סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה (סנהדרין לו:), ומפרש בגמרא דכתיב (שה"ש ז, ג) שררך אגן הסהר. דהנה סנהדרין קודם למלך שנאמר (דברים טז, יח) שופטים ושוטרים תתן לך ואחר כך כתיב (שם יז, יד) ואמרת אשימה עלי מלך. ולכן איתא סנהדרין כחצי גורן עגולה – להראות שאם סנהדרין לבד עוד לא נשלם הענין, עד שימנו מלך שיעמיד את הדת על תלו. כי מלכות נקראת מלכות שמים, הנמשלת ללבנה וסהר. וזה האמור שררך אגן הסהר – הסנהדרין, סנהדרין הם חצי מהסהר – מהמלכות, ולא כל המלכות. כי המלכות שמים יהא נשלם דוקא על ידי מלך מבית דוד שאין על גביו אלא ה' אלקיו (עפ"י הוריות ט.).

♦♦♦

פעם פתח הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע ואמר: אנו אומרים בסליחות לערב רעש השנה – ״שופט כל הארץ ואותנו במשפט יעמיד״. יתכן לבאר, העצה שאותנו במשפט יעמיד, שתעמידנו למעלה במשפט, שנהיה אנחנו השופטים ונהיה למעלה מכל משפט.

♦♦♦

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (טז, יח)

נהירנא שבסביבות העיר ראווע-ביאלא היתה אשה עגונה שנים רבות. ישבו הרה״ג רבי אברהם אב"ד דק״ק ראווע, הגאון אב״ד דביאלא וכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל ויצא הפסק מאיתם, שעל פי דין מותרת האשה להינשא, כי הדבר פשוט. ויהי כאשר חתמו שני הרבנים הנ״ל על ההיתר וגם אבי זצ״ל היה אמור לחתום עליו, נעמד לפתע אבי במקומו ואמר להם: ״על פי דין, אכן האשה מותרת להינשא בלי שום פקפוק, אך דעו נא רבותי, שבעלה חי ובשום אופן לא אחתום על ההיתר, ואני יודע שלא תביטו עלי כלל. לכן, הנני מבקש מכבוד תורתכם ארכה של ו׳ חדשים שלא תתירוה ואני סמוך ובטוח שבמשך ששת החדשים הבאים תבוא ידיעה מבעלה״…

השתוממו חברי בית הדין על המראה ושאלוהו: ״מנין לך זאת?״ אמר להם: ״לא נביא ולא בן נביא אנכי, אלא יש דבר אחד שנשאר, והוא סוד ד׳ ליראיו, ואם ידי אינה רוצה לחתום, בוודאי האיש חי״. הסכימו בי"ד להמתין ו׳ חדשים ובמשך הזמן שב הבעל. ויהי לנס…

♦♦♦

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ (יז, ח)

מקשים העולם, למה כתיב בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע, היה מספיק לכתוב בין דם ובין דין ובין נגע.

ושמעתי מהר"ר ישראל משה רוזינזפט שליט"א בשם רבינו הקדוש ר' שמשון מאסטרפאלע זצק"ל, עפ"י מה שאמרו ז"ל שאלו מלאכי השרת את הקב"ה ג' קושיות: כתיב בתורתך ושפך את דמו וכסהו בעפר, ואילו הגויים הרגו את ישראל ולא נהגו בדמם אפילו כמו בדם חיות ועופות. כתיב בתורתך אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ואשכחן שהרגו את חנה ושבעה בניה ביום אחד. עוד כתיב בתורתך בנגעי בית שהכהן ציוה לפנות את הבית כדי לחוס על ממונן של ישראל, ואצל מרתא בת ביתוס שלא השיגה שום מאכל לקנות והשליכה בחוץ כל כספה וזהבה לקיים מה שנאמר כספם וזהבם השליכו בחוצות, ומצינו במדרש בשלח (תנחומא בשלח א) כששמעו הכנענים שישראל באו לכנוס לארץ עמדו הכנענים ושרפו את הזרעים ועקרו את האילנות וקצצו את הנטיעות וכו' אמר הקב"ה אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם לארץ מלאה כל טוב, היה מעכבם מ' שנה במדבר עד שיעמדו הכנענים ויתקנו מה שקלקלו. ועל אלו הג' קשיות שאל אותם הקב"ה למלאכים אם יש שלום בישראל, והשיבו לאו, אמר להם הקב"ה, אם אין שלום אין כלום.

ויש לומר שבפסק זה ירמוז ירמוז כאן על הויכוח בין הקב"ה למלאכי השרת, כי יפלא – למלאכי השרת, בין דם לדם – למה דם חיות ועופות צוית לכסות, ואילו את דם ישראל בחרבן הבית לא כיסו הגויים. בין דין לדין – דין אותו ואת בנו אסרתי, וכאן בחורבן בית המקדש הרגו אותו ואת בנו. בין נגע לנגע – בנגע בתים חסתי על ממונן של ישראל, וכאן בחרבן רחמנא ליצלן לא חסתי. הכול הוא משום דברי ריבות בשעריך – משום שחמנא ליצלן אין שלום בישראל. פוק חזי עד היכן מגיעה רעת המחלוקת ר"ל.

♦♦♦

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין (יז, ח)

כאשר נתקבל הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע בצעירותו לכהן פאר אב"ד טורטשין בפולין, דרו בעיירה שמונים איש ובתוכם י"ד בעלי הוראה. ביקשו בעלי ההוראה להכשיל את הרה"ק מאלכסנדר בשאלות למיניהם, עד שקרה שפסק פעם ההיפך מן הדין. מיד שלחו שני אנשים מבני העיר אל אביו הגדול הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא זי״ע לספר לו את אשר אירע עם בנו.

באותה עת התגורר רבי שרגא פייבל בעיר מאקובע והאנשים נכנסו אצלו והראו לו בערך ששים שאלות שבנו רבי יחיאל פסק ההיפך מן הדין. עצם רבי שרגא פייבל את עיניו הטהורות לרגעים ספורים ואחר פתחן ושאל את האנשים: ״האם באמת אירעו כל השאלות האלו בעיר, או רק שלחתם אליו שאלות שלא היו ולא נבראו?״ הודו האנשים לרבי שרגא פייבל כי אכן לא אירעו הדברים אלא שביקשו לנסותו.

שוב עצם רבי שרגא פייבל את עיניו ואח״כ פתח ואמר: ״איתא בירושלמי, מיום שבטלו הסנהדרין לית אנן ידעין למידן דין תורה. והדבר תמוה: הירושלמי לא ידע, ואילו רב מקלביעל יודע? אלא דעו נא, שאפילו ״ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה״ (בבא בתרא צא:), מכל שכן רב בעיר. ומה עושים בשמים כשבא לפני הרב שאלה? – רואים שלא יהיה לו מכשול חלילה. אבל זה דווקא אם השאלה אירעה באמת, אבל אם לא אירעה השאלה אלא שזה רק נסיון, זה נקרא מושב לצים וכתיב (תהלים א, א) ״ובמושב לצים לא ישב״, אין השכינה עמו בזה, לכן יכול לומר גם ההיפך; לכו לשלום ועוד הפעם לא תעשו כך ויהיה הכל באמת, ואני מבטיחכם שיפסוק כהלכה כי יודע אני שבני יודע ההלכה בטוב״.

♦♦♦

וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ (יז, ח)

מלמד שהמקום גורם (סוטה מה.)

מעשה בגיסי בעל אחותי רייזל ע״ה, הרה״ח רבי חיים צבי ווארגון ז״ל [בן הרב החסיד ר׳ שמואל ז״ל בן הגה״ח רבי חיים צבי זצ״ל אב״ד נאווע-פאלע], שנסע פעם למדינת בעהמן לרגלי מסחרו. כששב משם, שאל את חמיו – כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, מה הענין ששם התפלל בהתלהבות עצומה, מה שאין כן בפולין.

אמר לו כ״ק אבי זצ״ל, ששם אין לניצוצות הקדושים במי להתדבק, על כן כיון שבא לשם איש תלמיד חכם וירא שמים, המניח תפילין ושומר שבת כראוי, מתדבקים בו כל הניצוצות עד שעל ידי זה יוכל לבוא גם לרוח הקודש. לא כן בפולין שיש בה הרבה צדיקים גדולים, הניצוצות הולכים ומתדבקים אצל האדם היותר קדוש והמקום גורם.

♦♦♦

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם (יז, ט)

ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך (רש"י)

פעם אחת עמדו לפני רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע קבוצת חסידים והקשיבו לדברי קודש היוצאים מפי הרבי. לפתע בא לפניהם איש זקן והחל קובל לפני הרבי הקדוש שעיניו החלו כהות. "כשבאתי הנה", סיפר, "חשבתי שכבר הוטב לי מעט, עד שלקחתי את הגמרא לידי והחלתי ללמוד בערך רבע שעה, ושוב החלו עיני כהות". עוד הוסיף וסיפר שכאותו מעשה היה לו אצל אבי רבנו הרה״ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע ונכנס אצלו לפני ולפנים ושח לו הדבר, ומני אז ועד עתה חדלו הכאבים ולא סבל מזה עוד, ועתה שוב איננו רואה.

נענה רבנו ה'ישמח ישראל' ואמר: ״מה שאבי הק' היה יכול, אינני יכול!״ והוסיף בצער: ״אוי לי, מה אשם היהודי הזה מה שאני אינני טוב, הוא בא אלי משום שחושב שאני טוב, אם כן מה הוא חייב, מדוע לא יראה חלילה״… ויפסוק ה'ישמח ישראל' פסוקו: ״אומר לך מה שאני חושב, זו רק חולשה… סע לביתך, תאכל ותשתה יותר טוב ובעזרת ד׳ תראה, מה שהרופאים מייאשים אותך זה כלום, ואינך צריך ליסע לברסלוי". וכן הוה. האיש נסע לביתו והבריא לחלוטין.

♦♦♦

וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם (יז, ט)

אמרו בשם רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, שסגולה לבקשה קודם שייכנס לבית המשפט, לומר ברכת 'השיבה שופטינו' עד הברכה.

♦♦♦

לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (יז, יא)

פעם ביקר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע בעיר סעראצק. שח לפניו רב העיר הגה״צ יוסף לעווינשטיין זצ״ל – שנמנה על חסידיו – כי המקווה בעיר מן הסתם איננה טהורה מחיצונים, כי תמיד נשמעים קולות עולים ויורדים כמו שטובלים במים, והנשים יראות ללכת אל המקווה.

אמר לו הרבי: ״בוא ונלך יחדיו אל המקווה!״ כשבאו שמה, אכן שמעו את אותם קולות שתיאר הרב דמתא. פנה הרבי מאלכסנדר אל הג״ר יוסף ואמר לו שיצווה על הקולות שילכו מכאן. השיב רבי יוסף: ״הלא הדבר הזה שייך לכבוד קדושתו״. החזיר לו הרבי: ״אדרבה, זה שייך לכם, כי כבודו הוא מרא דאתרא״. לבסוף אמר הרב כמו שנצטווה, מאז פסקו הקולות ולא נשמעו שוב.

♦♦♦

כי יפלא דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וגו' (דברים יז, יח). מקשים העולם, למה כתיב בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע, היה די לכתוב בין דם ובין דין ובין נגע.

וי"ל, שירמוז כאן על הויכוח בין הקב"ה למלאכי השרת, כי יפלא – למלאכי השרת, בין דם לדם – למה דם חיות ועופות צוית לכסות, ואילו את דם ישראל בחרבן הבית לא כיסו הגויים. בין דין לדין – דין אותו ואת בנו אסרתי, וכאן בחורבן בית המקדש הרגו אותו ואת בנו. בין נגע לנגע – בנגע בתים חסתי על ממונן של ישראל, וכאן בחרבן ר"ל לא חסתי. הכול הוא משום דברי ריבות בשעריך – משום שר"ל אין שלום בישראל, פוק חזי עד היכן מגיעה רעת המחלוקת ר"ל.

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

מעשה בהגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל ראש ישיבת סלונים בברנוביץ, שהתבטא על עשיר וגביר גדול שהוא עני ורש. לשאלת חסידים: "הלא הלה מרוויח הרבה?" נענה ואמר: ״הלא הוא רוצה כבוד, וכבוד צריך מזולתו, אם כן הוא נצרך לבריות״…

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

שמעתי מהרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: איתא (ברכות ל:) ״אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו״, אפילו המלך, מלכו של עולם, שואל בשלומו של האדם, עד שהוא גדול כל כך, שהקב"׳ה שואל כבר בשלומו, מכל מקום ״לא ישיבנו״ לאמור שדי לו בעבודת החומר, אלא ידע שעם כל זה לא התחיל עדיין בעבודתו ולא יגיס דעתו.

וכן ״אפילו נחש כרוך על עקבו״ (שם), הוא היצר הרע, שאינו פוסק ממנו ורוצה לטורדו מהעולם, ויש לו חלילה, נפילה בתר נפילה, לא יפסיק, אלא יעבוד עוד ועוד, וסוף הכבוד לבוא שיתגבר על יצרו.

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

כשביקר הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' זי"ע מראדומסק בצאנז אצל הרה"ק בעל 'דברי חיים' זי״ע, הגיד לו ה'דברי חיים': ״הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע אמר, שרוצה שבניו עד דורי דורות יהיו עניים, אבל אני רוצה, על כל פנים, שבניי לא ידורו בישובים הקטנים״.

שאלו ה'תפארת שלמה': ״הלא זה ההיפך מהא דמצינו בגמרא (כתובות קי:) ישיבת כרכים קשה״. אמר לו: ״לא מפני זה, אלא שאם ידור במקום קטן, אזי כשיקום לפנות בוקר ביום שלג וילך אל המקווה, לא תהיה דריסת איש של אדם בשלג ואז יתמלא בעצמו גאווה, שהוא הינו הראשון שהולך למקווה, אבל כשידור בעיר גדולה ושם אף באמצע הלילה יש דריסת איש ועוד כדומה, ולכן רוצה שידורו בעיר גדולה״…

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

באחד הימים, כשיצא הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע לרחוב העיר, הפילה אשה אחת את עצמה למרגלותיו ולא הניחה לו לילך עד כי יבטיח לה שתיפקד בבן. אמר לה: ״אם הייתי יודע שלא תתקיים הבטחתי, הייתי מבטיחך, אבל ירא אנכי שתתקיים ומה אעשה אח״כ עם המנוול?!… שח״ו תבוא בליבי גאווה שהנני בעל מופת ואיש גדול״.

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

כשעמד הרה"ק רבי גרשון חנוך מראדזין זי"ע בעל 'אורחות חיים', להתמנות לרב בעיר לובלין, נמצאו שם אנשי רשע שהעלילו עליו עלילת זדון. באחת השבתות הגיעה הוראה מהממשלה שיעצרו אותו תיכף ומיד. הדבר אירע ביום שבת קודש, וכששמעו על כך הרה"ק רבי לייבלי אייגר מלובלין זי"ע והרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע, עשו פעולה אצל הממשלה ומנעו שלא ישלחו אותו ביום השבת, אלא שבמוצאי שבת ייסע בעצמו מלובלין.

במוצאי שבת כשעמד הרה"ק מראדזין להיכנס אל הרכב שבא לקחתו, אמר בדרך הלצה: אמרו חז"ל (עירובין יג:) ״כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו״. והענין תמוה, שהרי מה ההבדל בין זה לזה, הלא לשניהם אין כבוד, ממנו בורח הכבוד וזה אינו חפץ בו. ברם, ההבדל הוא, כי זה שבורח מן הכבוד יש לו את הכבוד מאחוריו, וזה שרודף אחרי הכבוד, הכבוד יש לו אותו מאחוריו״.

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

איתא בגמרא (סוטה מט:) ״אמר רב יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא״. פירש״י, ״דאנא ענוותן״. הקשה הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע, מה טעם חזר רש"י על דברי רב יוסף, הלא רב יוסף בעצמו אמר כן. ותירץ, כי הנה הראשונים עשו פתח על כל דבר, כי אי אפשר היה למסור את הנפש על קידוש ה׳ לולי שמסרו עצמם האבות הקדושים. כמו כן במידת הענווה, חשבו 'משמת רבי בטלה ענווה', פירוש שלא יצטרכו לעבוד קשה עוד על מידה זו, כי רבנו הקדוש כבר פתח על זה פתח וכל הרוצה לבוא למדרגה זו יכול לבוא בנקל, וזה ״בטלה ענווה״, היינו העבודה של ענווה.

על זה אמר רב יוסף ״לא תתני ענוה דאיכא אנא״, ואמר רש"י ז"ל "דאנא ענוותן", מילת 'ענוותן' היא פועל יוצא. פירוש, שאני עובד במידה זו הרבה ולא פעלתי עדיין, אם כן עוד לא נפתח הפתח בזו המידה, אלא כל אחד מוכרח לעבוד הרבה בעצמו.

♦♦♦

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז, כ)

שמעתי מהגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל, ששמע מהרה"צ הקדוש רבי נחמיה אלטר זצוק"ל הי״ד, בשם הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע, שאמר: ״ומגביה שפלים״, אם כן, מה הועיל, הרי נעשה בעל גאווה? ותירץ: ״כשם שלוקחים את הקופסה מן הארץ, ומעמידים אותה על השולחן״.

♦♦♦

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ (יח, יג)

רבנו הבעש״ט הק' זי״ע שאל את אחד מהחבריא דיליה, הרה"ק רבי דוד מקוסטנטין זי"ע, מדוע אינו רוצה לנהוג בדרכו. השיבו רבי דוד: "אני יודע רק ״תמים תהיה עם ד׳ אלוקיך״ (יח, יג). אמר לו הבעש״ט הק' בדרך הלצה: ״טוב, אתם שהינכם קצר קומה (רבי דוד היה נמוך קומה) אתם יכולים להיכנס באות ת׳ של ״תמים״, אבל מה יעשה איש גבוה, איך ייכנס באות ת׳, יכול הוא לשבור את השדרה עם הירך?!״… [הכוונה היתה, שרבי דוד שהיה צדיק ועניו אמיתי, הוא יכול היה לקיים תמיד בפשטות ״תמים תהיה״, אבל אדם אחר צריך לדבק את עצמו בדרך הבעש״ט הק' זי״ע, כדי שיוכל לבוא לדרגה זו של ״תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך״].

♦♦♦

וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקיךָ (יח, יד)

הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע הגיד בשם זקנו הרה"ק רבי אלעזר מנחם מענדיל מלעלוב זי"ע: כתיב (יח, יד) ״לא כן נתן לך ד׳ אלוקיך נביא מקרבך״. הצדיק נקרא ״לא כן״, וטעם הדבר נראה, כי איתא בגמרא (מועד קטן טז:) שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל, הצדיק גוזר והקב"ה מקיים. על כן אם הוא איש צדיק, יוכל להגיד ״לא״ על גזירה שאינו חפץ בה, ולומר ״כן״ על מה שחפץ, ומכאן שהצדיק נקרא ״לא כן״.

♦♦♦