מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת שלח
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (יג, טז)
התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים (רש"י)
הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע אמר: "האדם חושב שעל ידי סיבה זו או אחרת ייוושע, ולבסוף שולח לו הקב"ה סיבה אשר לא חשב עליה כלל.
וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן (יג, כ)
אמר הרה"צ רבי יוסף קאליש מסקרנוביץ זצ״ל אב״ד בני ברק: כתיב (יג, כ) ״היש בה עץ אם אין״, פירש"י, היש שם אדם כשר. וצריך להבין, למה כתב ״אם אין״, די היה אם כתב ״היש בה עץ״. ונראה, ש״אם אין״, היינו שביקש מהם לבדוק אם יש שם בארץ ישראל איש שיוכל לומר – ״ואם אין מחני״ (כי תשא לב, לב), שתהיה לו מסירות נפש בעד כלל ישראל.
הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן (יג, כ)
אם יש בהם אדם כשר, שיגין עליהם בזכותו (רש"י)
הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה' אמר: כתיב (תהלים קיב, ד) ״חנון ורחום וצדיק״ – הוא חנון ורחום, ומתי, ״וצדיק״ – כשיש צדיק, והראה באצבעו על ליבו.
וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ (יג, כ)
הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר', הלך פעם לבקר חולה וציוה על משמשו כי ייקח עימו מעט פירות לדרך. חשב המשמש בליבו שהפירות בוודאי מיועדים לחולה, אך כשבא ה'אבני נזר' לאותו מקום, אמר לשמש: ״תן לי את הפירות ואטעם מהן״. בהסבירו: ״חז"ל אמרו (נדרים לט:) ״המבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו״, אם כן, המבקר נחלש אפוא וצריך לאכול איזה דבר מה להשיב את נפשו״…
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (יג, כב)
כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות (רש"י)
כלב – כל לב. ששפך במערת המכפלה כל לבו לפני ה' כדי שלא לפול בעצת מרגלים (רש"י במדבר יג כב, סוטה לד:). ועוד אפשר לומר, כלב – כל לב. כל, לשון חמדה – כלתה נפשו. שלבו חמד בארץ חמדה להפך מחביריו המרגלים שמאסו בארץ חמדה.
***
פעם אחת הגיע הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע עם חסידיו לליזענסק, לפקוד את אוהלו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע. נכנסו החסידים אל האוהל, אך הרה"ק מראפשיץ טרם נכנס. כעבור זמן מה, האיץ בהם בעל העגלה לנסוע חזרה. ניגשו המקורבים אל הרה"ק מראפשיץ ושאלוהו מדוע אינו נכנס אל האוהל, כיון שבעל העגלה ממהר לדרכו. אמר להם הרה"ק מראפשיץ: ״נו, אני כבר מוכן לנסוע״. אמרו לו : ״הלא הרבי עוד לא היה בפנים?״ השיב להם: ״ראיתי אותו כאן בין האילנות״.
וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים (יג, כג)
הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע אמר: כתיב (יג, כג) ״ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים״. אנשי שם היו המרגלים, כאשר באו לארץ כנען, היה אצלם כמו לפני החטא, טעם עצו ופריו שוים, וזה שנאמר ״אשכול ענבים אחד״, היינו שהאשכול וענבים נעשו אחד, ״וישאוהו״, באה להם גאות מזה, ״במוט״, משום זה מטו רגליהם ונעשו חזרה שניים, שטעם עצו ופריו נעשו שניים.
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ (יג, ל)
אפשר לומר שמה שהמרגלים עשו את הדבר הזה, היה מחמת שני טעמים. א) שרצו שיישארו במדבר עד תום ד' מאות שנים שנשאר מרד"ו, כי ראו אשר ביאה זו משונה מביאה של לעתיד כי עתידים להיגרש ממנה, וזה נגרם מחמת שיצאו קודם הזמן. ב) שלא יצטרכו להילחם, רק שיהיה כמו שיהיה לעתיד שיאמר הקב"ה למשיחו "שב לימיני" (תהלים קי, א), רק "ויצא ד' ונלחם בגויים ההם" (זכריה יד, ג), וישראל לא יצטרכו לעשות מאומה.
לכן כיון שראו שהמה חזקים ואנשי מידות "וערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח), וידעו אשר יצטרכו להילחם עמם, ידעו שעוד אין הזמן של משיח. ולכן לא רצו שילכו ישראל לארץ רק ימתינו עד תום ק"ץ שנים, ואז ישלם הזמן ולא יהיה שום טענה ומענה למקטרג עוד.
וזה שאמרו (יג, כח) "אפס כי עז העם היושב בארץ", כי על ידי זה שלא גמרנו את ק"ץ השנים, הכנעני עז, והערים בצורות גדולות מאוד, שיש להם מבצרים גדולים שלא נוכל להם, כי עי"ז שיצאו קודם הזמן בזה הם מתבצרים. ועוד זה עצמו שאמר משה רבנו (עקב ט, ה) "לא מיושר לבבך רק מרשעת הגוים", א"כ עוד אין אנחנו ראויים רק רשעתם גרם, ובזה מתבצרים, ואנחנו נצטרך להילחם בהם, וא"כ מזה ראיה שאין זאת הגאולה שלימה.
עוד אמרו "וגם ילידי ענק ראינו שם" (פסוק לג), שהם בני השמים, ומזה הראיה היותר גדולה, כי "עמלק יושב בארץ הנגב" (פסוק כט) ועוד לא נמחה זכרו, מזה הנכם רואים שהחתי והיבוסי והאמורים והכנענים לא נוכל להם מכל וכל רק יישאר מהם, וזה יגרום לגירוש מן הארץ וכמו שנאמר (מטות לג, נה) "יהיו לשיכים ולצנינים".
לכן אמרו (פסוק לא) "כי חזק הוא ממנו" – כביכול כלפי מעלה אמרו כן (רש"י שם סוטה לה.), כי הקב"ה ברא את העולם שיתנהג במשטר, א"כ כיון שלמקטרג עוד יש לטעון בוודאי ינצח והדין ינצח חלילה לרחמים, וזה ענין "כי חזק הוא ממנו". אבל כלב ויהושע אמרו (פסוק ל) "עלה נעלה", הן אמת שהעלייה תהיה בשני פעמים – אחד היום ואחד לימות המשיח, אבל אילולי עלייה זו לא יוכל להיות של ימות המשיח, אבל כיון שנעלה עכשיו נירש, "כי יכול נוכל לה" – יכול עתה, נוכל לימות המשיח. ולכן בא בכפל, "עלה נעלה", יכול נוכל.
וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ (יג, לב)
פעם אחת בא לחצר הרה"ק רבי חיים שמואל מחנטשין זי"ע איש אחד מארץ ישראל, והרבי קרבו באהבה וחיבה יתירה. בשעת עריכת שולחנו של הרבי, אחרי ששתה האיש כמה כוסות יי"ש, נכנס לגילופין והחל עושה מעשי שובבות. נענה החסיד ר' אברהם מרדכי ז"ל, ממקורבי הרבי ואמר: ״אם כן, כדאי לנסוע לארץ ישראל ולבוא הנה, לעשות מעשים כאלו ולרבי לא אכפת הדבר״. כששמע הרבי דברים אלו, שלח לקרוא לחסיד ר' אברהם מרדכי ואמר לו: "אם אומרים דברים כאלו על בן ארץ ישראל, מאבדים ח"ו עולם הזה ועולם הבא, אסור לדבר שום דבר על בן ארץ ישראל"…
וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (יג, לב)
הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע הסביר את סיבת המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, כי אמרו: כאן במדבר, עובדים את השי"ת במחשבה, אבל כשניכנס לארץ ישראל, נצטרך לעבוד דווקא במצוות מעשיות. לכן אמרו (יג, לב) ״ראינו אנשי מידות״, שהוא מצוות מעשיות, ואמרו (שם יד, ד) ״ניתנה ראש ונשובה״, כי העיקר היה אצלם במחשבה, בראש.
וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (יד, כ)
אמר רבנו הק׳ רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בעל 'קדושת לוי': כתיב (תהלים קל, ג) ״אם עוונות תשמר י-ה ד׳ מי יעמד״ – אם אתה, רבש״ע, תחזיק את העוונות של היהודים, אזי יהיה י-ה, כלומר חצי השם, שהשם ח״ו לא יהיה שלם. אבל ״אד-ני מי יעמד״, אם הנך רוצה שהשם ב״ה כביכול, יעמוד, ״כי עמך הסליחה״ – כשתסלח לכל עוונם, יעמוד שמך לעד והשם יהיה שלם. ״למען תוורא״, אבל אתה, יהודי, שוב אל תעשה עוונות, רק תירא מן השם שלא יחצה שמו על ידך חס וחלילה.
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (טו, לח)
תניא היה ר' מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד (מנחות מג:)
כשנסע הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע מתל אביב, אמר לר׳ זאב קדישזון: "ועלוויל, ועלוויל, קנסטיך דא ווערין איין ערליכר יוד" [אתה יכול להיות כאן יהודי ירא שמים], תמיד אתה מסתכל על הים ועל השמים".
ועשו' להם' ציצית' (במדבר טו, לח) סופי תיבות מו"ת, כי ציצית מציל ממות וממזיקים.
וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (טו, לט)
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם (במדבר טו, לט). לב – עין, ועל שני עונות אלו באו אלו ב' הרשעים, בלעם ועמלק, בל-עם שהוא ע"ם ל"ב, שעם זה מואב שכר אותו לקלל את ישראל ובא על חטאי הלב, ועמלק עם-לק, ל"ק (130) עולה עי"ן (130) שבא על חטא העין.
לב – עין עולה קס"ב שבגימטריא בנימי"ן, כי בית המקדש יהיה בחלק בנימין ובא לכפר על הלב והעין, [ויקרא רבא ז,ג, ערכין ט"ז, א] והוא המזומן למחיית עמלק ע"י מרדכי ואליהו מזרע בנימין.
***
שמעתי פעם אחת מכבוד קדושת מורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, שאמר באמצע התורה בסעודת ליל שבת קודש: ״בבקשה מן העולם שיתפללו מתוך הסידור״.
והסביר הענין בזה, כי הנה בעוונותינו הרבים כל היום נמצאים יהודים בשוק אודות המחיה והכלכלה, והעיניים רואות בכל הדברים ואין להם מעצור אח"כ לדעת שצריך על זה תשובה, אבל ראיית האותיות הקדושות פועלות על העיניים קדושה גדולה, ועי"ז נותן אל ליבו שלא להסתכל במקומות שאין להסתכל, כי קדושת האותיות המה מכתב אלוקים חרות על לוח לב האדם, לזכור ברית עולם שלא יקלקלו ולתקן את אשר כבר עיוות, כי האותיות הן ממקום נסתר עד מאד, שיכול להשפיע תשובה אפילו על העוון הגדול ביותר, ואות פירושו נסתר, כי אמרו חז"ל למה נקרא ד׳ צבאות כי אות הוא בצבאו, גם המלאכים לא יודעים מקומו ב״ה ומשם באה השפעה על האדם לפניו יתברך.
וראיתם אותו וזכרתם (במדבר טו, לט). אפשר לומר ברמז וראיתם אותו, שתראה האותיות – תתפלל מתוך הסידור – וזכרתם.
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (טו, לט)
מדתקנו חז"ל לברך להתעטף בציצית מכלל דהמצוה היא להתעטף דוקא וכל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים אינה נקראת עטיפה (שו"ע הרב הלכות ציצית ועטיפתו)
הנה עטיפת ציצית כעטיפת הישמעאלים והלא דבר הוא. הנה ארץ ישראל הוא בחינת ציצית וכנאמר לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, ג) ואנחנו אומרים בברכת קריאת שמע מהר והבא עלינו חיים ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ ובתפלה וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ, שהכנפות לא יהיו שם רק כשתחזור בחינת הציצית לארצנו.
והנה איתא בזהר הקדוש (וארא ל"ב, א') אשר לישמעאל ניתן ארץ ישראל בחרבנה וכל מה שנתיישב ארץ ישראל מבני ישראל דוחק רגלי ישמעאל כי בישוב אין לו חלק כי ישמעאל הוא בחינת מדבר. וזה הוא עטיפת הציצית כעטיפת הישמעאלים. בעטיפת הציצית שישראל מברך על טלית מצויצת, דוחק עטיפת ישמעאלים שלא יהיה לו חלק בארץ ישראל.
***
שמעתי מהרה"ק רבי אברהם מראדאם זי"ע על הפסוק (טו, לט) ״והיה לכם לציצית״ וגו', שפירוש 'ציצית' הוא מלשון (שיר השירים ב, ט) ״מציץ מן החרכים״, פירוש, שיהיה חברך כמו מראה [שפיגל בלע"ז] שלך, שכל מה שאתה רואה בחברך, תדע שהוא גם הנגעים שלך. [ראה כתר שם טוב להבעש"ט הקדוש הוספות אות קעו "שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי – "אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי", אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש"פניו מטונפין"].
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי (טו, מ)
אמר הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדיל מראדזימין זי"ע: איתא (חגיגה טו.) ״זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהינום״. ואם תאמר, בשלמא אדם המזמין לסעודתו עשרה ידידים ובאים עשרים איש, הוא מוכרח לחלק את מנותיו ולתת לאחד מחלק חברו, אבל לא כן הקב"ה, בורא כל עולמים, לא חסר לו גן עדן ולא חלילה ההיפך. אלא נראה לבאר הענין, שכשיהודי עושה מצוה, מביא אור גדול לעולם, ממילא נקל גם לחברו לעשות מצוה, כי האור מאיר גם עליו, וכן הלאה עד בלי סוף. ולאידך גיסא, בעבירה, מביא האדם חשכות גדולה לעולם, ונקל גם לזולתו לעשות עבירה. וזהו ״נוחל חלקו וחלק חברו״.
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי (טו, מ)
שמעתי מפי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, שאמר בשם זקנו הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי״ע: איתא (מגילה כח:) ״כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא", פירוש, 'שונה הלכות' עם מעשה כל יום בדברים הפשוטים.
אֲנִי יְהוָה אֱלֹֽהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶֽם (טו, מא)
אמר הרה"ק רבי אברהם שמחה מבראנוב זי"ע: כתיב (טו, מא) ״אני ד׳ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים״, כמה שאדם יוצא ממצרים, כך מקבל על עצמו אלוקותו יתברך.
"טובה הארץ מאד מאד"
בתורת הגה"צ רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל
במידת ארך אפים אשיבם לארץ ישראל
אמר ה' מבשן אשיב (תהילים סח, כג). בש"ן עולה אר"ך אפי"ם (352), כי בזו המידה אשיבם לארץ ישראל. והגם שעוד איננו בשלימות, מכל מקום אחזיר את עם ישראל ושם ישובו בתשובה שלימה לפני[1].
***
אויר חוץ לארץ
בשם צדיקים, אויר חוץ לארץ הוא טמא כל כך, עד שאפילו איש ישראל שרוצה להגיד אמת, נכנס האויר הטמא של חוץ לארץ באמצע ומערבם במעט שקר.
***
ארץ הצבי
צבי – ר"ת י'פרח ב'ימיו צ'דיק (תהילים עב, ז). ונראה, שלכן נקראת ארץ ישראל ארץ הצבי (ירמי' ג, יט), כי הארץ מחכה ליום שיבוא הגואל ויפרח בימיו צדיק.
****
כשירצה ישמעאל לבוא בנחלת ה' הוא יפול
על פני כל אחיו נפל (בראשית כה, יח). מתי שירצה להיות בן, היינו לרשת בנחלת ד' ויבוא על הבן האמיתי למלחמה לגרשו מארץ ישראל, אז נפל ויוכרח לילך מארץ ישראל למקום ציה וצלמות, אותיות שלפני כ"ל אחי"ו (י"כ אזט"ה) עולה ב"ן, שאז ייפול ישמעאל ולא יהיה לו עוד תקומה.
***
מי שמסייע לתלמידי חכמים בארץ ישראל אין רע שולט עליו
ותרא אותו כי טוב הוא. ולכן יוסף הצדיק שהיה טוב נתעסק עמו משה שנקרא טוב, ובתורת ארץ ישראל בודאי אפשר לתקן זה הענין כנאמר (בראשית ב, יב) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל (בר"ר טז, ד), ומי שמסייע לתלמידי חכמים בארץ ישראל ומחזיק בם, גם כן מסייע לתורת ארץ ישראל שנקראת טוב ואין רע שולט עליו
***
אוהבי שמו ישכנו בה
ארץ ישראל. כי אלקים יושיע ציון וגו' וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה (תהלים סט, לו-ז). אהבי שמו עולה כמנין שס"ד, שאמרו (מנחות סב.) גירא בעיני דשטנא, וכשעושים כנגדו או כשעושים תשובה ומוציאים בלעו מפיו – ישכנו בה, כנאמר (איוב לח, יג) "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", כי ארץ ישראל אינה מחזקת בה עוברי עבירה, אבל מי שעושה תשובה נקל לו בארץ ישראל כי קדושת הארץ גרמה לו.
***
השלום האמיתי בארץ ישראל
בשלום אל בית אבי (בראשית כ"ח כ"א) עולה בגימטריא באר"ץ ישרא"ל (834), כי עיקר שלום הוא כשעם ישראל בארץ ישראל. כי אפילו טוב לישראל אבל הם בחוץ לארץ, לא נקרא שלום, ואין זה שלום כלל. בזמן שאין שלום יש צום (ר"ה יח:), אבל בזמן שישראל שרויים על אדמתם ובית המקדש בנוי אפילו חס ושלום לא טוב אין צום.
***
אבני ארץ ישראל הם אבנים טובות ומרגליות
באחד הימים, כשהיה כבר הרה"ק רבי אברהם דב מאווריטש זי"ע בעל 'בת עין' בארץ הקודש ומקום מושבו בעיר הקודש צפת, ערך סעודה גדולה בלי שהייתה לכך סיבה מיוחדת, ואף לא היה זה ביומא דפגרא. שאלוהו אנשי שלומו הסובבים אותו לסיבת הדבר, והשיב להם במעשה שהיה וכך היה:
״כשהייתי בחוץ לארץ, בא אלי יום אחד שד״ר מארץ הקודש ושאלתי אותו על כל ענייני ארץ הצבי, עד שאמר לי כי אבני ארץ ישראל הן אבנים טובות ומרגליות. והנה, כשבאתי ארצה לא ראיתי זאת ואמרתי הייתכן שהאיש רימה אותי? עד שפעם אחת פגשתי בו ושאלתיו למה רימתני. השיב לי האיש: ״אם יש עיניים טהורות רואים זאת״. כאשר שמעתי כן, ביקשתי לפני השי״ת עד שברוך השם ראיתי שאכן אבני ארץ ישראל הן אבנים טובות ומרגליות, ולכן ערכתי את הסעודה״.
***
אסור להתייאש מארץ ישראל
שמעתי מהרה"צ אברהם אלימלך שפירא מגראדזיסק זצ"ל – בן הרה"ק רבי ישראל מגראדזיסק זי"ע הי״ד בשם רבנו הקדוש המגיד מקאזניץ זי״ע שאמר: כתיב (תהלים ב, ג) ״ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו״, זה ציון וירושלים, הם המוסרות והעבות שישראל נאחזים בהם, וכל זמן שישראל אינם מתייאשים מארץ ישראל וירושלים, אין הגוים יכולים להם. לכן הגויים רוצים דווקא לנתק מישראל את הקשר שמקשר אותם עם ציון וירושלים, שיתייאשו מהם ואז יכלו ח״ו לישראל.
אמר על זה הרה"ק מגראדזיסק זי"ע, כי זו העצה נתן לעצמו הס"ם בזמן האחרון, הרים קרן צרינו האנגלים ימ״ש שהסיתו את הערבים שיעשו פרעות בישראל, כדי שבני ישראל יתייאשו מלבוא לארץ ישראל ובזה יכלו להסית את הרשע היטלר ימ״ש לעשות טבח כזה בישראל. וזה ״כי בשם קדשו בטחנו״ (תהלים לג, כא), "בשם קדשו" עולה "ציון וירושלים", בזמן שישראל מקושרים בארץ ישראל, זה הענין שם קדשו ואז ״עזרנו ומגננו הוא״ (שם כ).
***
הבית האמיתי בארץ ישראל
סיפר הגה"צ רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל: פעם עמדתי בבית 'הכנסת אורחים' האשכנזי בארץ הקודש, יחד עם הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע. בתוך כך הביא הדוור מכתב מפולין. אמרתי לרבי: "הביאו מכתב פון דער היים" (מהבית). נענה הרבי מאוטבוצק ואמר: "וכי שם אונזער היים? פה אונזער היים". (וכי שם ביתנו? הלא כאן נמצא ביתנו).
****
בירושלים רואים את האמת
אמרתי לפני רבנו הגדול הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע אב״ד ירושלים, שבחוץ לארץ לפי ידיעתי עשיתי יותר טוב והלימוד עלה יותר יפה. והשיב לי, שזה בא מכח הדימיון, כי חוץ לארץ הוא רק מכח המדמה, אבל בירושלים רואים את האמת.
***
זכות לומדי תורה בארץ ישראל גדולה ביותר
אמרו חז"ל (בר"ר פט"ז ס"ד) "אין תורה כתורת ארץ ישראל". "זהב" ראשי תיבות ה'וי ז'היר ב'גחלתן (אבות פ"ב מ"י), ובא להורות לנו כי זכות לומדי התורה בארץ ישראל היא גדולה הרבה יותר, לפיכך הוי זהיר בגחלתן ולא תפסיק לפרנסם וליתן להם מחייתם, כדי שלא תיכבה חס ושלום גחלתם של לומדי תורה בארץ ישראל, ותעזור להם בכל היכולת.
***
ארץ ישראל סגולה לשמחה ולדעת שהכל מה'
אל שמחת גילי (תהילים מג, ד) עולה ארץ ישראל (832). והנה שמחה הוא שמחה פנימית. גילה שמחה חיצונית. כי זה סגולת ארץ ישראל להיות השמחה עצור בלב, הגם שמגלה גילתו לחוץ. כי כמה שמגלה גילתו לחוץ עוד עצור בלבו עשרת מונים ככה. וכך כתב לי אחי הקדוש הרב ר' אליהו שלמה מראווע זצק"ל שידוע שארץ ישראל סגלה לשמחה וזה אל שמחת גילי שארץ ישראל סגולה היא לדעת שהכל מד' והכל בחסד אל כל היום.
***
והבין שאינני מרוצה שהוא חוזר לפולין
להלוויתו של הר״ר מרדכי מנחם הלוי הבר ביום כ״ה אייר שנת תרפ״ד בירושלים, הלכתי עם מרן אדמו״ר הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע, ודברתי עמו אודות הנפטר, ואמר לי שהנפטר היה ירא שמים. ואמרתי לו שיש לו זכיה גדולה שגם גדולים לא זכו לה, שנפטר בירושלים ויקבר בירושלים. ונענה לי בראשו. אמרתי לו, נו. והבין שאינני מרוצה שהוא נוסע חזרה לפולין. ואמר לי: ״מה אעשה וטפלא תליא בי, והלא אמרת בעצמך שלא כל אדם זוכה״. ודברתי עוד מזה ארוכות וקצרות, ואמר לי: ״חדל לדבר מזה, כי ידעתי בני בעצמי גדולת ארץ ישראל ועשיתי לי כל מיני עצות איך להשאר פה, אבל חזרתי על כל צדי צדדים ואין לי לעת עתה עצה אחרת והש״י ירחם עלינו״.
***
המשיך לחדרו אוירא דארץ ישראל
שמעתי מפי נכדו הרה״צ רבי אברהם אלימלך שפירא מגראדזיסק.כאשר ספרו להרה״ק רבי חיים מאיר יחיאל זצ״ל ממוגלניצא, שהמגיד רבי ישראל מקוזניץ זי״ע אמר ש״יש מקום בחדרו עם אוירא דארץ ישראל״, הסביר רחמ״י שמ״כיון שהמגיד זצ״ל היה כה גדול, והיה קשור הרבה לכלל ישראל ואל ארץ ישראל, ואת זה אפשר בארץ ישראל — מהאי טעמא המשיך ״המגיד״ לחדרו הקדוש אוירא דארץ ישראל״.
***
מדוע הרה"ק מרוזין לא ראה יהודי מהודר מארץ ישראל?
שמעתי מהרה"ג ר' ישראל יצחק רייזמן שליט"א ששמע בשם הרה"ג ר' פישלי זצ"ל אבי הרה"ג הצדיק ר' בנימין זצ"ל שהיה אצל הרה"ק ר' ישראל מרוזין זצק"ל, והרב ר' פישלי היה מחסידי סאווראן ושמע שם שאמרו משם הרה"ק מריזין שעוד לא ראה יהודי ארץ ישראל מהודר (אשיינם ארץ ישראל יוד). נכנס הרה"ג הצדיק ר' פישלי הנ"ל פנימה ואמר: איתא בספר "חסד לאברהם", אשר כמו שמלאכי חוץ לארץ שלוו את יעקב אע"ה לא נכנסו לארץ ישראל רק מלאכי ארץ ישראל באו כנגדו ללותו, כן אם בא בן חו"ל לארץ ישראל נסתלק ממנו נשמת חוץ לארץ ונכנס בו נשמת ארץ ישראל, וכן להיפך אם בן ארץ ישראל יוצא לחו"ל נסתלק ממנו נשמתו שיש לו מארץ ישראל ונכנס בו נשמה מחוץ לארץ עד שיחזור, א"כ מהיכן יראה כ"ק יהודי ארץ ישראל מהודר אם יש לו עכשיו נשמה מחוץ לארץ, הדברים מצאו חן בעיני הרה"ק זצ"ל מרוזין וצוה להביא עבורו כיבוד.
***
ישראל ישארו לעד ולנצח נצחים בארץ ישראל
ארץ ישראל. התורה מסיימת בלמד (לעיני כל ישראל) ומתחילה בבית (בראשית ברא וגו' ואת הארץ) – ל"ב – לומר לך, ש"ארץ ישראל" (832) עולה בגימטריא ל"ב פעמים שם הוי', (26×32=832) תתקיים לעד. וכמו בימי המבול "לא גשמה ביום זעם" (יחזקאל כב כד, ובזבחים קי"ג נדרש שלא ירד מבול בא"י), כן תשאר ארץ ישראל לעד בעבור ישראל שישארו עליה. ולכן מסיים ב'ישראל' שהסיום והסוף יהיה שישראל ישארו עליה לעד ולנצח נצחים, והגוים המושלים בגלות הוא משום שעיזי מסגי ברישא (שבת עז:), ובראשית נבראת ארץ ישראל בשביל ישראל, וישראל הם לב העולם כאמרם ז"ל (נדה כ:) יהודאי בתוונא דלבא יתבא, ובזוהר הקדוש (זח"ג רכא:) שהשיב ר' שמעון לגוי שישראל הם הלב והלב יש לו את הדם המשובח ביותר ומרגיש בצער יותר מכל האברים.
וזהו שאמר (תהילים כט, י) ד' למבול ישב – כמו שהיה בזמן המבול שלא היה מבול בארץ ישראל, אבל לא היה ניכר שד' מלך כי כל בני אדם נאבדו, אבל היום וישב ד' מלך לעולם (תהילים שם) כי ישראל שהעלו עליהם את מלכותו ברצון ישארו בארץ ישראל וכל העולם יאבד.
***
חמדה טובה ורחבה
מכבוד אחי הרב ר' אהרן שליט"א [הגה"צ רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל ה"דביר אהרן"]. ויצא חטר מגזע ישי (ישעי' יא, א). חט"ר ר"ת ח'מדה ט'ובה ור'חבה, כי חמדה היא ארץ ישראל גם בזמן הגלות שכולם חומדים אותה, טובה היתה בזמן שישראל ישבו עליה, אבל רחבה עוד לא היתה רק בימי משיח צדקינו "כי ירחיב ד' אלקיך את גבולך" (דברים יב, כ) ויספתי לך עוד שלוש ערים (דברים יט, ט) אז בימי החטר מגזע ישי (ישעי' יא, א) שהוא משיח ואז יהא כל השלשה ביחד חמדה טובה ורחבה.
***
להזהר בארץ ישראל במצוות מזוזה
השמות שאחורי המזוזה "כוזו במוכסז כוזו" עולה בגימטריא רי"ג (213), והם המה מבטלים קליפות סיחו"ן ועו"ג (213) העומדים אחרי מזוזות ארץ ישראל ולא מניחים את ישראל לעלות לארץ ישראל, וגם היות התעורר קליפת סיחון ועוג שהתעוררו לא להניח לעם ישראל לעלות לארץ ישראל, ולכן העצה היעוצה להיזהר הרבה במצות מזוזה ותתבטל מהרה קליפה זו מכל וכל. [בליל שבת קודש דברים תש"ה רעיוני על משכבי סליקי].
***
הערבים לא יחזרו לארץ ישראל
ליל ט' אלול תש"ח (בעיצומה של מלחמת השחרור בתש"ח) חלם לי הפסוק (ישעי' נב, א) "לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא". ופתרתי לי, שהערבים לא יחזרו עוד לארץ ישראל, והגויים שהם בארץ ישראל יברחו מכאן לארץ ציה וצלמוות אכי"ר.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
