אוֹצְרוֹת הַחֵן – פרשת פנחס • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת פנחס

פרשת פנחס

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (כה, יא)

אמר הרה"ק רבי ישראל יצחק מאוטבוצק זי"ע: כתיב (כה, יא) ״בקנאו את קנאתי״ – פנחס הכהן לא עשה את הדבר הזה בכעס, אלא כמו שכתוב אצל הקב״ה (תהלים ז, יב) ״אל זועם בכל יום״, וכתיב ״חסד אל כל היום״ (שם נב, ג), כי גם זעמו של הקב"ה הוא חסד, כן פנחס הכהן לא היה חלילה בכעס, וזהו ״בקנאו את קנאתי״, פנחס עשה כמוני, שהזעם שלו היה במידת החסד.

 

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (כה, יא)

לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (רש"י)

שמעתי מהרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע בפרשת פנחס – שהרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע אמר: ״אדם יכול לחיות ימי מתושלח ולעבוד כל ימי חייו את השי״ת, ובכל זאת אם יש לו פניה מעבודה זו, אז גם שאול תחתית אינו מספיק עבורו״.

הוסיף הרה"ק רמ"מ מלעלוב זי"ע והגיד מאמר הפרוש ('חובת הלבבות' שער עבודת האלוקים פ״ד) ״לו הייתי בטוח בכם מפני העוונות הייתי ירא מפני הגדול שבעוונות והיא ההתנשאות״. לפי זה מבוארים דברי רש"י ז"ל בפ' פנחס – ״לפי שהיו השבטים מבזים אותו,  הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים, לכן יחס הכתוב את פנחס אחרי אהרן״. פירוש, כי התורה ידעה שפנחס לא יבוא לידי התנשאות משבח זה, אחרי שגינו אותו השבטים.

 

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (כה, יא)

בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (רש"י)

הרה״צ רבי יעקב זצ״ל בנו של הרה״ק רבי אלעזר מליזענסק זי"ע ונכדו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע, נסע 'נסיעה' אל הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. בשעת הסעודה הגביה הרבי מרוז'ין את עיניו הטהורות והביט לכל העברים ופינות בית המדרש, ואז אמר למשמשו: ״לך ושאל את היהודי הזה שעומד אצל התנור מה שמו״. הלך השמש ושאלו לשמו. אמר: ״יעקב״.

חזר השמש והגיד לרבו. אמר לו: ״שאל אותו שם אביו!״ שב ושאלו, ואמר: ״אלעזר״. שב המשמש והגיד לרבו. אמר הרבי: ״שאל אותו לשם זקנו״. הלך ושאלו בשלישית. עתה נתמלא רבי יעקב תרעומת על אותו שמש. אך הוא התנצל באומרו: ״לא אני שואל, אלא הרבי״. אמר לו: ״אלימלך!״ מיד קראו אליו הרבי ואמר: ״מדוע כבודו מסרב, הלא זה עתה היה אצלי זקנך הרבי ר' אלימלך, ואמר לי: "למה אינך מקרב את נכדי יעקב?!״…"

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

ידוע ומפורסם שהרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, כל ימיו היו בשפלות רוח ולב נשבר, והיה מתמרמר שהוא הגרוע שבגרועים. דרכו היתה לומר, שמפני זה בחרו בו למנהיג ישראל, לפי שבטוחים היו הבוחרים בו שלא יבוא לידי התפארות, כי אדם שנמצא במצב שפל כזה, לא יעלה על דעתו לטעות שיש בו איזה מעלה, אבל אם היו בוחרים באדם בעל מדרגה באמת, אזי יכול היה לבוא להתפארות ופניות.

לעומת זאת, ראה הרבי הזקן את רבבות החסידים החוסים בצילו, במעלה רמה וגדולה, והיה אומר: ״אונזרע חסידים זענען ביי דעם רעכטן אמת, אין דריטעל פון זיי זענען א זאלכע רביים ווי אלע רביים״ [החסידים שלנו הם אמת אמיתית, ושליש מהם הם רבי'ס כמו כל הרבי'ס].

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

זקני הרב הגאון האדיר מוה"ר נחמן אב"ד מיזריטש זצ"ל, התגורר בוורשה והיה סוחר בקמח. ביקש הגה"ק בעל 'חמדת שלמה' זי"ע אב"ד וורשה לפעול אצלו שיקבל עליו עול רבנות ולא רצה. אמר לו: "אם לא אפעל למטה, אפעל למעלה״. וכן הוה. נשרף לו לזקני כל הונו ואונו, עד שמיהר ובא לפני ה'חמדת שלמה' בתרעומת: ״מה רציתם ממני?״ הרעים עליו ה'חמדת שלמה' בקול ואמר לו: "ומי יהיה רב, אם לא אתם?!׳׳. ומסר לידיו את רבנות מיזריטש. [בשו"ת 'חמדת שלמה' (אהע"ז סי׳ נ״ט) מזכירו, זקני זצ"ל נסתלק כ׳ מנחם אב תקצ״ב].

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, כשהיה אחרי פטירת אביו הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי"ע בקאצק, שאלו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי"ע, למה אינו מנהיג עדה? ענה בענוות חן: ״אין לי במה לנהוג!״ אמר לו: ״הלא מרגלא בפי החסידים, ישראל מקדשים עזרה, כלומר, החסידים עושים את הרבי״. אמר לו: ״אני מתנהג כסוחר ולא כקבצן, מה שאין לי משלי, אינני לוקח בקבלנות מאחרים״…

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

רבי לייבוש מורה הוראה מלאדז', הכריח את הרב יוסף מאיר ז"ל להיות רבי, והיו אנשי דלא מעלי דאכלי בי קרצו, שפנו אל הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע. אמר להם הגה״ק מאוסטרובצה: ״למה לא? הלא הוא יודע ללמוד ולא גרוע מכל נכדי האדמו״רים״.

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

שח הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין: כשבא הרמ״א, רבנו משה איסרליש זי"ע, תלמידו של הגה"ק רבי שכנא מלובלין זי"ע, לעיר ואם בישראל קראקא, והוא אז בן י״ז-י״ח, כיבדו אותו בני הקהילה שינגן ״אדון עולם״ אחרי ״כל נדרי״. דבר זה נחשב לכבוד גדול והיו מכבדים בו רק לאיש היקר והמובחר שבעדה, ומכיון שהיה יודע נגן וגאון מופלא, כיבדוהו בזמר זה. אחר שסיים את נגינתו, הכריז בבית המדרש, שהוא נותן תודה לקהילת קראקא על הכבוד שכיבדוהו בניגון ״אדון עולם״, ומקוה שאדון עולם יכבדו ברבנות קראקא… וכך הוה. שנעשה לימים לרבה של קראקא.

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

פעם אחת ביום טוב, רקד החוזה הק' מלובלין זי״ע הרבה והחבריא קדישא עוטרים אותו מכל צד. הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע היה אז אברך צעיר לימים ודחק עצמו לראות את רבו הקדוש. ויהי, כאשר הביט בפניו הקדושים, פחד והרכין ראשו ארצה. מיד פשט הרבי מלובלין את ידו הקדושה דרך כל החבריא, הגביה את ראשו של הרבי מווארקי ואמר: ״אברך, למה נפלו פניך? אתה תהיה מנהיג גדול של ישראל״.

 

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טז)

בשעה שנולד רבנו הק׳ רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בעל 'קדושת לוי', פנה רבנו הבעש״ט הק' זי״ע לתלמידו המגיד הגדול ממעזריטש זי״ע ואמר לו: ״הריני נותן יי״ש לשתות ונשתה בצוותא, כי נולד זה עתה בן שיהיה מליץ טוב על ישראל, ולא יצטרך עוד למלאך מיכאל שימליץ טוב, ולא יהיה עוד מחסידים שלי, רק יהיה אצלך וסימן בידך מי הוא, אם יבוא אצלך אברך ואתה תאחז בתפילה, קודם תפילת 'הודו' ויבקשך להמתין עליו כי הולך הוא לטבול במקוה, תדע שהוא הילד שנולד היום״.

וכך הוה. לימים, ויהי היום, נכנס אברך לבית מדרשו של המגיד הק' ממעזריטש, בשעה שעמד הש"ץ להתחיל בתפילה, ניגש אל הש״ץ וביקשו שימתין לו כי הוא הולך לטבול במקוה. סיפר זאת הש״ץ לרבנו המגיד הגדול, או אז הבין כי הוא האברך שנולד אז ואכן המתין עליו בתפילה והרה״ק מבארדיטשוב התפלל עמו.

כיצד הגיע למעזריטש? – מעשה שהיה כך היה: לפני נישואיו עמד הרה"ק מבארדיטשוב והתנה עם חותנו שיעמיד לרשותו חדר נפרד, ספרים, מיטה וכסא, כדי שיוכל ללמוד כראוי. ואכן, קיים חותנו את רצונו הלכה למעשה. חלפו שנים אחדות של יגיעת התורה ואז פנה אליו חותנו הנגיד, נתן לו את רכושו וביקשו שייסע למקום פלוני לקנות סחורה ויהיה סוחר. נסע אפוא הרה״ק מבארדיטשוב למעזריטש לקנות סחורה.

באמצע הדרך, יצא איש מבית אחד וביקשו שילך עמו לבית הזה להשלים מנין לתפילה כי חסר אחד מעשרה. הלך הצדיק לאותו בית ומצא שיש בו בעלי עבירות רח״ל וברצונם להכשילו. מיד הוציא את כיסו הגדוש במטבעות ונתן להם, למען יניחו אותו לנפשו, עד שלא נותרה לו פרוטה בכיסו. ירא רבי לוי יצחק מאד מכעסו של חותנו, ויפן ויסע אל חדרו של המגיד הקדוש. שאלו המגיד: ״מדוע נתת כל המעות ולא קצת?״ והשיב, שלא רצה בכלל לדבר עמם בענין המעות, רק רצה לנוס החוצה. אמר לו המגיד: ״אל תירא, כי ישובו אליך המעות״.

וכך הוה. חיל ורעדה אחזו באותן נשים, אשר מיהרו ובאו אל המגיד עם אותו כיס מלא וגדוש במטבעות. וישב המגיד את הכסף לבעליו וביקש את הרה״ק מבארדיטשוב שיישאר אצלו קצת, עד שבא חותנו למעזריטש וביקשו שישוב הביתה ויישאר בחדרו וילמד שם, ולא יעשה עוד שום מסחר, וכן הבטיח לו הצדיק. ומאז נעשה הרה״ק מבארדיטשוב מחסידיו של המגיד הק' ממעזריטש זי"ע.

 

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם (כז, יז)

הגה"ק רבי אברהם מסוכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר', התבטא ואמר על רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע: ״א קלייניקהייט? א מענטש איז י״ז שעות במעת לעת בלויז רבי" [וכי דבר פשוט וקטן הוא, שבן אדם יהיה משך י"ז שעות רצופות ביממה רבי ומסור לחסידים?!]… עוד אמר הגה"ק בעל 'אבני נזר' זי"ע: ״את הסיבה שאין לו לאדמו״ר מאלכסנדר בנים, אין שום איש יודע, רק הקב״ה ואני, ואילו היו לו בנים היה מתוודע פנימיות שלו״.

 

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז, יז)

חסידי ביאלא בעיר מינסק, שכרו בעל-עגלה שיסע עימם אל רבם הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע. היה זה בעל העגלה הקבוע שנסע עימם תמיד. פעם אחת לפני הנסיעה חלה הבעל-עגלה והזמין להם בעל-עגלה אחר במקומו, ואף ביקש את אחד החסידים, שכאשר יבוא לביאלא יזכיר את שמו אצל הרבי.

כאשר באו לביאלא, הלכו החסידים אל אכסנייתם והתכוננו להיכנס אל הרבי. בינתיים שאל הרבי את משמשו, אם לא באו חסידים ממינסק. השיב השמש: ״כן, באו!" אמר הרבי: ״ייכנסו!" הלך השמש וקרא להם. שאלם הרבי, אם לא מכירים בעירם, איש ששמו פלוני בן פלונית מאנשי שלומנו״. כולם כאחד ענו שאינם מכירים איש כזה מאנ"ש. אמר הרבי מביאלא בהקפדה: ״אם כן, מה רוצים ממני?!" – האיש היה אותו בעל-עגלה ממינסק, והרבי מעולם לא הכירו כי לא נכנם אצלו בשום פעם.

בתוך הדברים, נכנס אל הקודש פנימה, אותו חסיד שבעל העגלה ביקש ממנו שיזכירו אצל הרבי, ואמר כי הוא מכיר את שם האיש והוא בעל העגלה שנוסע עימנו תמיד לביאלא. אמר הרבי: ״אם כן, הצדק אתו…"

כיון ששבו לעירם, נודע לחסידי ביאלא, כי האיש, בעל העגלה, כבר גסס בחוליו הקשה ולפתע פתח את עיניו וביקש מים. וסיפר, שלקחוהו לדין ושאלוהו: ״מי המליץ שלך בעולם הזה?״ אמר: ״הרבי מביאלא!" ופתאום בא אליו הרבי מביאלא, דחפו בכוח ואמר לו: ״לך מכאן״ וייקץ.

 

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז, יז)

הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' זי״ע מראדומסק התרעם על המדפיסים של הספר הק' 'נועם אלימלך', על שהשמיטו את הקדמת הספר שנכתבה על ידי בנו הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק זי"ע, בו מעיד על אביו הקדוש הרבי ר' אלימלך זי״ע מליזענסק שמסר נפשו בשביל ישראל. וסיים ה'תפארת שלמה' באמרו, כי דברים אלו חביבים עלי כמו הספר כולו.

 

וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז, יז)

לפני שנסתלק החוזה הק' מלובלין זי״ע לעולמו, קרא אליו את תלמידו הרה"ק רבי משה סטעניצר מזעלחוב זי"ע ואמר לו: ״איך גלויב נישט אז איר וועט האבן צו איינמיטצען צו פארן״ (אינני מאמין שיהיה לך אל מי לנסוע). לאחר פטירתו, בתוך ימי השבעה, בא אליו רבו החוזה הק' בחלום ואמר לו: ״אפילו צו א חבר צו פארן, אין פארן ברויך מען״. (כדאי אפילו לנסוע אל חבר, אבל לנסוע צריכים). קם אפוא הרה״ק רבי משה סטעניצר זי"ע ונסע אל ידידו הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע בעל 'אור לשמים', וכאשר בא אליו היתה לו לרבי מאפטא חלישות הדעת בליל שבת אצל השולחן, מכיון שלא ידע את סיבת בואו אליו, אם לנסותו בא… וגם לרבי משה היתה חלישות הדעת משלו.

באותו הלילה נגלה אל הרה"ק מאפטא רבו הקדוש מלובלין ואמר לו: ״דע לך שרבי משה בא אליך באמת, לקבל אותך לרבי, הגם שהוא בעצמו אדם גדול מאוד״. גם אל רבי משה נגלה החוזה הק' ואמר לו: ״משה, ווילסטע א שמעק טאבעק?״ (אתה רוצה להריח טבק?) והגיש לו קופסת כסף. בבוקר ראה קופסה זו אצל הרבי מאפטא. ומאז ישבו שניהם אצל השולחן בשמחה.

[הרה״ק המגיד מקאזניץ זי"ע אמר: ״אינני יודע למה רבי משה סטעניצר אינו מנהל עדה, אם לא שפוחד שלא יהיה לו אריכות ימים״. בערוב ימיו לא היה יכול לצאת את ביתו, ושלח ואמר לתלמידו הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע: ״אני הנני בגלות שאינני יכול לבוא אליו, והדין ׳תלמיד שגלה מגלין רבו עמו׳ (מכות י.). על כן, הנכם מוכרחים לבוא אלי״. וכן עשה, תיכף נסע אליו].

 

וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כז, כ)

בערב יום כיפור האחרון לחיי הרה"ק רבי מאיר מבקובסק זי"ע, לפני 'כל נדרי', לא הניחו לאיש להיכנס אל חדרו. עמדו החסידים והביטו דרך חור המנעול, וראו שהרבי ובנו הרה"ק רבי דוד זי"ע עומדים ובוכים. ולא ירד איש לפשר מעשיהם. אחר כך, בשעת התפילה, ראה חסיד אחד שרבי דוד לובש אחד ממלבושי אביו הק' שאלו: ״למה לבשת בגד זה?" השיב: ״אינני יודע!" כעבור ימים אחדים, בחול המועד סוכות בהאי שתא, נסתלק הרבי מבקובסק לבית עולמו, והבינו כולם שעוד בערב יום כיפור, העביר לבנו את ה'רביסטווע' ואת הנהגת העדה.

כאשר הכניסו את מיטת הרה"ק רבי מאיר מבקובסק זי"ע אל בית מדרשו אחר פטירתו, עמד אחד מגדולי החסידים, רבי יעקב דובעצקר וצעק לעבר בנו הרה"ק רבי דוד זי"ע, שיאמר דבר מה – אע"פ שאין נושאים דברי הספר בחול המועד – והכריז רבי יעקב הנ"ל בקול את הפסוק (כז, כ) ״ונתתה מהודך עליו״ – ראינו שנעשה ברק על הרה"ק רבי דוד מבקובסק זי"ע בכל פינות בית המדרש.

 

וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו (כז, כ)

ולא כל הודך, נמצינו למדים, פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה (רש"י)

שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זי"ע בשם הרה"ק דב בעריש מביאלא זי"ע, שאמר על מה שאנו אומרים בזמירות למוצאי שב"ק – "ויהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה", שהרי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, לכן אנו מבקשים – "ויהי החודש הזה" – אור הלבנה, "כנבואת אבי חוזה" כאור החמה, שיהיו פני יהושע כפני משה.

 

וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן (כח, יד)

הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין (יומא עא.)

אחד מחסידי ווארקי [אבי הרה״ח רבי מנדיל בלאס מוורשה) שהיה מלמד ופרנסתו מצומצמת, נסע פעם אחת לשבות בווארקי אצל הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע. מנהג היה נהוג בחצר הקודש ווארקי, שהיו מכינים את נרות השבת בליל שישי אור לערב שבת. כשנכנס החסיד הוורשאי לבית הרבי, ראה שאין נרות לשבת והבין שאין בבית הרבי כסף לקנות נרות. נכנס החסיד אל הקודש פנימה לקבל 'שלום' וראה שהרבי שותה מים חמים בלי טיי ובלי סוכר. קיבל שלום ויצא העירה, וכעבור שעה קלה שב לבית הרבי עם ב׳ ליטראות נרות וב׳ ליטראות טיי וסוכר, ונשא את כל הכבודה אל הקודש פנימה. כשראה זאת הרבי אמר לו: ״יפה כיוונת!״ (די האסט געטראפען).

בליל שבת, בשולחן הטהור, ציוה הרבי על משמשו להעמיד יין 'בעבור הגביר'. כן בבוקר בשעת הסעודה, ציוה הרבי על משמשו להעמיד יין בשנית 'עבור הגביר'. אחרי שבת נכנס החסיד מוורשה לברכת פרידה מהרבי ויצא לדרכו. בנסיעתו חלף דרך כפר אחד ובאותו כפר יצאו לקראתו סוחרים, פנו אליו ואמרו: ״אנא, אל תקלקל לנו, היה שותף עמנו למסחרנו״. החסיד לא התנגד ואחרי משא ומתן ביניהם נעשה שותפם, גם בלי תמורה, כי התנה עמם שלא יניח כסף בשותפות זו ויתנו לו חוזה. אחר כך נכנס לכפר שני ויצאו לעומתו סוחרים והפצירו בו שלא יקלקל להם את העסק שמבקשים לקנות. אף הם הגישו לו חוזה ושטר על שותפותם, ועד שבא לביתו כבר נעשה גביר גדול…

 

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד (כט, לה)

במדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ,  שמי שיש לו אכסנאי, יום ראשון מאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק, פוחת והולך כפרי החג (רש"י)

אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: וקשה, וכי ביום רביעי לא ייתן לו כלום? אלא נראה שביום הראשון, כדי לחבבו עליו, צריך להאכילו פיטומים. ביום השני שנעשה כבר יותר קרוב אליו, שוב אינו צריך לקרבו, כי ממילא מתקרבים איש אל רעהו, שכן ״גדולה לגימה שמקרבת״, עד שביום הרביעי נעשים קרובים כל כך ואינם צריכים לכל זה. וזה שאמר הכתוב (כט, לה) ״ביום השמיני עצרת תהיה לכם״, בני נעשים מכירים עמי ואני עמהם, עד שמספיק פר אחד.

 

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם (כט, לט)

אמרו בשם צדיקים, אשר בחודשי הקיץ נתן לנו השי"ת את כל המועדות והניח עבור החכמים את ימות החורף כדי לתקן בהם מועדות והם חנוכה ופורים. וזה נוכל לרמוז כאן בזה הפסוק – "אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם" – שאתם תעשו מועדות שהם על ישראל כנדר שנדרו. וכאן מפרט הכתוב ברמיזה את המועדות שיתקנו חכמים לישראל:

"לעולותיכם ולמנחותיכם" – הוא "חנוכה" שיש בה הדלקה והנחה. "לעולותיכם" – הדלקה דכתיב בה (בהעלותך ח, ב) "בהעלותך את הנרות", "ולמנחותיכם" – לשון הנחה, כדברי מאן דאמר הדלקה עושה מצוה וכמאן דאמר הנחה עושה מצוה (שבת כב:). "ולנסכיכם ולשלמיכם" – הוא "פורים". "לנסכיכם – חייב איניש לבסומי בפוריא (מגילה ז:). וכן מתנות לאביונים, דווקא דבר מאכל ומשתה. "ולשלמיכם" – הוא המגילה שיש בה דברי שלום ואמת (אסתר ט, ל).


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל

כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]


 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *