אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת נח • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת נח תשפ"א

פרשת נח

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק (ו' ט)

אלה תולדות נח נח איש צדיק כתיב ב' פעמים נח. נראה לרמז בזה שהפסוק מרמז על התורה. כתוב אודות התורה הקדושה (משלי ג' יז) דרכיה דרכי נועם גם כאן מרומז ב' פעמים השם נח.  דרכיה דרכי נועם ר"ת הם נח, וגם סופי תיבות עם ג' התיבות הם נח. כי השם נח מרמז על התורה שעליה נאמר עניין של ניחא, (עיין שבת פח' א' ארץ יראה ושקטה)  ותולדות נח  שבזכותה של התורה ניחא לעולם: נח במילוי הוא נון חית (524) עולה תקכ"ד כמנין פרקי משניות שהוא כלל תורה שבעל פה ובה יש ניחא לכול, והתורה דרכיה דרכי נועם.

***

אלה תולדות נח נח ב' פעמים נח ובמדרש פרשת נח איתא "ניחא לעליונים ניחא לתחתונים", כלומר שנח ידע ולימד דעת שהקב"ה הוא אדון הכל. ובזה היה ניחא לעליונים ולתחתונים. ויש לרמז זאת  נח נח (116) עולה אדון הכל (116) וזה מרמז לנו התורה הקדושה.

 

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה (ו' ט)

נח נקרא תמים (בראשית ו, ט), שנתבשר לו שיתמו ויכרתו המים מן היבשה והוא ישאר בחיים. תמים עולה כמנין נח – כיצד, ת' אות כ"ב מן הא"ב, מ' אות י"ג, י' אות י', מ' אות י"ג, הרי לך נ"ח.

 

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (ו, י)

נח הצדיק היו לו ג' בנים וקרא להם שמות על שם – תורה, עבודה וגמילות חסדים, כי קיום העולם הוא על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב), והיה צריך להיות מ'שם' – עמוד התורה, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה (לשון הרמב"ן בהקדמה לפירוש התורה וראה זח"ב דף פז.). 'חם' – עמוד העבודה – "חם לבי בקרבי" (תהלים לט, ד) ואיזו עבודה שהיא בלב זו תפילה (תענית ב.). 'יפת' – עמוד גמילות חסדים – "כי יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (נח ט, כז) שמשכנו יהיה אצל 'שם' להאכילו וגם להלבישו.

אך לבסוף נשתיירו כל שלושת העמודים רק אצל 'שם' שהוא מרמז לתורה – אוהלם של שם ועבר. 'עבודה' – שם כהן גדול, "והוא כהן לקל עליון" (לך לך יד, יח). 'גמילות חסדים' – שם "הוציא לחם ויין" (שם יד, יח). אך 'חם' ביזה את העבודה ועשה להיפך, עבד עבודה זרה, ואצל בניו נאמר (שמות א, יג) "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך". ו'יפת' – כל גלויות ישראל אצלם ומענים אותם וסוגרים עבורם את דרכם, וסותמים להם כל מקורות הפרנסה, והורגים ורוצחים אנשים ונשים וטף, ארץ אל תכסה דמם. השי"ת ירחם על עמו שיהיה נח לישראל מהם.

***

נח קרא לבניו על שם התקון הגמור שיהיה בימי משיח. 'שם' יש לו את האות הראשון והשני מאותיות 'משיח' – מ"ש, 'יפת' יש לו י', 'חם' יש לו ח', ובצירוף יחד אותיות משי"ח.

וגם יש ל'חם' אות מ', רמז שיתקדש שם שמים על ידו בידי 'שם' אחיו, כי משה וישראל בני שם והוציא הקב"ה ממצרים מבני חם באותות ובמופתים ובגילוי שכינה, כי (שמות טו, יד) "שמעו עמים ירגזון וגו' נמוגו כל יושבי כנען", וראו כולם שד' מלך וימלוך לעולם ועד. ד' מלך בעולם הזה, וד' מלך קודם שנברא כל יציר, וד' ימלוך לעתיד.

והנה ניתנו האותיות מ"ש ל'שם', וכל שמו נכלל במשיח, ואותיות הראשונות, כי נקרא עליו שם ד' צבאות. והוא ארון הקודש, "ברוך ד' אלקי שם" (בראשית ט, כו), שבו נכלל התורה הקדושה. ושי"ן הוא אות הכ"א מן הא"ב עולה אהי"ה, שהקב"ה יהיה עם בניו תמיד "בכל צרתם לו צר" (ישעי' סג, ט). ואות מ' אות י"ג מן הא"ב עולה אהבה, שהקב"ה אוהב את בניו זרע יעקב המיחדים שם ד' בכל יום, ענין י"ג שעולה אח"ד.

וניתן ל'חם' האות ח"ת, כי בזכות זה שנתקדש שם שמים על ידם בתחילה יזכו בניו להיות הראשונים שיכירו שם ד', ונאמר עליהם (ישעי' יט, כה) "ברוך עמי מצרים", עיין מלבי"ם שם. וחת ענין מחתה וענין פחד, שנשברו לכבוד השם בראשונה, ובראשונה יכנסו בפחד ד'.

וליפת ניתן י', כי כל כחות הקליפה יקבצו תחת דגלו בימי גוג ומגוג ובאו יחדו על ד' ועל משיחו. ולכן בא היוד הראשונה, להראות על ידו של הקב"ה שיכה אותו בכל היד ולא באצבע לבד. וראה באותיות דר"ע, יוד – אל תקרא יוד אלא יד. והיינו כי הקב"ה יכה אותו בידו הגדולה מכה ניצחת עד נצח, ועד קיום הנאמר (יחזקאל לח, כג) "והתגדלתי והתקדשתי".

 

וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ (ו' טז)

בזוהר הקדוש ירושלים נקראת תיבת נח (זוה"ח ח"א נח לה., ח"ב רות לה:). וזהו שאמר (בראשית ו, טז) תחתים שנים שלישים תעשיה, כי יהיה בירושלים שלשה  בתי מקדשות, והמקדש השלישי יבנה במהרה בימינו אמן.

 

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶ (ו, יז)

שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך, וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול (רש"י)

הנה לתכלית זו הביא הקב"ה בדעתם כשנסעו מקדם – מקדמונו של עולם [כך איתא במדרש (בר"ר פל"ח ס"ז) עה"פ (יא, ב) "ויהי בנוסעם מקדם" – שנסעו מקדמונו של עולם] למצוא הבקעה בארץ שנער, כדי שיתעוררו משנתם. וזה "שנער – שינה ער". כשיראו שם את מתי המבול שננערו שם, יכירו וידעו כי לד' המלוכה והוא הבורא והוא המנהיג ובידו הכול. אבל הם לא די שלא נתעוררו משנתם ונסעו מקדם, רק כיון שראו את מתי המבול, עוד הוסיפו סרה לבנות סמוכות לרקיע שלא יתמוטט, ופקרו עוד יותר ואמרו (יד, ד) "הבה נבנה", ולכן מידה כנגד מידה, "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (רש"י פסוק יז), ולא יוכלו לחטוא כל כך.

 

וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (ז, ז)

אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים (רש"י)

נח הצדיק למד מכל אדם אפילו מגרוע שבגרועים, ולכן, כיון שלמד ממנו, היה אצלו בתור אדם המעלה וחשב שבזו הזכות, שלמד לו אותו הענין שהיה נצרך, יגן עליו ויהיה לו לפה ולמליץ שלא יבוא המבול. וזה הפירוש אף נח מקטני אמונה היה, שהיה למד גם מקטני אמונה. א"ף – אל"ף פ"ה. 'אלף' לשון לימוד – כיון שלמד ממנו יהיה לו 'פה' לדחות את הגזירה של המבול.

*

אף נח (רש"י בראשית ז, ז), כלומר נח למד עם דורו באף, ולכן חשב שזה יהיה להם למענה ולהמלצה מה שלא קבלו ממנו, ולא יבוא עליהם המבול בשביל זה, כי רצה שיתלו הסרחון בו כדי שינצלו.

 

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה (ז' כג)

 

וישא"ר א"ך נ"ח עולה בגימטריא ירושלי"ם (596), כי ירושלים נקראת תיבת נח ככתוב בספר הזהר הקדוש (ע' זו"ח רות צח:), ועליה נאמר (בראשית לב, ט) "והיה המחנה הנשאר לפליטה", שלא יהיה לו לגוג ומגוג שליטה על ישראל הנמצאים בתוכה.

 

וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (ח, א)

 

ויזכור אלקים את נח (בראשית ח, א), סופי תיבות תרחם. בשביל שריחם על הבהמה והחיה שהיו בתיבה,  ראוי היה לרחמנות, כמו שמצינו אצל רבינו הקדוש שנתרפא בשביל שריחם על הבני כרכושתא, כן עורר נח הרחמנות למעלה במעשיו.

ושמו של נח מורה הרחמנות, כי נפש חיה הוא שמו (בראשית ב, יט), ושמו מורה על הרחמנות שיש בו, שכל אחד מוצא אצל נח חן, והכי קרא את שמו נח. ולכן נח מצא חן בעיני ד' (בראשית ו, ח).

 

וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם (ח,ב)

ראיתי דבעוון אי ענית אמן הגשמים נעצרים. ונראה לזה סימן ורמז מן הפסוק  "ויכלא' הגשם' מן' השמים" (בראשית ח' ב') סופי תיבות  אמ"ן.

 

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (ח, כא)

סיפר לי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב, שלאחר פטירתו של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע היה בעת טהרתו והריח ריח בשמים, ושאל את כולם בתוך החדר  אם גם הם מריחים, וכולם הריחו ריח בשמים. זי״ע.

הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל היה נכד הרה"ק הרבי ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, היה איש קדוש. קדושתו, פרישותו וטהרתו מי יכול לספר. מלבד גדולתו בתורה, היו בו מעשים שאין כמוהו. היה ממש חד בדרא, עטרת תפארת ירושלים עיה"ק. נסתלק ביום כ"ו אייר יסוד שביסוד שנת תש״ה.

 

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם (ט, ב)

שמעתי על הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי״ע, שפעם אחת נסע בדרך עם אנשי שלומו ועמד זאב באמצע הדרך. נתייראו כולם בפחד נורא, עד שהוכרחו להגיד לרבי דוד, והרכין את ראשו לחוץ והביט בזאב, ומיד ברח הזאב.

 

כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה (ט' ג)

הנה לבני נח הותר כל בשר אפילו נבילות וטריפות שקצים ורמשים, לא כן ישראל שמותר להם רק בהמות ועופות טהורות. וההסבר בזה הוא כי כמו שנאמר "ונחש עפר לחמו" (ישעיהו ס"ה כ"ה), ואמרו כדי שלא יבוא בבקשה לפני ד' יתברך על מזונו, כי הקב"ה  לא יחפוץ בו כלל, ולכן בכל מקום בואו ניתן לנחש מזונו ברווח. כמו כן הגויים שהמה מסטרא דנחש הותר להם הכל. ו"לא כאלה חלק יעקב" (ירמיהו י' ט"ז) שהקב"ה מתאווה לתפלתן (יבמות סד.), ולכן "את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו" (ויקרא יא).

 

כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל (ט, ג)

שלא הרשיתי לאדם הראשון בשר אלא ירק עשב, ולכם, כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל (רש"י)

מנהגינו בכל הסעודות תמיד לאכול את הבשר אחר כל המאכלים, ויש לומר הענין בזה, שזה כשם שבבריאת העולם לא הותר לאכול בשר רק אחר כך, כנאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל".

 

זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם–לְדֹרֹת, עוֹלָם (ט, יב)

וברש"י ז"ל: לדרת עולם – נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי.

וצריך להבין, אדרבא דורות אלו היו מלאים צדיקים, ודורות אחרים היו חסרים, ולמה בא הרמז בחסר ו' על הדורות הטובים. אבל גם בדורות האלה בעוונותינו הרבים אליה וקוץ בה, כי הגם שלא היו צריכים לענן הברית, אבל משיח עדיין לא בא. וחזקיה שביקשו הקב"ה לעשות משיח (סנהדרין צד.), לא אסתייע מילתא. וכן דורו של ר' שמעון בר יוחאי לא בא אז משיח, ולכן באמת חסר הוא למרות שצדיקים גמורים היו. ואימתי יתמלא בימי משיח, יעקוב ואליהו מלאים, כי יקח אז את האות ואו מעשו הרשע ויחזיר המשכון לאליהו (עיין במגלה עמוקות פרשת בחוקותי).

 

וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם (ט, כ)

נדב ואביהו, אמרו ז"ל (ויק"ר כ, ט) שתויי יין נכנסו. הנה עץ שאכל אדם הראשון גפן היה (ברכות מ.), ובא נח הצדיק לתקן זה, ולכן נטע את זה ראשונה. והשטן בא והתערב בזה כמו שעשה אצל אדם וחוה. וכנען נעשה לו מרכבה טמאה בעוון אביו חם ששימש בתיבה (בר"ר לו, ז), שעבר על צווי הבורא ב"ה ונפשו לא הייתה טהורה, ולכן ויגע בכף ירך נח ויכול לו, ולא נעשה התיקון שרצה נח לעשות לתקן את עץ הדעץ. ובאו הני שני צדיקים נדב ואביהו לתקן זה. וזה הרמז שתויי יין נכנסו, לתקן הני תרי פעמים שתויי יין, אחד של אדם וחוה, ואחד של נח, שלא עלה בידם לתקן.

 

 

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס (י, ב)

מה שהעולם אומרים נח עם ז' טעויות [נח עם שבע שגיאות..] נראה, כי נח בירך את בנו שם ועשה יפה, שממנו בא יעקב שזרעו והוא בעצמו כהן לאל עליון (בראשית יד, יח). וכן עבר צדיק גמור היה ונביא גדול. וכן מה שקילל את בנו חם בוודאי יפה עשה שהוא עצמו רשע וכל בניו רשעים. אבל מה שבירך את יפת שהיו לו ז' בנים והמה: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשוך ותירס שכל צרות ישראל נצמחו ובאו מאלו, בזה טעה נח.

והגם שיפת בעצמו היה צדיק מעט כי לא מצינו אצלו יותר רק מה שסייע לאחיו שם לכסות את ערות אביהם, אבל אותו בעצמו שייך מעט לברך אבל לא את בניו שעושים מעשה חם ונמרוד ועשו. זהו שאומרים נח עם ז' טעותים [נח עם שבע שגיאות], כי באותן השבעה בנים של יפת היה לו טעות בברכות, שהמה לא שייכים בברכה כלל והמה מנאצים את ה' וחומסים וגוזלים ורוצחים את ישראל בני אל חי וסומכים על ברכת יפת.

 

וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים (יא, כח)

מדרש אגדה, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד, על שכיתת את צלמיו והשליכם לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו, אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו, וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני, השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים (רש"י)

אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: כתיב (ישעיה כט, כב) ״לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם״. פירוש, אברהם אבינו ע״ה כאשר השליכו נמרוד הרשע לתוך כבשן האש, רצה באמת להישרף על קדושת שמו יתברך, כמו רבי עקיבא שאמר (ברכות סא:) ״מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנה״. ברם, לא היו יכולים מן השמים לעשות רצונו בזה, כי היה צריך לצאת ממנו יעקב. וזה ״יעקב אשר פדה את אברהם״.


המדור באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל 

להערות והארות [email protected]


 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן