Nati Shohat / Flash 90

שיווק ואמת הולכים ביחד?! / רענון לשבת מאת צבי סילבר

"יוסף, יהודי יליד ארצות הברית גדל בבית מסורתי. הוא גדל על ערכים גבוהים לאמת ולהתנהגות אנושית מכובדת, אביו היה בעלים של עסק קטן שהצליח והוא הלך בדרכיו. למד מעט בישיבה ואחר כך בבית הספר ללימודים גבוהים, התחתן וקיבל מאביו סכום כסף. לא בשביל קניית דירה אלא כדי להתחיל בעסקים"

  • בנם של קדושים: נכד לרבי אלימלך מליז'ענסק מבקש עזרה

    תוכן מקודם

  • כשלבן שלך יהיה טוב, לך תהיה נחת: הרישום בישיבה שמשנה חיים בעיצומו!

    תוכן מקודם

  • למה להעיב על רגעי האושר?

    תוכן מקודם

  • גרמניה: הסכים לנתח יהודייה וחזר בו

    תוכן מקודם

את המשפט הבא אם אתם לא מכירים כדי מאד שתכירו ואם אתם מכירים כדאי מאד שתשננו 'שיווק כבר לא עוסק בדברים שאתם מייצרים אלא בסיפורים שאתם מספרים.' סת' גודין (יזם, מרצה, כותב רבי מכר ומשווק דיגיטלי מזה שני עשורים), כל איש עסקים בשלב השיווק נמצא בדילמה עד כמה להיות מדויק ואמתי, הסיפור הבא הוא סיפור מפורסם מאד ייתכן וכבר בשורות הראושנות תגידו לעצמכם אני מכיר את הסיפור בא נדלג הלאה, בכל זאת אני מבקש ממכם תקראו אותו שוב ותקחו את הדברים כמצפן לדרך השיווק.

לא נגעתי: יוסף, יהודי יליד ארצות הברית גדל בבית מסורתי. הוא גדל על ערכים גבוהים לאמת ולהתנהגות אנושית מכובדת, אביו היה בעלים של עסק קטן שהצליח והוא הלך בדרכיו. למד מעט בישיבה ואחר כך בבית הספר ללימודים גבוהים, התחתן וקיבל מאביו סכום כסף. לא בשביל קניית דירה אלא כדי להתחיל בעסקים.

הוא החליט לפתוח מפעל לייצור כוסות חד פעמיות, כוסות בלבד, בלי צלחות או כפות או תוספות גדולות יותר וזאת לאור העובדה שהאמין שבתחום זה לא יהיו לו בעיות של פרנסה.

המפעל שהקים היה קטן אך מסודר היטב. סכום הכסף שאביו נתן לו סייע לו רבות והוא החל לשווק את הכוסות. אך מהר מאוד הוא גילה שהוא מצוי בבעיה. היו יצרנים ששיווקו סטים שלמים והיו כאלה ששיווקו כוסות בשלל צבעים וצורות, הכוסות שלו היו פשוטות, לא מיוחדות, באיכות מעולה, אבל כאלה שזורקים לפח אחרי שמסיימים לשתות ולא מצטערים על כך. היו לו מתחרים ברמה בינלאומית.

מיודענו נהג להכניס לכל חבילה 150 כוסות, וכך באמת היה כתוב על האריזה שלהם. לאחר תקופה של שנה גילה שהוא בקושי מצליח לכסות את ההוצאות ומעט יותר. כדי להרוויח הרבה היה חייב למכור הרבה, התחרות בשוק הייתה גדולה, הוא היה מוכרח להוזיל מחירים וזה גרם לכך שהוא כיסה את החובות אך לא הרוויח.

יום אחד לקח חבילה של כוסות חד פעמיות הוציא כוס אחת וחישב לעצמו את העלות שלה. היא הגיעה לעלות מינימלית אבל הגיע למסקנה שאם יחסיר כוס אחת מהחבילה, במכירת כמות גדולה זה משמעותי וכך יוכל להרוויח, הוא התחיל לשווק את חבילת הכוסות כאשר כתוב על האריזה שיש 150 כוסות אך בפועל היו בפנים רק 149.

לאחר כשלושים חודשים גילה לשמחתו שהוא נמצא בפלוס קטן. חשב לעצמו: אם אוציא כוס נוספת מן ה 149 הרווחים יוכפלו וזה אכן מה שעשה. הוא הוציא 2 כוסות מכל חבילה. על האריזה היה כתוב 150 כוסות אך בפועל היו שם רק 148 כוסות. הרווח גדל. לאט לאט הוא נסחף עד שלבסוף הוציא מהחבילה 8 כוסות. הרווחים גדלו.

סיקרן אותו לדעת מה קורה בחברות אחרות. הוא רכש חבילת כוסות מחברה מתחרה וגילה שגם אצלם מספר הכוסות לא תואם למה שכתוב על גבי האריזה. חשב לעצמו: כנראה, אני 'הפרייאר' היחידי שמכר מספר כוסות תואם למה שמצוין על גבי האריזה. מיודעינו הרוויח סכומים לא רעים, הפרנסה הייתה לא רעה, אך לא רווחית מאוד כפי שציפה.

בסך הכול הוא ומשפחתו חיו ברמת חיים סבירה ביותר, בית פרטי, אישה עקרת בית, ילדים, ברוך השם, המקרר היה תמיד מלא, היה אפילו כסף לבזבוזים.

כשמלאו לבנו שלוש עשרה שנה הם טסו לארץ ישראל כדי לחגוג לו את הבר מצווה, הם טיילו במקומות הקדושים והרגישו כיצד ליבם נפתח כאולם.
ביום האחרון לשהותם בארץ הרגיש האב צורך גדול לגשת לרב גדול ולשאול שאלה שבערה בתוכו והציקה מאוד למצפון. לאחר החיזוק שהוא ומשפחתו עברו לאחרונה הבין שלא נהג כשורה.

הוא הגיע עם מלווה למרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל עמד מול הרב וסיפר לו בקול רועד את אשר עבר עליו מהיום שפתח את המפעל ועד היום, הוא אמר שהוא שב בתשובה שלמה ושואל מה הדין, הרי סוף כל סוף מדובר בגניבה, אומנם הייתה זו גניבה מגויים ולא מיהודים אך ברצונו לדעת איך עליו לנהוג כעת.

מרן הרב אלישיב זצ"ל לא מיהר להשיב. ישב וחשב על הנושא מספר דקות, היהודי חיכה למוצא פיו במתח. הרב הרים את עיניו ואמר לו בקול אבהי: 'לא נהגת כשורה, כדי לכפר על מה שעשית עליך לשים בחבילה במקום 150 כוסות 158 כוסות'. למרות סימני השאלה שהיו על פניו על פסיקתו של הרב הוא החליט לבצע בדיוק מה שהרב אמר. הודה לרב ויצא החוצה.

כשהוא הגיע לארצות הברית הדבר הראשון שעשה זה לתקן את המחדל. הוא ידע שהוא הולך להפסיד אך לא זז כהוא זה מהוראתו של הרב. הוא ידע שלמרות שהיקף המכירות גדל, אין ספק שהרווח שלו נבע מכך שהחסיר ממספר הכוסות ובאמת כמו שהוא חשב אכן קרה: ההפסדים הגיעו והרואה חשבון לא הבין איך קורה שהיקף המכירות לא השתנה ובכל זאת יש הפסדים.

הוא לא ידע מה לענות לרואה החשבון ולא רצה לספר לו על הכוסות הגנובות ועל הוראתו של הרב. החלטתו הייתה נחושה להמשיך ולקיים את ציוויו של הרב.

המצב הכלכלי בבית החמיר לאחר חודשים של הפסדים צורבים, חודשיים ללא משכורת. האווירה בבית לא הייתה רגועה, אך אשתו לא ידעה מכלום.
יום אחד, בתפילת שחרית בבית הכנסת נפתחו הסכרים. הוא התפלל תפילה לוהטת בדמעות על הפרנסה, הרגיש שהקרקע נשמטת מבין רגליו ורק החיבור לבורא עולם בנקודת המשבר היא שהחזיקה אותו. הוא הרגיש רוגע לאחר הבכי שבכה, אך הרגיש צורך לשבת בבית ולא ללכת למפעל.

לפתע צלצל הטלפון, מנהל החשבונות היה על הקו. הוא נשמע נרגש ביותר ושאל: 'היכן אתה? היכן אתה חוגג? אני בא אליך'. חוגג? על מה יש לחגוג? הוא שאל.

רואה החשבון חשב שהוא מהתל בו. לבסוף הוא השתכנע שבאמת הוא לא יודע על מה מדובר והכריח אותו להגיע במהירות למשרדי המפעל. הוא הגיע בחוסר חשק. הרי מה כבר הוא יכול לחדש לו? מנהל החשבונות פתח לו את הדלת. הוא אחז בידו את עיתון ה'טיימס', מוסף הכלכלה שמיליוני אנשים קוראים בו:

'תראה מה כתבו עליך בטיימס', אמר בהתלהבות. הוא עיין בכותרת ונדהם: היה כתוב שם שהעיתונאי לענייני כלכלה ערך מחקר, האם הכמות של המוצרים של בעלי המפעלים תואמת לכתוב על גבי האריזה. הוא בדק דווקא את המוצרים החד פעמיים, אותם לא נוהגים לספור בכמויות רבות, הוא ערך בדיקה מדוקדקת ומה שהוא גילה היה מביך לאחרים ומחמיא לו. רוב המפעלים השמיטו לפחות כלי אחד או שניים ויש כאלו שהתגלו אצלם מחדלים של מינוס עשרים ואפילו שלושים פריטים. היו מספר מפעלים שמספר הפריטים היה תואם למצוין על האריזה, והיה עוד אחד וזה היה המפעל שלו. הוא ראה את שמו מתנוסס בענק בראש הכותרת.

הוא זכה לפרסומת אדירה. בכתבה ציינו שרק מר ג'ייקוב מפנק את לקוחותיו! הכתבה הייתה אוהדת ביותר והדגישה שהוא מקפיד בקביעות להניח מעל ומעבר למה שכתוב, כדי שאם חס וחלילה יהיה מוצר פגום תהיה תוספת חלופית בו במקום. הכתבה עוררה הדים רבים כיוון שבעקבותיה הגישו תביעה משפטית למספר מפעלים שהונו והחסירו פריטים בכמויות גדולות. אנשים קראו את הכתבה בדביקות וכולם הבחינו בלוגו של החברה שלו שהופיע בענק מעל גבי העיתון וקראו שלא רק הכמות גדולה, גם האיכות מצוינת. עוד באותו שבוע זינקו המכירות וההזמנות במפעל עבדו בקצב מטורף.

תוך תקופה קצרה הוא הקים ופתח סניף נוסף וייצר עוד סוגים של כלים חד פעמיים: צלחות, סכו"ם, ניילונים וכו', תוצרת המפעל תפסה מקום מכובד מאוד בשוק ואחרי חמש שנים הוא הפך להיות מיליונר.

ייתכן מאד שקראתם את הסיפור בפעם האלף, אמנם כל פעם על מוצר שונה ואולי גם על רב אחר אבל תעצרו רגע וקחו עימכם דברים! תלכו עם האמת עד הסוף למרות הפיתויים השונים, תאמרו ללקוח את כל האמת ורק תרוויחו מכך.

שתהיה הברכה שרויה במעשי ידינו ושלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד!
בברכת שבת שלום
צבי סילבר.

על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן