שכל מה שכוחם יפה בתורה, הכל ניתן להם מאת ד' ולא מכוחם, כי הזמין להם שיפרנסם ונתן להם שכל ובינה ודעת בתורה, ותמיד ידעו עוד שהם צעירים בתורה ולא יודעים כמו שצריכים. וזה "נתנאל בן צוער" – 'נתנאל', נתן-אל, 'צוער' מלשון צעיר.
ונראה עוד, "נתנאל בן צוער", שידעו שגם מה שהצעירים מבינים כמו הזקנים, הוא שלא כדרך העולם, הם לא עשו פעולה לזה, רק כל זה ניתן להם מאת הא-ל יתברך. וזהו – "נתנאל", הקב"ה נתן "בן" להבין בתורה, "צוער" גם לצעירים, וכיון שזה מהשם לא מגיע להם כלום, ומשום ענווה זו נקבעה הקרבתם ביום השני שהוא זמן בריאת המלאכים ויום שנבראה בו מחלוקת, שלעומת זה על ידי ענוות אמת מרבים שלום בעולם.
מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן (ב, ז)
הגם שלפנים היה נראה כאלו שבט זבולון הם חילונים, שמתעסקים כל היום בענייני חולין בעול הפרנסה, אבל ידעו איך להתנהג ונתנו לתוך פיו של יששכר, ומשום זה זכו שהיו מביניהם גדולים בתורה יותר משל יששכר. זהו "אליאב" שהיו כולם לד', הגם שנראה לפנים שהם "בן חילון".
וַיִּהְיוּ-אֵלֶּה בְנֵי-לֵוִי, בִּשְׁמֹתָם–גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי (ג, יז)
לוי נקרא ע"ש התורה הקדושה, כי על ידו ילוו אל השם ב"ה לשרתו "כי שמרו אמרתך וגו' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג ט – י).
ויהיו אלו בני לוי בשמותם גרשון קהת ומררי (במדבר ג, יז). היינו דלתורה יש ג' בנים – ג' דרגות.
בתחילה גרשון – הוי גולה למקום תורה (אבות פ"ד י"ד). ואח"כ קהת – לשון אסיפה, ע"ד "ולו יקהת עמים" (בראשית מט י, וברש"י), להיות מקהיל קהילות ולומד אתם ודורש לפניהם תורת ד'. ואח"כ מררי – זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג:).
בני גרשון לבני ושמעי (שמות ו, יז), הבחינה של גלות עבור התורה הוא לבני ללבן הלכה ולהבין, ושמעי לשמוע התורה, ואנחנו מתפללים "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים".
בני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל (שמות ו, יח), כשבא למדרגת להקהיל קהלות ללמד לעם ד' תורה ומצוות יש בו ד' דרגות: עמרם – לפעמים צריך להראות לפניהם שהוא רם ולמעלה מהם, ויראו ממנו ויכבדו אותו כדי שיקבלו את דבריו, כי דברי עני בזויים הם. וזה כנגד פשוטי עם. ויצהר – אלו התלמידים שצריך לראות שיצהירו ויזהירו בלמוד התורה. וחברון – צריך לדעת שיהיו אצלו כחברים – יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (אבות ד, יב). ועזיאל – צריך לדעת שהתורה שהוא מגיד לפניהם היא תורת ד' ולא חלילה להתגדר בה ולהתייהר ולקנטר, רק עזי שהוא התורה אל של הקב"ה.
בני מררי מחלי ומושי (שמות ו, יט) – הגם שאמרתי לך זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג:), צריך להחלות עצמו עליהם, ולמוש אותם מכל צרה הן בעלמא הדין והן בעלמא דאתי.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל
כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
