אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת בשלח • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת בשלח תשפ"א

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים


 

פרשת בשלח

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה (יג, יז)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (יג, יז) ״ויהי בשלח פרעה״. ונראה לבאר הענין, דהנה העיקר הוא העבודה ומובא מרבנו הבעש״ט הק׳ זי״ע, שהס"מ אמר שגם הוא יעשה חסידים כנגד חסידי הבעש"ט והיינו שיערב טוב ברע. וזה שעשה פרעה ביציאת מצרים שעירב טוב ברע, כדכתיב (שם יב, לח) ״וגם ערב רב עלה אתם״.

והנה מבואר בגמרא (שבת עה.) ״שוחט משום מאי מחייב, משום צובע״. ומבואר בספה"ק שהוא עירוב טוב ברע והיינו צובע. (עיין 'שארית ישראל' להרה"ק מווילעדניק זי"ע). וזהו עיקר העבודה שלא יהיה מרומה וע"י העבודה יבוא לידיעת האמת. פרעה רצה לערב ולעכב העבודה, לכן ״ולא נחם אלוקים וגו' כי קרוב הוא״, והיינו שהוצרכו לעוד מעט עבודה.

 

וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר (יג, כ)

בשבת האחרונה – פרשת בשלח – ששהה הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע בחוץ לארץ בפולין, פתח ואמר: כתיב (יג, כ) "ויסעו מסוכות ויחנו באיתם".  החניה שלהם היתה איתם, שהיו גדולים עד מאד, ומכל מקום כתיב "בקצה המדבר", הם ראו את עצמם עוד בקצה, שעדיין לא עשו כלום, ואם כן אנן מה נענה אבתרייהו: "עוד לא עשינו מאומה ולכן אנו צריכים לנסוע לארץ ישראל להתחיל לעבוד את ד' יתברך שמו".

 

הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם (יד, יג)

הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע אמר: האדם חושב שעל ידי סביה זו או סיבה אחרת ייוושע ממצוקתו, אך לבסוף שולח לו הקב"ה סיבה להושיעו, אשר לא יוכל לחשוב עליה. וזה הפירוש (פסחים קיח.) "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", כמו שהיה שם שלא היו יכולים לחשוב על זה שיצווה להם ללכת לתוך ים ולייבשו.

בכך נוכל לפרש מה שאנו אומרים בזמירות למוצאי שב"ק במעשה באיש חסיד היה – "עבר בשוק בסברתו והנה אליהו הנביא לקראתו", עבר בשוק בסברתו שלו, כלומר שהיה החסיד משוטט ברעיונותיו ומחפש את הסיבה והאופן אשר ממנה יוכל להיוושע ממצוקתו, ולבסוף שלח לו הקב"ה ישועה ממקום בלתי צפוי בעליל, "והנה אליהו הנביא לקראתו" והציע לו למכור עצמו לעבד, שאת זה לא היה יכול להעלות על דעתו. [חלמתי זאת עש"ק שופטים ג' אלול תש"ג].

 

אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם (יד, יג)

א'שר' ר'איתם' ראשי תיבות וסופי תיבות עולה בגימטריא "אמת", "מצרים היום" עולה בגימטריא "אמת", לרמוז שגם במצרים היו בין ישראל אנשים כאלה אשר הוטב בעיניהם הרבה דברים שמצרים עושים ואמרו עליהם שזה אמת ודברים אמתיים. אבל האמת היא, שכל דבריהם תסתור וכל מעשיהם נגד האמת, נגד הקב"ה שהוא אמת (שבת נה.), נגד התורה שהיא אמת (מלאכי ב, ו ) ונגד ישראל שהם אמת דכתיב (מיכה ז, כ) "תיתן אמת ליעקב", ואמרו חז"ל (ברכות נט.) "אובא טמיא כדב ומיליה כדיבין" [=בעל האוב כוזב ודבריו כוזבים]

והגם שכך, מכל מקום צריך לידע שבתוך תוכם הוא שקר, וכן הטובה שעושים הגוים לפעמים לישראל, תוך תוכם שקר, עד כדי כך שמי שהולך בשיטה זו שיש בגוי אמת, צריכים לבדוק אחריו אם הוא נקי ויחוסו נקי, ומאידך אם בכל זאת תראה שיש בגוי אמת, צריכים לבדוק אחריו אם הוא נקי ויחוסו נקי, ואם לפעמים תראה שיש גוי אשר עושה באמת טובה, תבדוק אחריו ואז תמצא כך, או שתראה שאין זו טובה או שיש בו דם ישראל, כי אם לאו הכי, אי אפשר שהקליפה מקור השקר תעשה טובה אמיתית.

על זה רמז כאן ב' פעמים "אמת", להורות שמי שיש לו שיטה כזו, שהגוי יוכל להיות אמת, כל אמת תפסיה להאי גברא שהוא איננו ממקור האמת. וזהו שאמר משה –  "אשר ראיתם את מצרים היום" – כמו "רואה אני את דברי אדמון" (כתובות קט.) – שהוטב בעיניכם דרכם של מצרים, "לא תוסיפו לראותם" – לא יוטב בעיניכם עוד – "עד עולם", כי תדעו אשר אין בגוים קורטוב אמת וממקור השקר באו ולאבדון ילכו אכי"ר.

 

ה' יִלָּחֵם לָכֶם (יד, יד)

נראה לרמוז ה' ילחם לכם עולה בגימטריא צדי"ק (204).

כי אם אדם יודע שה' נותן לחם לכל בשר ובוטח בה', הוא הנקרא צדיק.

 

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת (יד, כה)

להרה"ק רבי לוי יצחק  מברדיטשוב בא איש אחד ואמר לו שפרנסתו היתה ממה שנסע על כפרים ועיירות ועכשיו אין בכוחו עוד.

השיב לו הרה"ק מברדיטשעוו עם הפסוק (שמות יד, כה) ויסר את אופן מרכבותיו – שאם הוסר ממנו האופן מהמרכבה ואין לו כח עוד לנסוע, אזי – וינהגהו בכבדות – הקב"ה ינהג אותו בביתו בפרנסה ובכבוד.

 

וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה (יד, י)

אמר הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זי"ע מטבריה: ההבדל בין 'צעקה' ל'זעקה' הוא, 'צעקה' היא פנימיות – בלתי לד׳ לבדו ומשום זה נכתב אצל יורדי הים (יד, י) ״ויצעקו״, כי על הים אין אל מי לצעוק בלתי לד׳ לבדו. אבל 'זעקה' היא מלשון אסיפה (שמואל-א יד, כ) ״ויזעק שאול״, שצועק אל כולם שיתאספו יחד ויטכסו עצה.

 

וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם (יד, ל)

"מיד" לשון תיכף, שהקב"ה הושיע להם ברגע זה, אשר אם המתין חס ושלום עוד רגע, גם ישראל היו ח"ו נהפכים למצרים, ומיד היו גם הם כמו מצרים בעצמם, ואז ברגע זה "ויושע" להם הקב"ה.

 

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

מעשה ביהודי אחד ששמו יעקיל, שהאשימו אותו אנשים בהדפסת כסף מזויף. ערכו אצלו השלטונות חיפוש, ואכן נמצאה בביתו מכונת הכסף. מיד ברח האיש אל מחוץ למדינה, בפחדו מהמשפט העתיד להערך לו, בו ייצא דינו לתפיסה עולמית – לדברי העורך דין. כששמע על כך הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע, פקד על האיש לחזור לארצו ואותו עורך הדין אמר לאיש: ״אם תצא נקי מהענין, אלך לטשורטקוב על הידיים והרגליים״.

אתא יום המשפט. הכל ביקשו לדון את היהודי בגזר דין מר. לפתע, עמד היושב-ראש על רגליו, פנה אל השופטים ואמר: ״דעו נא אחי, כי בקולמוס אחד, יכולים אנו להרוג את האיש ומשפחתו, וכל התלויים בו. על כן, צריכים אנו לברר אפוא, על מה ולמה נפסק דינו, האם מצאו אצלו כסף, הלא לא מצאו רק את המכונה, והוא הנאשם, צועק שאינו יודע דבר וחצי דבר. אם כן, יכול להיות כי שונא שלו, הוא שעשה לו את הדבר, ואני רואה שכל העדים נגדו, מכיון שיהודי הוא ורוצים להרגו, האם אתם חס ושלום בדעה כזו? ולכן אני אומר לשחררו לחפשי!״ וכך הוה. האיש שוחרר לחפשי – ואותו עורך דין הפך ליהודי כשר ונסע לטשורטקוב אל רבנו רבי דוד משה זי"ע.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

שמעתי מכבוד חותני הרב החסיד רבי שמואל צבי טייטלבוים ז"ל, שפעם אחת חלה חותנו הרב רבי ישראל ז"ל קשות והרופאים החליטו פה אחד שצריך לנתחו. ייסוריו היה גדולים מאד עד שלא היו יכולים לגעת בו, והוכרחו לשאתו על עגלה עד למסילת הברזל ולנסוע עמו לוורשה לנתחו שם. והנה רבי ישראל ז"ל היה מן המסתופפים החשובים והגדולים אצל כבוד הסבא קדישא צי"ע הרה"ק רבי אלימלך מגרודזיסק זי"ע, והעיר גרודזיסק היתה על אם הדרך לפני וורשה.

ויהי, כאשר נסעו דרך גרודזיסק לא הסכים החולה להמשיך בנסיעתו, עד שנאלצו לשאתו במיטתו לבית רבו הרה"ק רבי אלימלך זי"ע. כאשר ראה אותו רבו, ציוה תיכף ומיד להשיבו הביתה בהבטיחו כי ״יבוא הביתה ברגליו״. רבי ישראל הוכרח לעשות כן וייסוריו וצעקותיו היו עד לב השמים. אולם כאשר באו לפני ביתו, בכוח אמונתו הגדולה ברבו הרגיש בעצמו שייסוריו כלים והולכים עד שעזבוהו לגמרי. הוא החליף כוח, ירד בעצמו מהעגלה והלך ברגליו עד הבית… ומאז היה בריא כאחד האדם עד יומו האחרון.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

לחסיד אחד ושמו ר׳ יהושע, היתה רפת של בהמות. היו לו בה בהמות רבות לחלוב וגוי אחד היה עוסק בחליבתן וכדומה. לימים, ראה אותו חסיד כי הגוי אינו מתאים בשבילו והעבירו ממשרתו. אמר לו הגוי: "אני אלמדך לקח!" ואכן, כעבור ימים אחדים פסקו הבהמות ליתן חלב למרות שדדיהן היו מלאות חלב ולא יכלו לחלבן. מיד רץ אותו חסיד אל הרה"ק רבי יהושע מאוסטרובא זי"ע וסיפר לו את המעשה. הפך הרה"ק מאוסטרובא את פניו למשמשו ואמר לו: ״עשו לו כישוף״. ואל החסיד פנה ואמר: ״סע לביתך והשי"ת ירחם עליך שיהיה הכל טוב״.

נסע אפוא ר׳ יהושע לביתו, והנה, בשעת לילה עבר גוי אחד סמוך לביתו וביקש להכנס אצלו לאכול. בתוך כך, סיפר לו ר' יהושע שיכול להיות שאחד עשה לו כישוף, כי הבהמות אינן רוצות ליתן את החלב. אמר לו הגוי: "אם כן, תן לי עשרה רובל ואסיר את הכישוף". לבסוף השתוו על חמשה רובל כסף. ביקש הגוי שיתן לו גיגית מלאה מים. נתנו לו ועשה מה שעשה ומיד החלו הבהמות לאכול ולתת חלב.

כעבור ימים אחדים נסע החסיד אל הרה"ק רבי יהושע'לי מאוסטרובא זי"ע לספר לו את אשר אירע. על אם הדרך ראה את הגוי, משרתו, שוכב גוסס. הלה צעק אליו לעזרה, אך הוא לא ניגש אליו. ויהי, כאשר בא ר׳ יהושע אל הרה"ק מאוסטרובא וסיפר לו שכאשר אמר כן היה. הפך הרבי את פניו אל משמשו ושאל: ״אני אמרתי שזה כישוף?!״ ואל החסיד ר' יהושע אמר: ״סע לביתך״.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

השו"ב דקהילת קאמניץ-פודלסק נרדף על ידי שלטונות הצבא בעירו ומשפטו הצבאי היה אמור להיערך בקרוב, אלא שהוא קם וברח משם ובא לפני הרה״ק רבי יצחק מבאיאן זי"ע ושאלו כדת מה לעשות. אמר לו הרבי שישוב לרוסיה. אמר השו"ב לרבי: ״הלא שאלתי לעורך דין ואמר לי, שאם אקבל חלילה רק חמש שנים תפיסה, ייחשב הדבר להצלחה״. אמר לו הרבי : ״הלא אתה שואל אותי!״ ועשה החסיד כמו שאמר לו הרבי ושוחרר לחפשי…

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

החסיד ר' יוסף ע״ה, היה גר בכפר מוכאוו הסמוך לפלאצק. פעם אחת נסע לשבות אצל הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע. במוצאי שבת קודש, כשנפנה להיפרד מהרבי, בירכו הרבי ואמר: ״תינצל משריפה!״. לא עמד ר' יוסף על כוונת הרבי עד שיצא לדרך, וכשעמד לא הרחק מכפרו, ראה שריפה משתוללת. כשהתקרב יותר ויותר, ראה כי ביתו עלה באש ונשרף כליל, אלא שברכת הצדיק פעלה שאדון הכפר הגוי, כשראה כי היהודי אינו בבית, נכמרו רחמיו עליו ושלח את הגוים לכבות את הדליקה ולפנות את הכלים כדי שלא יחסר לו כלום. ואכן, שום דבר לא היה חסר לו, רק כלי נחושת של המים, אבל גם זה נמצא אח״כ כשפינה את המים מהבור.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: איתא בגמרא (מכות כד.) ״בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה״ – יכולים להיות בן תורה גדול ואעפ"כ האמונה לא תקועה בליבו.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

אחרי חתונתי, גרתי אצל גאלדא חנינא׳ס בראדומסק. לא היה לי במה להתפרנס והציעו לי לשכור חנות ברחוב בית הכנסת. סיפרתי זאת לאבי זצ"ל ואמר לי: "לך ושאל את הרבי" – הוא הרה"ק רבי יחזקאל מראדומסק זי"ע בעל 'כנסת יחזקאל'. הלכתי אליו וסיפרתי לו הכל ושאלתי אם אשכור את החנות. והשיב לי: "כן, תשכור תיכף ועוד היום תלך לדור בדירה החדשה ותצא משם כליל".

באתי וסיפרתי לאבי הקדוש זצ"ל, וכששמע כן זרזני לצאת משם ובעצמו סייע לזה. בשבת קודש הקרובה כבר גרתי בדירה החדשה, ובזה הלילה נשרף הבית של גאלדא חנינא׳ס וניצלתי. אחר איזה חדשים ראיתי שהחנות לא טובה עבורי, נכנסתי לרבי וסיפרתי לו, ואמר לי: ״די היית סוחר, שכור לך דירה אחרת״. וידעתי בייחוד שרצה להצילני מאש.

 

וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (יד, לא)

מעשה ביהודי ארצישראלי שהיה תמיד נודד למרחקים, להביא פרנסה לביתו והיה נוהג לשלוח מכתבים לאשתו ובניו ואף שלח להם כסף להחיות את נפשם. והנה, חלפו חמש שנים והאיש איננו כותב. ניסו להריץ אליו אגרות ומכתבים, וללא הועיל. החלה אפוא הדאגה מכרסמת בלב בני המשפחה.

בשנת תרפ״ד ביקר בארץ ישראל בעיה״ק ירושלים, הרה״ק רבי יצחק זעליג מסוקולוב זי"ע, נתנו אנשים עצה לבנו של האיש שייכנס אצלו לספר לו את הדבר. [הגם שלא נמנה על עדת החסידים, מכל מקום מכיוון שצר לו, שמע לעצתם]. נכנס הבן לפני ולפנים, וסיפר לו צרת נפשו. השיב לו הרבי: ״תאמר לאמך, שבשעת הדלקת נרות שבת תוסיף נר אחד ותאמר 'כשם שהנר הזה דולק, כך יידלק לב בעלי פלוני בן פלוני שיזכור בנו'". וכך הוה, תיכף השיגו מכתב עם כסף והתנצלות על שלא כתב עד היום…

 

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה (טו, א)

איתא בפרק שירה – "שור מה הוא אומר, אז ישיר ישראל את השירה הזאת לאמור".לכאורה מה ענין שור לשירת ישראל ומשה רבנו שאמרו על הים. אלא שכידוע בלי שיוציאו את יוסף מהנילוס, לא היתה אפשרות לצאת ממצרים ולקרוע את הים, ומשה רבנו הוציא את יוסף מן הנילוס, ויוסף נקרא "בכור שורו" (וזאת הברכה לג, יז), לכן אומר השור את השירה הזאת.

 

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (טו, א)

עלה בלבו שישיר (רש"י)

ואמר הרה"ק רבי מנחם מענדל זצ"ל מווארקא, רבי לא אומר תורה ביז עס גייט איבער.

[הרה"ח ר' מרדכי מרקיל]

 

כִּי גָאֹה גָּאָה (טו,א)

גא"ה ראשי תיבות  ג'וג א'רץ ה'מגוג. כי הקב"ה גאה על מצרים, ויתגאה על גוג במהרה בימינו אמן. ויתקיים סוס ורוכבו רמה בים (שם), סוס היינו המצרים, ורוכבו היינו גוג. כי ארץ מצרים לא תהיה לפליטה לגוג ויהיה תכלית וסוף פורעניות של מצרים על שעינו את ישראל, ואחר כך  יכנסו בקדושה כנאמר (ישעי' י"ט, כה) "ברוך עמי מצרים". אבל גוג וסיעתו נידונין לדור ודור עד נצח נצחים.

 

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (טו, ב)

אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום (שבת קלג:)

הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע קירב פעם חוטא אחד ושאל אותו אחד ממקורביו על זה. השיב לו הרה"ק מטשורטקוב ממה דאיתא (סוטה יד.) הדבק במידותיו, כי הקב"ה אוהב גם את החוטא והיינו משום שסוף כל סוף ישוב, לכן גם הוא מקרבו כעת.

בזה רמז רבי חיים שלום ז"ל, מה שאנחנו מברכים בכל יום קודם התפילה "להתעטף בציצית", לרמז בא על מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" (קדושים יט, יח), לאהוב כל אחד מישראל כי סוף כל סוף ישוב להשי"ת. וזהו "להתעטף" – מלשון "והיה העטופים ללבן המאוחרים" (ויצא ל, מב), "בציצית" – לשון "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב, ט) צופה ומביט, כלומר "להתעטף בציצית" – להביט על אותם שישובו בסוף, משום זה ג"כ צריכים לאוהבם, כי סוף סוף ישובו ובזה שהינך מביט על סופו, סוף כל סוף תפעל במחשבתך עליו קדושה ורצון לשוב לד' יתעלה.

 

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָֽכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל-כֵּן קָרָֽא-שְׁמָהּ מָרָֽה (טו, כג)

ויבאו מרתה, כמו למרה ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילתה (רש"י)

יש לפרש בדרך הלצה, כי רש"י פירש – "ה"א בסופה במקום למ"ד בתחילתה", והיינו כי אם היה למ"ד בתחילתה לא היה מרה כלל, כי מרה היה משום שהלכו במדבר שלושה ימים ולא מצאו מים היינו התורה שלא למדו , לכן הטיל ה"א בסופה שהוא אתא קלילא דלית בה מששא, להראות שמי שאינו לומד תורת ד', דלית ביה ממש כלל והוא כלא, כי עמי הארצות אינם חיים לעולם הבא, רק מי שמטיל מלאי לתלמיד חכם, שאז נחשב כמו שהוא בעצמו לומד, אבל עם הארץ שאינו מהנה לתלמיד חכם, אין לו שום חיות לעולם הבא. לכן כתיב (שם טו, כה) "ויורהו ד' עץ", כלומר "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח), ואם ימתקו המים שיהיה לתלמיד חכם לאכול, אז הרי הוא כאילו בעצמו לומד.

 

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (טו, כה)

במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה, ודינין (רש"י)

פעם בא אל הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת', אחד שלא שמר שבת רח"ל. הוכיחו ה'אמרי אמת' בדברי תוכחה ומוסר על פשעו וחטאו החמור. נענה האיש ואמר, שהוא לא מסוגל לשמור שבת ויהיה לו מר אם ישמור את השבת. אמר לו הרבי: ״שבת במרה נצטוו (סנהדרין נו:), אפילו אם מר לו״…

 

כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ (טו, כו)

שח לי מורי חמי הר"ר שמואל צבי טייטלבוים זצ"ל, מה שסיפר לו אביו הרה"ג הצדיק מוה״ר דוב בעריל זצ״ל מקינצק: כשהיה חמי זצ"ל פעוט רך בן שנה אחת, חלה באופן קשה מאד. הלך אביו הר"ר דוב בעריל עם חמיו-דודו לשידלובצא, אל הרה"ק רבי נתן דוד זי"ע. והנה, כשדרכו על מפתן ביתו בא הרה"ק משידלובצא לקראתם ואמר להם: ״שובו תיכף לביתכם ותלחשו לקטן שאני, נתן דוד, מצוה למחלה שתלך ממנו״. מיד חזרו לביתם וכשבאו שמה, נטה הקטן למות ר״ל, גירשו שניהם את האנשים שעמדו שם ולחשו באוזניו את דברי הרבי ותיכף פתח עיניו, וב״ה הבריא וחי עוד שישים שנה.

**

וגם כאר"י ראשי תיבות  כ'י א'ני י'הו' ר'ופאיך (שמות טו, כו), כי לעשות רצון ה' מוכרחים להיות גיבור כארי בבריאות.

 

כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ (טו, כו)

שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל בשם הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע שאמר, שכאשר נשלחת על אדם משמים מחלה ר"ל, תיכף נשלחת גם רפואת ה׳ שיוכל להירפא בה, ואם הרפואה איננה בעולם, מיד מוכרחת המחלה להיעלם ולהסתלק.

וסיפר מעשה, שפעם בא אחד לפני הרבי הזקן מווארקי על מחלה שנחלה בה, ציוה עליו הרבי לנסוע לוורשה וילך שם לבית מרקחת פלונית ושם מצויה התרופה לזה, תיקח אותה משם ותשרפנה באש. ויעש האיש כן והתרפא. כי הרבי אמר שתרופה זו לא היתה עוד בעולם, רק בבית מרקחת זו, וכיון שנסתלקה התרופה, הוכרחה גם המחלה להיעלם.

אמר המחבר: בזה יובן הפסוק (בשלח טו, כו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך״, כי למצרים שלחתי מכות בלי תרופה, אבל דע ש"אני ד' רופאך", אם אשלח, דע שיש תרופה ותבקש והאיר עיניך ותראה התרופה.

 

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים (טו, כז)

"אילמה" ראשי תיבות א'ין ל'ך י'פה מ'ן ה'צניעות – כשבאו לזה, זכו ל"שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים", כלומר שיהיו גדולים מאוד כמו י"ב שבטים הקדושים ושבעים זקני סנהדרין. ובשם הבעש"ט ז"ל זי"ע, שראה אברכים באיסטמבול שהיה להם נשמות מתנאים ואמוראים, ואמר שזכו לזה מחמת הצניעות הגדולה שהיתה באימותם.

 

הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (טז,ד)

חם מן השמים" אותיות שניות נחש, כלומר ראו מה שעשה הנחש הקדמוני, כי לולי הנחש לא היו צריכים לעבוד רק הפרנסה היתה מזומנת בנקל.

והסופי תיבות  של "לחם מן השמים", עולה "קל". שזה בא לתקן הק"ל (130) שנים של אדם הראשון. (שהיה פורש מאשתו והוליד שדין ורוחין)

 

מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן (טז, יא)

למן היה לו טעם גן עדן. כ'זרע' ג'ד' ל'בן' (שמות טז, יא), ראשי תיבות  עולה בגימטריא ג"ן (53) וסופי תיבות  הוא עד"ן.

 

בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (טז, יב)

כלומר, לא תאכלו את זה כמו כל לחם שפעמים מזלזלים ולא אוכלים אותו לשם שמים ואין להם מזה רק חומריות, אבל את זה הלחם והבשר שאני נותן לכם – "וידעתם כי אני השם", מזה תדעו שאני ד', כי זה הלחם מסוגל לזה, כי הוא לחם אבירים שאוכלים מלאכי השרת (תהלים עח, כה וברש"י שם). לכן על תיבת "וידעתם" כתיב טעם 'זקף קטן', שעל ידי זה תהיו זקופי קומה, כי כל הגוים ערלים לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, לא כן אתם תהיה לכם ידיעה ברורה באלוקים ותהיה רוח אלוקית בדמכם ובתוך נפשכם, ולא תבינו דבר אחר רק אלוקות.

 

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא (טז, טו)

בני ישראל קראו אותו "מן" על שם שלא ידעו מה הוא, משום שאין אדם יודע במה משתכר (פסחים נד:), וזה צנצנת המן לדורות, שגם לדורות לא ידעו מה הוא (רש"י טז, לב עה"פ "לדורותיכם"). וזה ענין הפרנסה דווקא שלא ידעו, לידע העיקר שהקב"ה משפיע לו ואיך ומה אין נפקא מינה, כי זה עסק של השם ב"ה.

 

רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת (טז, כט)

כשהראיתי את הקדמת ספרי 'חיים חן' להרה״ק רבי שאול ידידיה ממודז'יץ זי"ע, אמר לי: "גם אני אמרתי על מאמר חז״ל (שבת קי:) "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין", שהן שבת בראשית ויראת תלמיד חכם שנקרא שבת". ואמר עוד: "מה שאמרו חז״ל (יבמות קכא:) "הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה", פירש״י, "עם הצדיקים", והכוונה שהצדיקים מדקדקים על עצמם כחוט השערה, כי הצדיק נקרא שבת ושבת היא כהררים התלויים בשערה.

שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (טז, כט)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: כתיב (טז, כט) ״שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו״ – אם אדם רוצה לשוב בתשובה, עליו להיות בבחינת ״איש תחתיו״, היינו שפל במדרגה, ואם לא כן, על כל פנים, ״אל יצא איש ממקומו״, היינו, יכיר כל אחד ואחד מדרגתו.

הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן (יז, ז)

הרה"ק רבי זאב טברסקי מקאוועל זי"ע הי״ד אמר: כתיב (יז, ז) ״היש ה׳ בקרבנו אם אין" – אם הוא בעיני עצמו ״אין״, אזי יש ה׳ בקרבנו.

 

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (יז, יד)

שמעתי מפה קדשו של מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, כאשר שאלתי אותו [כמדומני בשנת תרפ״ח]: נצטווינו על מחיית עמלק דווקא, והלא אנחנו יודעים שגרמניה מבני יפת וכולם אומרים עליהם שהם זרע עמלק? ואמר לי, שגם הוא ימחה, כי לא כתיב "מחה אמחה את עמלק", רק כתיב ״את זכר עמלק״, דהיינו, על איזה אומה שמשימים את זכרו של עמלק ימחה, במהרה בימינו אמן.

 

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (יז, יד)

פעם אחת דברתי עם מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, אודות הדור החדש ואמרתי על ראש אחד מהם – ימח שמו.

עמד הגרי"ח זוננפלד ואמר: ״חס וחלילה, אסור לומר כך על בן ישראל״.

אמרתי לפניו: "הלא כבוד תורתו עצמו לוחם נגדם עד רדתם".

השיב לי: "ללחום נגדם מוטלת חובה על כל איש מישראל, אבל לייעץ להשם יתברך שימח שמם, ח״ו, מי שמך? במקום שהינך מקלל, תתפלל שישוב בתשובה, וכך אני עושה".

והמשיך לומר לי: "אם ח״ו היה נימח שמם של אחז ומנשה ואמון, איך היה נולד משיח?

ללחום עמם ציוה השי"ת בתורתו ואפילו לעשות כל טצדקי, אבל בעניינים כאלה שלא ישאר חלילה זכר ממנו, הלא מראש יודע הקב״ה מה ייוולד מזה. ודוד המלך ע״ה כשראה ברוח קדשו שיצא אור גדול משמעי, ויתר על כבוד דין המלכות ולא המיתו, ומכל שכן אנחנו שאין אנו יודעים כלום איך לקלל ח״ו". ועוד הרבה דיבר אתי ואמר לי: "הלא רק על עמלק אמר ה׳ (בשלח יז, יד) ״מחה אמחה״ ועל כל שאר הגוים אשר שונאי ישראל המה משורש עמלק, הם ימחו מספר החיים, אך לא חלילה אחד מזרע ישראל".

עוד אמר לי: על מה דאיתא (סנהדרין צו:) שאם עמלקי נתגייר, יצא מכלל עמלק ואין הוא בכלל 'מחה אמחה', והראיה רבי שמואל בר שילת. (עיין ב'עיון יעקב' בגמ׳ שם שנשאר בצ״ע).

ה שעשה הנחש הקדמוני, כי לולי הנחש לא היו צריכים לעבוד רק הפרנסה היתה מזומנת בנקל.

והסופי תיבות  של "לחם מן השמים", עולה "קל". שזה בא לתקן הק"ל (130) שנים של אדם הראשון. (שהיה פורש מאשתו והוליד שדין ורוחין)

 

מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן (טז, יא)

 

למן היה לו טעם גן עדן. כ'זרע' ג'ד' ל'בן' (שמות טז, יא), ראשי תיבות  עולה בגימטריא ג"ן (53) וסופי תיבות  הוא עד"ן.

 

 

בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (טז, יב)

כלומר, לא תאכלו את זה כמו כל לחם שפעמים מזלזלים ולא אוכלים אותו לשם שמים ואין להם מזה רק חומריות, אבל את זה הלחם והבשר שאני נותן לכם – "וידעתם כי אני השם", מזה תדעו שאני ד', כי זה הלחם מסוגל לזה, כי הוא לחם אבירים שאוכלים מלאכי השרת (תהלים עח, כה וברש"י שם). לכן על תיבת "וידעתם" כתיב טעם 'זקף קטן', שעל ידי זה תהיו זקופי קומה, כי כל הגוים ערלים לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, לא כן אתם תהיה לכם ידיעה ברורה באלוקים ותהיה רוח אלוקית בדמכם ובתוך נפשכם, ולא תבינו דבר אחר רק אלוקות.

 

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא (טז, טו)

בני ישראל קראו אותו "מן" על שם שלא ידעו מה הוא, משום שאין אדם יודע במה משתכר (פסחים נד:), וזה צנצנת המן לדורות, שגם לדורות לא ידעו מה הוא (רש"י טז, לב עה"פ "לדורותיכם"). וזה ענין הפרנסה דווקא שלא ידעו, לידע העיקר שהקב"ה משפיע לו ואיך ומה אין נפקא מינה, כי זה עסק של השם ב"ה.

 

 

רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת (טז, כט)

כשהראיתי את הקדמת ספרי 'חיים חן' להרה״ק רבי שאול ידידיה ממודז'יץ זי"ע, אמר לי: "גם אני אמרתי על מאמר חז״ל (שבת קי:) "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין", שהן שבת בראשית ויראת תלמיד חכם שנקרא שבת". ואמר עוד: "מה שאמרו חז״ל (יבמות קכא:) "הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה", פירש״י, "עם הצדיקים", והכוונה שהצדיקים מדקדקים על עצמם כחוט השערה, כי הצדיק נקרא שבת ושבת היא כהררים התלויים בשערה.

 

שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (טז, כט)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: כתיב (טז, כט) ״שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו״ – אם אדם רוצה לשוב בתשובה, עליו להיות בבחינת ״איש תחתיו״, היינו שפל במדרגה, ואם לא כן, על כל פנים, ״אל יצא איש ממקומו״, היינו, יכיר כל אחד ואחד מדרגתו.

 

הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן (יז, ז)

הרה"ק רבי זאב טברסקי מקאוועל זי"ע הי״ד אמר: כתיב (יז, ז) ״היש ה׳ בקרבנו אם אין" – אם הוא בעיני עצמו ״אין״, אזי יש ה׳ בקרבנו.

 

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (יז, יד)

שמעתי מפה קדשו של מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, כאשר שאלתי אותו [כמדומני בשנת תרפ״ח]: נצטווינו על מחיית עמלק דווקא, והלא אנחנו יודעים שגרמניה מבני יפת וכולם אומרים עליהם שהם זרע עמלק? ואמר לי, שגם הוא ימחה, כי לא כתיב "מחה אמחה את עמלק", רק כתיב ״את זכר עמלק״, דהיינו, על איזה אומה שמשימים את זכרו של עמלק ימחה, במהרה בימינו אמן.

 

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (יז, יד)

פעם אחת דברתי עם מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, אודות הדור החדש ואמרתי על ראש אחד מהם – ימח שמו.

עמד הגרי"ח זוננפלד ואמר: ״חס וחלילה, אסור לומר כך על בן ישראל״.

אמרתי לפניו: "הלא כבוד תורתו עצמו לוחם נגדם עד רדתם".

השיב לי: "ללחום נגדם מוטלת חובה על כל איש מישראל, אבל לייעץ להשם יתברך שימח שמם, ח״ו, מי שמך? במקום שהינך מקלל, תתפלל שישוב בתשובה, וכך אני עושה".

והמשיך לומר לי: "אם ח״ו היה נימח שמם של אחז ומנשה ואמון, איך היה נולד משיח?

ללחום עמם ציוה השי"ת בתורתו ואפילו לעשות כל טצדקי, אבל בעניינים כאלה שלא ישאר חלילה זכר ממנו, הלא מראש יודע הקב״ה מה ייוולד מזה. ודוד המלך ע״ה כשראה ברוח קדשו שיצא אור גדול משמעי, ויתר על כבוד דין המלכות ולא המיתו, ומכל שכן אנחנו שאין אנו יודעים כלום איך לקלל ח״ו". ועוד הרבה דיבר אתי ואמר לי: "הלא רק על עמלק אמר ה׳ (בשלח יז, יד) ״מחה אמחה״ ועל כל שאר הגוים אשר שונאי ישראל המה משורש עמלק, הם ימחו מספר החיים, אך לא חלילה אחד מזרע ישראל".

עוד אמר לי: על מה דאיתא (סנהדרין צו:) שאם עמלקי נתגייר, יצא מכלל עמלק ואין הוא בכלל 'מחה אמחה', והראיה רבי שמואל בר שילת. (עיין ב'עיון יעקב' בגמ׳ שם שנשאר בצ״ע).


באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל.  כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]


 

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

אשמח לקבל כל דבר מרבי נח גד זצ"ל

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture