התמדת התורה בו' ימים קודם החג
כתב בספר הקדוש 'חמדת ימים' (חג השבועות פרק א'):
"ותמיד בקרב הימים האלה לא ימוש מנגד עיניו לחשוב במעמד הר סיני. ויצייר בשכלו איך היו ישראל בטהרה ופרישות בהיותם נצבים נגד ההר מול האלהים, באימה וביראה ברתת ובזיע מפני אשר ירד עליו ה' ברבבות מלאכים ומשה רבינו עליו השלום אדון כל הנביאים היה בקרב אלה הימים השכם והערב, בין המלך ובין העם, לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלה"ים, מתעלסים באהבים. כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. כי על ידי זכרון זה יעלה מורא על ראשו, ויראה ורעד יבא בו להתקדש עצמו במותר לו, להראות בעצמו כאילו הוא עומד במעמד ההוא ולא יפנה ימין ושמאל בעסקי העולם הזה. ויעשה תורתו קבע ומלאכתו ועראי מראש חודש סיון עד יום הששי, אף כי אין דרכו בכך ביתר הימים. וכן נהגו רבים מתלמידי הרב זלה"ה. וכבר כתבנו בפרקי ראש חודש כי ממנהגי הרב זלה"ה לטבול בכל ערב ר"ח כמו בערב שבת. וכל שכן בערב ראש חודש סיון, כי נפל החיוב מאד לטהר כל איש ישראל את עצמו במקוה טהרה לכבוד ימי הקדש הבאים להיות בטהרה ופרישות. ובכן ימצא עזר כנגדו להשליך מעליו גילולי טומאת הנחש ולקבל תוספת קדושה זה החדש, רב הקדש, כאשר היה עם אבותינו הקדושים בימים האלה ובזמן הזה. ואשרי אנוש יעשה זאת להתנהג בקדושה וטהרה כל ו' הימים ולו יסף הארה יתירה בנשמתו ליראה את השם הנכבד והנורא."
ימים מסגולים לענוה ואחדות
כתב מרן החיד"א בספרו לב דוד (פרק אחד ושלשים):
"מודעת זאת בכל הארץ, כי הימים טובים מידי שנה בשנה עושין מעין מלאכתן כימים הראשונים, ומתגלים אורות עליונים בשמים ממעל, והשפי'ע בצחצחות על ישראל עמו, כאשר פי המדבר אליכם לעיל פרק כ"ט באורך.
כל קבל דנא כי בא מועד ימים אשר נחו בהם היהודים לפני ההר הגדול במעלה, הלא מזער כמדתו, לכל רוח נשברה, ההר חמד אלהים, הר סיני זה, שם ישבנו והיינו לאחדים, ויחן שם ישראל כאיש אחד, ועל ידי זה פסקה זוהמתנו וזכינו לקבל התורה. ומן הזמן ההוא והלאה הימים הללו קדש הם ומסוגלים ליטהר, כמו שכתבנו בפרקין דלעיל. ואף גם זאת ימים טובים לקנות ענוה ואחדות עם ישראל, כאשר היה לימים ראשונים במעמד המופלא והנורא לפני הר סיני, ואף גם להבין ולהשכיל בתורה. וזאת מצאנו לחד מקמיא רבינו בעל המכתם ז"ל, אמר מר כי אין ספק שבימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים, שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה, וזהו שאמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו, זהו תורף דבריו ז"ל. וא"כ אם יתעורר האדם בימים האלו נצב על הקושרי'ם, קשר של קיימא, בענוה ובאחדות והשתדלות להבין התורה לפי מדרגתו, אין ספק דשעתא קיימא ליה, יעשה לו סגולה יותר ויותר משאר ימים"
ומצאתי תשלום הדברים בספרו 'מדבר קדמות' (מערכת ק' אות ו'):
"קריבת הר סיני. מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כתב יד למסכת פסחים משם גדול חד מרבוואתא קמאי רבינו בעל המכתם ז"ל, שהקשה במה שאמרו בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, דמה תועיל קריבת הר סיני אלו לא נתן התורה. וכתב וזה לשונו, ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה, אך פרטי התורה והמצוה היתה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים הכל, והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראה האהבה התמה לכלם יחד, עד כאן דבריו ז"ל."
יום המיוחס
כתב בשו"ת האלף לך שלמה, (לרבי שלמה קלוגר, סי' שלא'): במה שכתב השולחן ערוך בסי' תצד' סעי' ב' בהגה"ה, ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חודש סיון, עי' במג"א הטעם מפני שמיד ביום ב' התחיל משה לדבר מן התורה (דמיד בשני בסיון אמר להם משה לקדשם לתורה, כדכתיב "אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי וגו', ואח"כ מתחיל שלשת ימי הגבלה. – מ"ב בס"ק ח' בשם המג"א) אבל העולם נוהגין לקראו יום מיוחס. וכוונתם מחמת שהוא בין שני ימים מקודשים בין ראש חודש ובין ימי הגבלה, ולזה הדעת נוטה. ויש סמך לזה ממסכת תענית (דף יח' ע"ב) דאמרינן, גבי וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו א"כ כמו דהתם שלולי זה הי' מותר בהספד וע"י שהוא בין שני ימים קדושים אסרוהו ועשאוהו ג"כ כיו"ט עצמו כן הכא נמי ביום זה כיון שהוא בין שני ימים שאין מתענים ואין אומרים בו תחנון עשאוהו כאלו היה גם כן מהם לענין שאין אומרים בו תחנון ואין מתענין בו, עי"ש.
ובספר ליקוטי מהרי"ח: ב' בסיון, הנה יום זה נקרא בישראל יום המיוחחס, ומרגלא בפי העולם משום דביום הזה נאמר לישראל 'ואתם תהיו לי עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש ונעשו בו ביום מיוחסין.
ובספר ישמח ישראל (ליום מיוחד, מאמר א') כתב לבאר בטעם שקורין ליום השני בחודש סיון "יום המיוחס", כי ביום זה הגיע עם ישראל לתכלית ההתבטלות אחד בפני השני, שזו המעלה וסגוליות המיוחדת של עם ישראל, על כן נתייחסו ביום זה במעלתם המיוחדת, 'והייתם לי סגולה מכל העמים – ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' לפי שבראש חודש באו למדבר סיני שם נאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו חז"ל במכילתא כאיש אחד בלב אחד, דהיינו אחדות שלימה בתכלית ההתבטלות של איש לרעהו, על כן ביום המחרת היו יכולים להגיע לרום חשיבותם וייחוסם להיות לעם הנבחר כעם סגולה (ס' הבן יקיר לי אפרים עמ' עט').
עוד טעם כתב בספר אזור אליהו (מובא בטעמי המנהגים), לפי שיחוס של ישראל הוא טעם לקבלת התורה הקדושה, על דרך דאיתא בילקוט, בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנו בהם אומות העולם ואמרו, מה ראויים אלו להתקרב יותר מכל האומות. אמר להם הקב"ה, הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאים, שנאמר ויתילדו על משפחותם.
התמדה בג' ימי הגבלה סגולה להצלחה בכל השנה
כתב בספר אגרות ומכתבים להגר"ש וולבה זצ"ל (סימן רכ"ח):
"קיבלתי ממורי ורבי זצ"ל הוא רבי שמואל חרקובר זצ"ל כי שלשת ימי הגבלה הם ימי סגולה, מי שלומד בהם בהתמדה רבה ממש בלי ביטול תורה לרגע, שזוהי סגולה להצלחה לכל השנה לעליה בתורה, הוא אמר לי שזה כתוב בספרים הקדושים."
מדוע חודש סיון מזלו תאומים
כתב בספר 'אגרא דכלה' ( דף ר' ע"א):
"בחדש השלישי וכו', ביום הזה באו כו', (שמות יט א). הוה ליה למימר בקיצור באחד לחודש השלישי באו, היה נראה לי שסגולת היום הזה דייקא הועילה להם, דהנה יום הזה מתחיל מזל תאומים, כן הם נעשו ביום הזה באחדות, הן עם קונם, והם בינם לבין עצמם כל ישראל כאיש אחד חברים כתאומים הללו, והיא שעמדה להם כמו שאמרו רז"ל (ויק"ר פ"ט ט') על פסוק (שמות י"ט ב) ויחן שם ישראל, לשון יחיד להורות אחדותם."
וכתב בספר 'מגלה צפונות' פרשת יתרו (דף נ"ט ע"א): "אי נמי ניתנה התורה במזל תאומים לרמוז שהתורה מייחדת לישראל כנפש אחד, וכל אחד ירגיש בצער חבירו כתאומים הללו שאם חש ראשו של אחד האחר מרגיש בצערו כמבואר במדרש שיר השירים (פרשה ה)."
והגאון ר' אברהם פאלאג'י בספרו אברהם את ידו (דרוש א' לשבת כלה) הביא שבזה פירש אביו זצוק"ל, מה דאיתא במדרש חזית על הפסוק חברים מקשיבים, שאמרו מלאכי השרת להקב"ה, תורה שנתת לישראל, הרי קנאה ושנאה ותחרות ביניהן ואין מקיימין אותה בשלום. ע"כ. והיינו דמידי הוא טעמא שניתנה התורה בחודש סיון, אינו אלא כדי שהתורה תייחד אותם שיהיו כל ישראל כתאומים וכל אחד ירגיש בצער חבירו, ומה הועילה התורה שניתנה להם. זת"ד. ודפח"ח. וע"ע להגאון חיד"א בספרו אהבת דוד (דרוש ט"ז לשבת כלה) מש"כ בזה, ובהקדמה לשו"ת אוריין תליתאי.
עוד כתב המגלה צפונות שם "אי נמי ניתנה במזל תאומים לרמוז שאין אדם משיג התורה אא"כ מתיש כחו עליה, כתאומים הללו שהן חלושי מזג (א"ה יחא"צ, עיין אור החיים הקדוש פרשת שמות עעל הפסוק ויאמר אל עמו וכו' מה שכתב בזה), וכדברי רז"ל בסנהדרין (כו ע"ב) למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם."
עוד כתב המגלה צפונות שם "דהוא רמז אל מה שאמרו בגמ' מכות (י' ע"א) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על צוארי שונאים של ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד, וכן אמרו באבות (פ"א מ"ו) וקנה לך חבר, לכן נתנה התורה במזל תאומים, לרמוז לזה שלא ילמד לבדו."
עוד כתב הגאון ר' אברהם פונטרימלי בספרו 'אשר לאברהם' (דרוש למתן תורה דף ע"ד ע"ג):
"איתא בזוה"ק פרשת יתרו (דף עח ע"ב) על הפסוק בחודש השלישי, דהטעם דניתנה התורה בחודש סיון שמזלו תאומים, משום שאית ליה פה ולשון, ועל דא כתיב באורייתא והגית בו יומם ולילה, יומא לקבל לשון, ולילה לקבל פה, ושם בגליון הקשה המהר"מ די לונזאנו, דאיך קאמר דלמזל תאומים יש פה ולשון, ולשאר מזלות אין להם פה ולשון, והלא למזל בתולה ג"כ יש פה ולשון. והניח בתימא. ובא חכם אחריו ותירץ ב' תירוצים, האחד דעל היותה בתולה מדרך הצניעות ושורת דרך ארץ שתשתוק ולא תדבר כמי שאין לה פה, והשני דכיון שהיא יחידית עם מי תדבר על העצים ועל האבנים, אך תאומים כיון שהם שנים ידבר איש אל רעהו, משום הכי לא חשיב לבתולה שיש לה פה ולשון. עכ"ד. ונלמד מזה דכיון דהתורה ניתנה במזל תאומים כל פה וכל לשון יתנו הוד והדר למלכותך וצריך לקיים והגית בו יומם ולילה יומא לקבל לשון ולילה לקבל פה."
