ביום ראשון בבוקר יצאה חבורת חסידים בעגלה מהעיר צ'רנוביל לבתיהם לאחר שבת מרוממת רוח ומענגת אצל הצדיק רבי מרדכי מצ'רנוביל בדרכם סיפרו החסידים זה לזה את חוויותיהם הרוחניות שחוו ואמרו פה אחד: "שבת כזו לא חווינו בחיינו!" באותה עגלה נסע גם סוחר פשוט, בכל פעם שהחסידים סיפרו את חוויותיהם מהשבת הניד הסוחר בראשו לאות הסכמה ומלמל אף הוא: "שבת כזו לא זכורה לי…"
שמעו אותו החסידים ושאלוהו: "מה מצאת אתה בשבת הזו אצל הרבי?" הסוחר פתח פיו וסיפר: "בצאת השבת כשבאתי לבקש ברכה מהרבי הוא התעניין בסדר יומי. סיפרתי לו שאני משכים קום מידי בוקר ונוסע לכפר הסמוך לקנות סחורה, כשאני שב לביתי אני מתפלל תפילת שחרית. אמר לי הרבי: 'לא טוב הדבר, עליך להתפלל לפני עסקיך!' ואני השבתי לו:'אם אתעכב ואתפלל לפני לא אמצא כבר סחורה, האיכרים עוזבים מוקדם את המקום'.
התאנח הרבי ואמר: 'שמע בני סיפור…
אברך צעיר שזה עתה התחתן יצא מביתו הטרי כדי לחפש פרנסה, הוא נדד למרחקים והיה מלמד בכפרים שונים. חסך פרוטה לפרוטה וכעבור שלוש שנים החליט לשוב לביתו. השבת בפתח והוא החליט להתאכסן במלון דרכים, אך מה יעשה עם כספו שחסך? לטלטלו עימו אינו יכול כי הוא מוקצה בשבת… מחוסר ברירה נתנו לבעל האכסניה לפקדון והיה בחשש גדול כל השבת אם יוחזר כספו. בצרור כספו היו שנים עשר מטבעות זהב ומטבע אחת נחושת. בצאת השבת ניגש האברך אל בעל האכסניה וזה נתן לו את צרור כספו.
מיד החל לספור את כספו ואכן מצא שנים עשר מטבעות זהב… המשיך האברך לחפש בשקית המטבעות, שאלו בעל האכסניה: 'מה אתה מחפש כל כך הרבה?' ענה לו האברך: 'בצרור הנחתי אגורת נחושת קטנה, אני רוצה לבדוק אם גם היא הוחזרה לי…'
סיים הרבי את סיפורו ואמר לי: 'ראה כמה טפש האברך – גם בראותו את בעל האכסניה משיב לו את כל מטבעות הזהב עדיין חשד בו שמא גנב ממנו מטבע נחושת פשוט… אף אתה יהודי יקר נוהג כאותו אברך שוטה. בכל לילה אתה מפקיד בידי הקב"ה את נשמתך היקרה לך מכל ושוכב לישון . אתה קם בבוקר ורואה שהקב"ה שומר נאמן הוא, שהחזיר לך את מטבעות הזהב היקרות שלך – את נשמתך. איך לא תאמין בו שגם יזמין לך את פרנסתך – הלא מטבע נחושת היא, קטנה היא לעומת נשמתך, גם אם תלך לעסקיך אחרי התפילה…'
החסידים בעגלה היו קשובים לסיפורו והוא המשיך ואמר: "לאחר דברי הרבי החלטתי לצאת לפרנסתי אחרי תפילת שחרית, הרווחתי בשבת זו יותר מכל שבת…"
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על המרגלים שחוזרים מהארץ ומפחידים את עם ישראל שלא יוכלו להכנס לארץ ובטענותיהם הם אומרים "נשינו וטפנו יהיו לבז" ועונשם היה שהם עצמם לא נכנסו לארץ והקב"ה אומר להם "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה… הם יירשוה" דווקא הטף והילדים הם אלו שייכנסו ויירשו את הארץ.
מכך שהטף מוזכרים הן בטענות המרגלים והן בתשובת הקב"ה אנחנו מבינים שיש קשר מיוחד בין הטף לירושת הארץ, חז"ל אומרים שתינוק "מפרר יותר ממה שאוכל" התינוק משתמש במעט מאוד מהאוכל שמוגש לו, חלק גדול מהאוכל מפורר על הרצפה לידו, במשמעות הרוחנית הכוונה של תינוק היא לאחד שהוא קטן מבחינה רוחנית, לא לומד הרבה ולא מקיים הרבה, גדול זה אחד שמשקיע את רוב זמנו בתורה ובמצוות והקטן הוא זה שמשקיע את זמנו בדברים אחרים ורק מעט מזמנו מוקדש למצוות,
זו היתה טענתם של המרגלים, אם נכנס לארץ נהיה כמו תינוקות שרוב המזון הרוחני שלהם מתבזבז נהיה עסוקים רוב הזמן בחומריות ובהתמודדות הקיומית ולא יהיה לנו פנאי לרוחניות, עדיף להישאר במדבר ולהיות רוחניים.
ועל כך עונה להם הקב"ה אמנם אתם דור דעה שרוב עיסוקכם כרגע במדבר הוא ברוחניות אבל לארץ ייכנסו דווקא הטף אלו שמוכנים להיות עסוקים בצרכי היום יום וקשה להם להכניס את הרוחניות לחייהם ובכל זאת הם יעמדו באתגר ויכניסו את הקב"ה גם לחייהם הגשמיים כי מטרת ירידת הנשמה לעולם היא לחיות בתוך העולם הגשמי ודוקא מתוך הקשיים של העולם לגלות את האלוקות השרויה בתוכו.
יהי רצון שנזכה למלא את יעודנו ולהיכנס לארץ ישראל גם ברוחניות בגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
