הלכה א'
אין מתענין בימי חנוכה. אבל ביום שלפניהם וביום שלאחריהם, מותרין בהספד ובתענית.
חנוכה מותר בעשיית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות שבבית דולקות, ואין להקל להם.
קרא עוד:
[postim]
והטעם שהנשים מחמירות יותר, מפני שהגזירה היתה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת – תיבעל להגמון תחילה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה: בת יוחנן כהן גדול היתה יפת תואר מאד, ובקשהּ המלך הצורר שתשכב עמו, ואמרה לו שתמלא בקשתו, והאכילתו תבשילי גבינה, כדי שיצמא וישתה יין וישתכר ויישן ויירדם. וכן היה, וחתכה את ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם, וינוסו.
ולכן קצת נוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה, זכר לנס שנעשה על ידי חלב.
הלכה ב'
כל השמנים כשרים לנר חנוכה. ומכל מקום מצווה מן המובחר ליקח שמן זית, דומיא דנס שבמקדש, שהיה בשמן זית. ואם אינו מצוי, יברור שאר שמן שאורו זך ונקי, או נרות של שעווה, שגם כן אורן זך.
ולא יהיו שנים קלועים ביחד, משום דהוי כמדורה, אלא כל נר יחידי. ולא יעשה משעווה של בתי עובדי כוכבים, משום דמאיס.
וכן כל הפתילות כשרות לנר חנוכה. ומצווה מן המובחר ליקח צמר גפן. ואינו צריך בכל לילה פתילות חדשות, אלא מדליק גם בראשונות עד שיכלו.
אם מדליק בנר של חרס, כיון שהדליק בו לילה אחד, נעשה ישן ואין מדליקין בו בלילה שני, משום דמאיס. ועל כן יהיה לו מנורה נאה של מיני מתכות. ומי שידו משגת, יקנה מנורה של כסף, להידור מצווה.
